אָמַר לוֹ אֱמוֹרִי אֶחָד לְבֶן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: אוֹתוֹ דֶּקֶל, שֶׁעוֹמֵד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן, כַּמָּה תְּמָרִים אַתֶּם גּוֹדְרִים (קוֹטְפִים) מִמֶּנּוּ? אָמַר לוֹ: שִׁשִּׁים כּוֹר. אָמַר לוֹ הָאֱמוֹרִי: עֲדַיִן לֹא נִכְנַסְתֶּם בָּהּ, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּרָאוּי, וּכְבָר הֶחֱרַבְתֶּם אוֹתָהּ, אָנוּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כּוֹר הָיִינוּ גּוֹדְרִים מִמֶּנּוּ. אָמַר לוֹ: אֲנִי גַּם כֵּן "מִצַּד אֶחָד שֶׁל הַדֶּקֶל" אָמַרְתִּי לְךָ, וְעוֹד לֹא קָטַפְתִּי מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי!
בבלי כתובות עפ"י שטיינזלץ
'אמורי' – כינוי לבן עם זר, יושב ארצנו וסביבתה, ובדרך כלל מתוך התייחסות שלילית ל'דרכי האמורי', שהן, בין השאר, עיסוק בכשפים. באגדה הקצרה שלפנינו מתעמתים זה עם זה אמורי אחד עם בן ארץ ישראל. האמורי טוען, כי בני ישראל, שכבשו את הארץ, השמידו את יושביה (ובתוכם האמורים) או גרשו אותם, השחיתו את יבוליה, והם אינם מפיקים מאדמתה את מה שהארץ הניבה בימי קדם.
האמורי מצביע על דקל, העומד על שפת הירדן – בתנאים המיטביים לגידול דקלים – חום ומים.
– כמה תמרים אתם גודרים מדקל זה? – הוא שואל. – ששים כור – עונה לו העברי.
כמה זה כור? כור שווה עשר איפות או שלושים סאה, משהו בין 250 ליטר ל-400. הכפילו בששים, ותקבלו יבול, שאפילו הברון מינכהאוזן לא היה חולם עליו.
- לא רציני – אומר האמורי - כשאנו היינו פה, הדקל הזה הניב כפליים ממה שאמרת.
זאת הולכת להיות תחרות של גוזמאות. דוב'לה גליקמן מ'זהו זה', בתפקידו המשעשע כבידרמן, הוא אלוף בהפרחת מספרים מוגזמים. אולי יש לו שורשים אמוריים...
- נו, טוב – אומר העברי – זה מה שהספקתי להוריד מצד אחד של הדקל, ויש עוד כל הצד השני!
-
נותר להסביר עוד את המילה 'לגדור'. כיום אנו קוראים לקטיף התמרים 'גָּדִיד', וזו אותה המילה. לא ברור כיצד נתחלפה לה האות ד' באות ר', אבל המונח הזה מופיע במקומות נוספים בתלמוד, כמו בבבא בתרא: 'עד שיגדור ג' גדירות, ויבצור ג' בצירות'.