שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וּמֶחֱצָה הָיָה אַדְרִיָּנוּס צַר עַל בֵּיתָר. וְהָיָה ר' אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי יוֹשֵׁב עַל הַשַּׂק וְעַל הָאֵפֶר וּמִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם, וְאוֹמֵר: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אַל תֵּשֵׁב בְּדִין הַיּוֹם! אַל תֵּשֵׁב בְּדִין הַיּוֹם! וּכְבָר רָצָה אַדְרִיָּנוּס לְהָסִיר אֶת הַמָּצוֹר מִן הָעִיר וְלָלֶכֶת לוֹ. אָמַר לוֹ כּוּתִי אֶחָד: לֹא תֵּלֵךְ לְךָ, שֶׁאֲנִי אֶמְסוֹר לְיָדְךָ אֶת הָעִיר. נִכְנָס דֶּרֶךְ בִּיב הַשּׁוֹפְכִין שֶׁל הָעִיר וּמָצָא אֶת ר' אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל. עָשָׂה עַצְמוֹ כְּלוֹחֵשׁ לוֹ בְּתוֹךְ אָזְנוֹ. רָאוּהוּ בְּנֵי הָעִיר וֶהֱבִיאוּהוּ אֵצֶל בֵּן כּוֹזִיבָא (בַּר כּוֹכְבָא). אָמְרוּ לוֹ: רָאִינוּ אֶת הַסָּבָא הַזֶּה מְשׂוֹחֵחַ עִם דּוֹדְךָ. אָמַר לוֹ: מָה אָמַרְתָּ לוֹ, וּמָה אָמַר לָךְ?... אָמַר לוֹ: אָמַר לִי שֶׁאַסְגִּיר אֶת הָעִיר. בָּא (בַּר כּוֹכְבָא) אֵצֶל ר' אֶלְעָזָר הַמּוֹדְעִי, וְאָמַר לוֹ: מָה אָמַר לָךְ הַכּוּתִי הַזֶּה? אָמַר לוֹ: לֹא כְּלוּם. מָה אָמַרְתָּ לוֹ? אָמַר לוֹ: לֹא כְּלוּם. בָּעַט בּוֹ בְּעִיטָה אַחַת וַהֲרָגוֹ. מִיָּד יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה (זְכַרְיָה יא:יז) "הוֹי רֹעֵי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן, חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ וְעַל עֵין יְמִינוֹ, זַרְעוֹ יָבֹשׁ תִּיבַשׁ, וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה". הָרַגְתָּ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי, זְרוֹעָן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל וְעֵין יְמִינָם, לְפִיכָךְ זְרוֹעוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ יָבֹשׁ תִּיבָשׁ, וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה. מִיָּד נִלְכְּדָה בֵּיתָר, וְנֶהֱרַג בַּר כּוֹכְבָא.
יְרוּשַׁלְמִי תַּעֲנִית
ביתר, מעוזו האחרון של בר-כוכבא, נפלה, על פי הירושלמי, אחרי שלוש שנים של מצור רומי. הדבר מעיד, ללא ספק, על היכולת הגבוהה של לוחמי בר-כוכבא לבצר את העיר, להגן על חומותיה ולשרוד תקופה כה ארוכה. על פי המדרש, עמד אדריאנוס לוותר ולהסיר את המצור, ורק בזכות ערמומיותו ותעוזתו של כותי, מאויבי ישראל, ובעטיה של האימפולסיביות הנמהרת של מנהיג המרד, נפלה העיר.
הכותי מצליח לחדור אל תוך העיר דרך מערכת הביוב שלה (אולי כמו דוד המלך, שנגע בצינור, וכך חדר אל יבוס וכבשה). הוא זורע חשד של בגידה בין בר-כוכבא לר' אלעזר המודעי, וזה מה שחורץ את גורלה של ביתר.
מה אמר הכותי לר' אלעזר – כלום, כדברי ר' אלעזר. הוא רק עשה עצמו לוחש על אוזנו. כשנתפס הכותי והובא בפני בר-כוכבא, הוא טען שדיבר עם ר' אלעזר על הסגרת העיר לידי הרומאים. למי האמין בר-כוכבא? לכותי או לר' אלעזר? הדעת נותנת, שר' אלעזר היה ראוי ליותר אמון. בר-כוכבא סבור היה, שאין לו מה להפסיד, והוא הרג את ר' אלעזר (ליתר ביטחון?).
מה שמנע מהרומאים להכריע את המצור היה, על פי המדרש, אותו ר' אלעזר, שבכל יום ויום היה מתפלל לאלוהים, ומבקש ממנו למנוע את החורבן. אלוהים, על פי המדרש, כנראה נענה לו. משמת ר' אלעזר, לא היה דבר שיעצור בעד הרומאים.
בתוך הסיפור הדרמטי הזה מתנגשים שני רעיונות. האחד – אלוהים הוא שקבע אם תיפול ביתר או לא. השני – החשדות והאלימות הפנימית בתוך העיר הנצורה, הם שחרצו את גורלה. הירושלמי מאפשר לנו לבחור מי הרעיון הדומיננטי, ואפילו לקבל את שניהם במשולב.