עִזִּים שֶׁבִּירִיחוֹ הָיוּ מִתְעַטְּשׁוֹת מֵרֵיחַ הַקְּטֹרֶת, שֶׁהֻקְטְרָה בַּמִּקְדָּשׁ, וְכֵן נָשִׁים שֶׁבִּירִיחוֹ אֵינָן צְרִיכוֹת לְהִתְבַּשֵּׂם מִפְּנֵי רֵיחַ הַקְּטֹרֶת, שֶׁהָיָה מַגִּיעַ עַד שָׁם. כַּלָּה שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם אֵינָהּ צְרִיכָה לְהִתְקַשֵּׁט מֵחֲמַת רֵיחַ הַקְּטֹרֶת, שֶׁהָיָה כֹּה עָרֵב, וּמַגִּיעַ לְכָל מָקוֹם בִּירוּשָׁלַיִם.
אָמַר ר' יוֹסֵי בֶּן דּוּלְגַאי: עִזִּים הָיוּ לְאַבָּא בְּהָרֵי מִכְמָר (מָחוֹז מְרֻחָק מִירוּשָׁלַיִם), וְהָיוּ מִתְעַטְּשׁוֹת מֵרֵיחַ הַקְּטֹרֶת. אָמַר ר' חִיָּיא בַּר אָבִין, אָמַר ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: סַח לִי זָקֵן אֶחָד: פַּעַם אַחַת הָלַכְתִּי לְשִׁילֹה, לַחֻרְבוֹת הַמָּקוֹם, שֶׁבּוֹ עָמַד הַמִּשְׁכָּן בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים, וְהֵרַחְתִּי רֵיחַ קְטֹרֶת מִבֵּין כְּתָלֶיהְָּ, אַף שֶׁעָבְרוּ מֵאָז יוֹתֵר מֵאֶלֶף שָׁנָה.
בבלי יומא עפ"י שטיינזלץ
ריח הקטורת – ריח חזק. במיוחד חריף ריח קטורת הלבונה, שאחד משימושיו היה להרחקת ריחות רעים. העלו בדמיונכם את בית המקדש בצהרי ימי הקיץ. במחסני הכוהנים אין תאי הקפאה, וריח הבשר לקרבנות אינו מלבב. קטורת הלבונה כיסתה על הריח הלא נעים. ידוע אף כי בטקסי הלוויה מלכותיים היו מבעירים כמויות עצומות של קטורת, שכן גופת המנוח המכובד המתינה בחוץ ימים אחדים בטרם יגיע כל העם לתת כבוד אחרון לשליט. מסופר על הקיסר הרומאי נירון, ששרף את כל יבול הלבונה השנתי של דרום חצי האי ערב, בהקטירו קטורת בטקס הלוויה של אשתו פופיאה.
חז"ל מפליגים במעשיות אודות המקדש, וכמה מהן מספרות על ריחה העז של הקטורת שהובערה שם עם הקרבנות. הרכב הקטורת של בית המקדש השני מתואר בתלמוד. היה זה שילוב מדויק של כמויות מדודות של אחד-עשר מיני קטורת, וביניהם מור, לבונה ואפרסמון. המעשיות, כמובן, מגזימות בעוצמת ריח הקטורת, וזה מאדיר את זיכרון בית המקדש.