רַב כָּהֲנָא הָיָה מוֹכֵר סַלֵּי נָשִׁים קְלוּעִים מִנְּצָרִים שֶׁל דֶּקֶל. תָּבְעָה אוֹתוֹ גְּבִירָה אֶחָת לִזְנוּת. אָמַר לָה: אֵלֵךְ אֲקַשֵּׁט אֶת עַצְמִי לִפְנֵי כֵן. עָלָה לַגַּג, וְנָפַל מֵהַגַּג לָאָרֶץ. בָּא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וְקִבֵּל אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ לְרַב כָּהֲנָא: הִטְרַחְתָּ אוֹתִי אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה כְּדֵי לָבוֹא אֵלֶיךָ לְהַצִּילְךָ! אָמַר לוֹ: מִי גָּרַם לִי לְהַגִּיעַ לִידֵי מַעֲשֶׂה זֶה, הַאִם לֹא הָעֲנִיּוּת? שֶׁהָיִיתִי נִזְקָק לְהִתְעַסֵּק בְּעִסּוּק כָּזֶה עִם נָשִׁים? נָתַן לוֹ אֵלִיָּהוּ סַל מָלֵא דִּינָרִים, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ עוֹד לַעֲסֹק בְּכָךְ.
בבלי קידושין – תרגום שטיינזלץ
רב כהנא היה עני מרוד, כך מספר המדרש. בתלמוד מופיעים שני חכמים בשם זה. קרוב לודאי, שמדובר ברב כהנא השני, מאמוראי הדור השני בבל. ולמה? הוא מתואר בתלמוד כְּיָפֶה באופן מיוחד; יופיו היה כעין יופיו של יעקב אבינו. תיאור זה מתאים לאירוע שהתנסה בו במדרש זה.
רב כהנא התפרנס באותה עת מרוכלות של סלים קלועים מנצרי דקלים, שהיו חביבים על נשים. לא ברור מדוע לא ישב עם מרכולתו בשוק; יתכן כי קיווה למכור יותר סלים בדרך מייגעת זו, של הליכה מדלת אל דלת.
מסתבר, שרוכלות מעין זו, יש בה סכנה. רב כהנא היפה מקיש על דלתה של גבירה אחת, בעלת מעמד והשפעה, וכמו בסיפור של יוסף ואשת פוטיפר, הגברת תובעת אותו, נוסח תלמודי לניסיון לכפות עליו יחסי מין. רב כהנא נבהל, אך מפחד לסרב לגבירה. בתירוץ של הליכה 'ללבוש משהו נוח', כמו שאומרים בימינו, הוא עולה על גג בית, ומפיל עצמו כלפי מטה.
נס מתרחש, וממרחק של ארבע מאות פרסה (הרבה יותר ממה שמתירות מגבלות הקורונה) מגיע ביעף אליהו הנביא, וקולט את המתאבד בידיו, ובכך מציל את חייו.
התאבדות אינה מעשה של יום יום אצל בני עמנו, ואליהו מבקש הסבר. רב כהנא מתאושש במהירות, ומבין, שנפתח לו בזה הרגע חלון הזדמנויות. הוא אומר לאליהו, כי העניות דחפה אותו למלאכה מסוכנת זו, של הליכה מדלת אחת של גבירה לדלת של שכנתה. אליהו, החס על הצדיק המסכן, מעניק לו פרס ניחומים – סל מלא בדינרים. סוף טוב – הכל טוב!
הכל טוב, לולא למדנו מבבלי ברכות, שרב כהנא לא היה צדיק גמור:
מְסֻפָּר שֶׁרַב כָּהֲנָא נִכְנָס, וְשָׁכַב תַּחַת מִטָּתוֹ שֶׁל רַב. שָׁמַע אוֹתוֹ, אֶת רַב, שֶׁהוּא שָׂח עִם אִשְׁתּוֹ, וְשָׂחַק עִמָּהּ, וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ. אָמַר לוֹ רַב כָּהֲנָא לְרַב: דּוֹמֶה פִּיו שֶׁל אַבָּא, רַב, כְּמִי שֶׁלֹּא אָכַל תַּבְשִׁיל (אוֹ, בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת - הוּא מִתְנַהֵג בְּחַמְדָנוּת). אָמַר לוֹ: כָּהֲנָא, כָּאן אַתָּה? צֵא, שֶׁאֵין זֶה דֶּרֶךְ אֶרֶץ! אָמַר לוֹ רַב כָּהֲנָא: תּוֹרָה הִיא, וְלִלְמֹד אֲנִי צָרִיךְ...
רב כהנא, שהיה תלמידו של רב, החליט ללמוד מרבו איך נוהגים באישה במיטה. נכנס לחדרו ושכב תחת מיטת המורה. לא רק ששמע מה מתרחש מעליו – החצוף אף העיר לרבו, שהוא נשמע להוט יתר על המידה. רב כעס, והורה לתלמידו לצאת מהבית, ואילו רב כהנא עמד על כך, שהוא זכאי ללמוד גם את התורה הזאת מרבו. מה תגידו?
איך נסביר את המדרש הראשון, את רב כהנא הקופץ מהגג כדי לברוח מהגבירה התובענית? לו שאלנו את חז"ל, אולי היו מתרצים זאת, שהמקרה הזה ארע עוד לפני שרב כהנא למד מרבו מה עושים במיטה...