כְּשֶׁבָּאוּ מֹשֶה וְיִשְׂרָאֵל לִתְחוּמָהּ שֶׁל אֶדְרֶעִי אָמַר לָהֶם מֹשֶה; נַחֲנֶה כָּאן וּבְשַׁחֲרִית אָנוּ נִכְנָסִים וְכוֹבְשִׁים אוֹתָהּ. עָמְדוּ בְּשַׁחֲרִית, בָּאוּ לִכָּנֵס לְאֶדְרֶעִי, וַעֲדַיִן לֹא הָיְתָה הָעַיִן רוֹאָה, תָּלָה מֹשֶה אֶת עֵינָיו וְרָאָה אֶת עוֹג יוֹשֵׁב עַל הַחוֹמָה וְרַגְלָיו מַגִּיעוֹת לָאָרֶץ. אָמַר מֹשֶה: אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֲנִי רוֹאֶה, חוֹמָה אַחֶרֶת בָּנוּ אֵלּוּ בַּלַּיְלָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מֹשֶה, זֶה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה עוֹג הוּא – נִתְיָרֵא מֹשֶה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "אַל תִּירָא אֹתוֹ" (במדבר כא, לד), שֶׁמַּפִּילוֹ אֲנִי לְפָנֶיךָ. עָשׂוּ עִמּוֹ מִלְחָמָה.
אָמַר עוֹג: מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כַּמָּה הוּא? – שָׁלוֹש פַּרְסָאוֹת. אֵלֵךְ וְאֶעֱקֹר הַר בֶּן שָׁלוֹש פַּרְסָאוֹת וְאֶזְרֹק עֲלֵיהֶם וְאֶהֶרְגֵם. הָלַךְ עָקַר הַר בֶּן שָׁלוֹש פַּרְסָאוֹת וְהִנִּיחוֹ עַל רֹאשׁוֹ. הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו נְמָלִים וּנְקָבוּהוּ, וְיָרַד לוֹ עַל צַוָּארוֹ. בִּקֵּשׁ לְשָׁלְפוֹ – נִשְׁתַּרְבְּבוּ לוֹ שִׁנָּיו לְכָאן וּלְכָאן וְלֹא יָכֹל לְשָׁלְפוֹ. מֹשֶה כַּמָּה הָיָה? – עֶשֶׂר אַמּוֹת. נָטַל קַרְדֹּם בֶּן עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְקָפַץ עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְהִכָּהוּ בְּקַרְסֻלָּיו וַהֲרָגוֹ.
תַּנְיָא, אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי. פַּעַם אַחַת רַצְתִּי אַחַר צְבִי וְנִכְנַס בְּקוֹלִית שֶׁל מֵת, וְרַצְתִּי אַחֲרָיו שָׁלוֹש פַּרְסָאוֹת, וּצְבִי לֹא הִגַּעְתִּי וְקוֹלִית לֹא כָּלָתָה. כְּשֶׁחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי אָמְרוּ לִי: שֶׁל עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָיְתָה.
(דברים רבה)
אגדות עוג מלך הבשן מתחילות במקרא, אך שם המידע דל מאד.
אזכורו הראשון של עוג בקשר למלחמתו בעם ישראל לכשנכנסו לארץ, מופיע בספר במדבר פרק כ"א:
"וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן, וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי.. וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד, וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ".
מעבר לשאלה היכן נמצא אותו בשן, שכן מדובר במלחמות שהחלו אחרי הקפת ארץ מואב, כלומר מול חלקו הצפוני של ים המלח, מתאר פסוק זה מלך של עם ותו לא. בני ישראל נלחמים בו, לעומת האיסור שאסר ה' עליהם להילחם בעמי אדום ומואב. המלחמה מסתיימת בניצחון ישראלי ובהשמדת צבאו של עוג.
הרמז לגבי ממדיו יוצאי הדופן של עוג מופיע בספר דברים פרק ג'. שם מופיע פסוק המתאר את מיטתו של עוג מלך הבשן, ואת מיקומה:
"כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים, הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל, הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן, תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ, וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ". אורך המיטה היה מעל 4 מטרים!
הרשב"ם מציע פירוש מעניין לפסוקים אלה: 'ערשו' של עוג הלא היא העריסה עליה הוא ישן כילד קטן. בשל חוזקו, הוא היה שובר כל עריסה מעץ ולא נותרה ברירה אלא להכין עבורו עריסת ברזל.
מי היו הרפאים? מדובר במיתוס אודות עמים שקדמו למואבים ולעמונים, שצאצאים בודדים מהם שרדו בעת כניסת בני ישראל לארץ כנען, בדומה לענק ארבע ובניו, שחיו בחברון בעת כיבושה על ידי יהושע. אם כן, המיתוס של כיבוש הארץ מכיל רמזים על תושבים קדומים, שאכלסו אזורים שונים בארץ ובסביבותיה, אשר גודלם היה מרשים במיוחד. נוכחותם תוארה כמפחידה גם על ידי המרגלים שנשלחו לתור את הארץ טרם הכניסה אליה. גם גלית הענק הפלשתי תואר גם כבן הרפה, אולי בן הרפאים.
אין פלא בכך, שחז"ל ביקשו להרחיב במקום בו המקרא היה קמצני מעט בתיאורים. מדרשי עוג מלך הבשן שייכים לז'אנר זה, ואלה שמופיעים בדף זה הם רק חלק מהפנטסיות שרקו חז"ל אודותיו. הנה עוד אגדה, מפרקי דרבי אליעזר פרק כ"ג:
ויישאר אך נח ואשר אתו בתבה, וחוץ מעוג מלך הבשן, שישב לו על אחד מן הסולמות של התיבה, ונשבע לנח ולבניו שיהיה להם עבד עולם. מה עשה נח? נקב חור אחד בתיבה, והיה מושיט לו מזונו בכל יום ויום, ונשאר גם הוא, שנאמר 'כי רק עוג מלך הבשן וגו''...
אם כן, ענק אגדי זה גם האריך ימים. הוא חי עוד מימי נוח והמבול ועד ימי משה ויהושע. עוג, שלא היה בתכנית הצלה והשימור של אלוהים בעת המבול, זכה לחסדו של נוח, שהרשה לו להיתלות על דופן התיבה ולקבל מזון מידי נוח עד תום המבול.
בבראשית רבה מ"ב מופיע מדרש נוסף על עוג:
"וַיָּבֹא הַפָּלִיט" - (אמר) ריש לקיש בשם בר קפרא: הוא עוג, הוא פליט. ולמה נקרא שמו עוג? שבא ומצא את אברם יושב ועוסק במצות עוגות. הוא לא נתכוון לשם שמים, אלא אמר: אברהם זה קוניון הוא, ועכשיו אני אומר לו: נשבה בן אחיך, והוא יוצא למלחמה ונהרג, ואני נוטל את שרי אשתו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, שכר פסיעותיך אתה נוטל, שאתה מאריך ימים בעולם, ועל שחשבת להרוג את הצדיק, חייך שאתה רואה אלף אלפים ורבי רבבות מבני בניו, ואין סופו של אותו האיש ליפול אלא בידן, שנאמר (דברים ג, ב( "ויאמר ה' אלי אל תירא אותו כי בידך וגו'".
את החסר בביוגרפיה של עוג משלימים חז"ל גם בדרך אחרת. הם מזהים אותו עם אותו פליט שבא לספר לאברהם על צרתו של לוט, שנפל בשבי המלכים. בשורת עוג הפליט גרמה ליציאתו של אברהם למלחמה, בה הציל את אחיינו לוט, אך היות ומניעיו של עוג לא היו טהורים (הוא קיוה שאברהם ייהרג, והוא יירש את שרה היפה), אלוהים הודיע לו, שהוא יאריך ימים, אך כדי לראות את גדילת צאצאיו של אברהם והפיכתם לעם, וכדי למות במלחמה עם משה.
נסיים באגדה נוספת על עוג בימי אברהם, גם היא מבראשית רבה:
אמר רבי יהודה: עוג וכל גדולים עמו היו שם (במשתה לכבוד לידת יצחק). אמרו לעוג: לא היית אומר: אברהם פרדה עקרה ואינו מוליד [ועכשיו נולד לו ילד]?!
אמר להם: עכשיו מתנתו מה היא – לא שפופה [חלשה]? אם אניח על יצחק אצבע אחת, אמחץ אותו! אמר לו הקדוש ברוך הוא: מה אתה מבזה על מתנתי? חייך שאת רואה אלף אלפים ורבי רבבות יוצאים מבני בניו, ואין סופו של אותו האיש ליפול אלא בידו.