אוּנְקְלוֹס הַגֵּר בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל אַדְרִיאָנוֹס, הָיָה מְבַקֵּשׁ לְהִתְגַּיֵּר, וְהָיָה מִתְיָרֵא מִן אַדְרִיאָנוּס דּוֹדוֹ. אָמַר לוֹ: אֲנִי מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא אַתָּה חָסֵר כֶּסֶף וְזָהָב? הֲרֵי אוֹצְרוֹתַי לְפָנֶיךָ. אָמַר לוֹ: אֲנִי מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה, לָצֵאת לַחוּץ, לֵדַּעַת הַבְּרִיּוֹת, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִמָּלֵךְ בְּךָ הֵיאַךְ לַעֲשׂוֹת. אָמַר לוֹ: כֹּל פְּרַקְמַטְיָא שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שְׁפָלָה וּנְתוּנָה בָּאָרֶץ, לֵךְ עֲסוֹק בָּהּ, שֶׁסּוֹפָהּ לְהִתְעַלּוֹת וְאַתָּה מִשְׂתַּכֵּר. בָּא לוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלָמַד תּוֹרָה. לְאַחַר זְמַן מְצָאוּהוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רָאוּהוּ פָּנָיו מִשְׁתַּנּוֹת. אָמְרוּ זֶה לְזֶה: עָקִילָס לוֹמֵד תּוֹרָה. כֵּיוָן שֶׁבָּא אֶצְלָם, הִתְחִיל לִשְׁאוֹל לָהֶם שְׁאֵלוֹת הַרְבֵּה, וְהֵן מְשִׁיבִין אוֹתוֹ.
עֲלֵה אֵצֶל אַדְרִיאָנוֹס דּוֹדוֹ. אָמַר לוֹ: וְלָמָּה פָּנֶיךָ מִשְׁתַּנּוֹת? סָבוּר אֲנִי שֶׁהִפְסִידָה פְּרַקְמַטְיָא שֶׁלְּךָ, אוֹ שֶׁמָּא הֵצֵר לְךָ אָדָם? אָמַר לוֹ: לָאו. אָמַר לוֹ: וְלָמָּה פָּנֶיךָ מִשְׁתַּנּוֹת? אָמַר לוֹ: שֶׁלָּמַדְתִּי תּוֹרָה, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּלְתִּי אֶת עַצְמִי. אָמַר לוֹ: וּמִי אָמַר לָךְ כָּךְ? אָמַר לוֹ: בְּךָ נִמְלַכְתִּי. אָמַר לוֹ: אֵימָתַי? אָמַר לוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ (שֶ)מְבַקֵּשׁ אֲנִי לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה, וְאָמַרְתָּ לִי: כֹּל פְּרַקְמַטְיָא שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שְׁפָלָה וּנְתוּנָה בָּאָרֶץ, לֵךְ וַעֲסוֹק בָּהּ, שֶׁסּוֹפָהּ לְהִתְעַלּוֹת. חָזַרְתִּי עַל כָּל הָאֻמּוֹת, וְלֹא רָאִיתִי אֻמָּה שְׁפָלָה נְתוּנָה בָּאָרֶץ כְּיִשְׂרָאֵל, וְסוֹפָהּ לְהִתְעַלּוֹת...
תנחומא
גיבור המדרש הזה הוא אישיות אמיתית. עקילס, או אונקלוס (מקור השם מיוונית – אוונגלוס - 'המבשר') הגר, היה בן אצולה ממשפחת קיסרי רומא, אשר התגייר במאה ה-1, היה תלמידם של רבי אליעזר ורבי יהושע, ונחשב לאחד מן התנאים. לפי המסורת היהודית חיבר עקילס את "תרגום אונקלוס", שהוא התרגום הארמי העתיק והמוסמך לתורה.התרגום נעשה, כנראה, בארץ ישראל בתחילת המאה ה-2, ונערך סופית בבבל.
המדרש מספר את סיפור התגיירותו. על פי המדרש היה אונקלוס אחיין של אדריאנוס קיסר, שקיבל מדודו רשות לצאת אל העולם וללמוד כל דבר, שהוא חפץ בו. גרסה מעט שונה של הבבלי מספרת שאונקלוס היה אחיינו של טיטוס. אותה שעה כבר תכנן אונקלוס להתגייר. הקיסר המליץ לו לחפש סחורה, שערכה נמוך, להשקיע בה ולהרוויח מעליית ערכה. אונקלוס היה בטוח שלימוד התורה הוא ההשקעה הבורסאית עם התשואה הגבוהה ביותר. הוא עבר גיור ואף מילה, ומראהו השתנה, עד כי אדריאנוס ביקש ממנו להסביר מה ארע לו. אונקלוס הסביר לו, שהוא מצא את לימוד התורה השקעה בטוחה ומוצלחת.
על פי המקורות השונים התגייר אונקלוס עוד לפני מרד בר כוכבא, וברח לארץ ישראל מפני אימת דודו הקיסר, הצטרף לחכמי יבנה, ולמד מפיהם. יש הסבורים כי השם 'עקילס' שייך לאדם אחר, זה שחיבר את אחד התרגומים של התנ"ך ליוונית.
תרגום אונקלוס לארמית הפך למקור חשוב ביותר עבור הפרשנים המוקדמים של התנ"ך. כאשר מתרגמים טקסט קשה להבנה לשפה אחרת, התרגום חושף פרשנות-פשט בסיסית, המקלה מאד על המנסים להבין את המקור. באחת ההתנסויות שלי עם לימוד משנה נעזרתי בתרגום המשנה לאנגלית, תרגום שפירש עבורי לא מעט פסוקים קשים של המקור העברי. על כן חשיבותו של תרגום אונקלוס לארמית היא ענקית, והפרשנים המוקדמים כמו רש"י והרמב"ם ידעו אותו על בוריו.
במסכת עבודה זרה מסופר שאונקלוס הגר השפיע על חיילים רומיים להתגייר אף הם. הנה הסיפור:
"אונקלוס בר קלונימוס התגייר. שלח הקיסר גדוד רומאים אחריו. משך הגר את הגדוד בפסוקים – והתגייר כל הגדוד. אחר כך שלח הקיסר גדוד אחר ואמר להם: אל תגידו לו כלום. כאשר לקחוהו והלכו אמר להם: אגיד לכם איזה דבר בעלמא, שאינו דרשה. נושא-תואר צעיר, נושא את הנר לפני הוותיק. הוותיק – לפני המפקד. המפקד – לפני המנהיג. המנהיג – לפני הקיסר. האם הקיסר נושא נר לפני אנשים? אמרו: לא. אמר להם: הקדוש ברוך הוא נושא נר לפני ישראל, שנאמר: 'וה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה' (שמות, י"ג, כ"א). התגיירו כולם. אחר כך שלח (הקיסר) גדוד אחר ואמר להם: אל תדברו עמו מאומה. כשלקחו אותו והלכו ראה מזוזה על הפתח, הניח ידו עליה ואמר להם: מה זה? אמרו לו: תגיד לנו אתה. אמר להם: מנהגו של עולם, מלך בשר ודם יושב בפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ. ואילו הקב"ה עבדיו מבפנים והוא משמרן בחוץ, שנאמר: 'ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם' (תהלים, קכ"א, ח'). התגיירו. שוב לא שלח הקיסר אחריו".
סיפור מוזר אחר, ממסכת גיטין, מספר על אונקלוס טרם גיורו, שהתייעץ בנושא עם רוחותיהם של בלעם, ישוע וטיטוס. הנה גרסה מעוברתת של הסיפור ממסכת גיטין:
יום אחד הביע אונקלוס את רצונו להתגייר; לפני שהחליט על הצעד, הוא העלה באוב שלושה אנשים שהיו אויבים ידועים של עם ישראל.
תחילה העלה אונקלוס באוב את טיטוס דודו – שהיה אחראי לחורבן בית המקדש השני ולחילולו, ושאל אותו: "מי חשוב בעולם הבא?". "עם ישראל" השיב. שאל אונקלוס: "מה אתה אומר, האם כדאי להתגייר ולהתחבר אליהם?". השיב לו: "יש להם הרבה מצוות ולא תוכל לעמוד בכל אלו ולקיימן; לך ותתגרה בהם בעולם הזה ותהיה למנהיג".
שאל אונקלוס: "מה עונשך על כך שהחרבת את בית המקדש?" אמר טיטוס: "כל יום אוספים את אפרי, בונים אותי מחדש, דנים אותי בייסורים ואחר כך שורפים אותי; וחוזר חלילה…".
הלך אונקלוס והעלה באוב את בלעם ,מי שניסה לקלל את עם ישראל טרם כניסתם לארץ והחטיאם בבנות מואב ומדין, ושאל אותו: "מי חשוב בעולם הבא?" ובלעם השיב "ישראל" כקודמו. "האם כדאי לדבוק בהם?" שאל אונקלוס. ובלעם השיב: "אל תדרוש את שלומם וטובתם כל הימים…". שאל אונקלוס: "מה עונשך על מה שעוללת לישראל?" וזה השיב: "דנים אותי בשכבת זרע רותחת".
הלך אונקלוס והעלה באוב את מי שהגמרא מכנה 'פושע ישראל', והוא ישו – תלמידו של רבי יהושע בן פרחיה – מי שלפי התלמוד "כישף, הסית והדיח את ישראל". שאל אותו: "מי חשוב בעולם הבא"? והלה השיב "ישראל" כקודמו. "האם כדאי לדבוק בהם?" שאל אונקלוס. וזה השיב לו: "את טובתם תדרוש, את רעתם אל תדרוש; כל הנוגע בהם כאילו מזיק לעצמו". שאל אונקלוס: "מה עונשך על מה שעוללת לישראל?" וישו השיב: דנים אותי בצואה רותחת".