פַּעַם אַחַת בָּאוּ בְּנֵי מִצְרַיִם לָדוּן עִם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אָלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן. אָמְרוּ לוֹ: הֲרֵי נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה "וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם, וַיַּשְׁאִילוּם..." (שְׁמוֹת יב, לו) — תְּנוּ לָנוּ כֶּסֶף וְזָהָב, שֶׁנְּטַלְתֶּם מִמֶּנּוּ בְּהַשְׁאָלָה, וְלֹא הֶחֱזַרְתֶּם. אָמַר גְּבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא לַחֲכָמִים: תְּנוּ לִי רְשׁוּת, וְאֵלֵךְ וְאָדוּן עִמָּהֶן לִפְנֵי אָלֶכְּסַנְדְּרוֹס. אִם יְנַצְּחוּנִי, אִמְרוּ לָהֶם: הֶדְיוֹט שֶׁבָּנוּ נִצַּחְתֶּם, וְאִם אֲנִי אֲנַצַּח אוֹתָם, אִמְרוּ לָהֶם: תּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ נִצַּחַתְכֶם. נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּת, וְהָלַךְ וְדָן עִמָּהֶן. אָמַר לָהֶן: מֵהֵיכָן אַתֶּם מְבִיאִין רְאָיָה? אָמְרוּ לוֹ: מִן הַתּוֹרָה. אָמַר לָהֶן: אַף אֲנִי לֹא אָבִיא לָכֶם רְאָיָה, אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (שָׁם מ), וְהָיוּ מְשֻׁעְבָּדִים לְמִצְרַיִם בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ, תְּנוּ לָנוּ שְׂכַר עֲבוֹדָה שֶׁל שִׁשִּׁים רִבּוֹא נֶפֶשׁ (שֶׁל יוֹצְאֵי מִצְרַיִם), שֶׁשִּׁעְבַּדְתֶּם בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. אָמַר לָהֶן אָלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן: הַחֲזִירוּ לוֹ תְּשׁוּבָה! אָמְרוּ לוֹ: תְּנוּ לָנוּ זְמַן שְׁלֹשָׁה יָמִים לְהַרְהֵר בַּדָּבָר. נָתַן לָהֶם זְמַן. בָּדְקוּ, וְלֹא מָצְאוּ תְּשׁוּבָה. מִיָּד הִנִּיחוּ שְׂדוֹתֵיהֶן כְּשֶׁהֵן זְרוּעוֹת, וְכַרְמֵיהֶן כְּשֶׁהֵן נְטוּעוֹת, וּבָרְחוּ. וְאוֹתָהּ שָׁנָה - שְׁבִיעִית הָיְתָה, וְנֶהֱנוּ מִכָּךְ יִשְׂרָאֵל.
וְשׁוּב פַּעַם אַחַת בָּאוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה לָדוּן עִם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אָלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן. אָמְרוּ לוֹ: אֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁלָּנוּ וְשֶׁלָּכֶם (שֶׁל יִשְׂרָאֵל), שֶׁאַף לָהֶם חֵלֶק בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם, אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית, שִׁפְחַת שָׂרָה, לְאַבְרָהָם" (בְּרֵאשִׁית כה, יב), וּכְתִיב [וְנֶאֱמַר]: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם" (שָׁם יט), וְהָאָרֶץ שֶׁנִּתְּנָה לְאַבְרָהָם צְרִיכָה אֵפוֹא לְהִתְחַלֵּק בֵּין כָּל יוֹרְשָׁיו. אָמַר לָהֶן גְּבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא לַחֲכָמִים: תְּנוּ לִי רְשׁוּת, וְאֵלֵךְ וְאָדוּן עִמָּהֶם לִפְנֵי אָלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן. אִם יְנַצְּחוּנִי אִמְרוּ: הֶדְיוֹט שֶׁבָּנוּ נִצַּחְתֶּם, וְאִם אֲנִי אֲנַצַּח אוֹתָם אִמְרוּ לָהֶם: תּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ נִצַּחַתְכֶם. נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּת. הָלַךְ וְדָן עִמָּהֶן. אָמַר לָהֶם לִבְנֵי יִשְׁמָעֵאל: מֵהֵיכָן אַתֶּם מְבִיאִין רְאָיָה? אָמְרוּ לוֹ: מִן הַתּוֹרָה. אָמַר לָהֶן: אַף אֲנִי לֹא אָבִיא רְאָיָה, אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק, וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת, וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, בְּעוֹדֵנוּ חַי, קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" (שָׁם ה–ו). אָב שֶׁנָּתַן אַגִּטִּין (כְּתָבִים וּשְׁטָרוֹת חֲלֻקָּה) לְבָנָיו בְּחַיָּיו, וְשִׁגֵּר זֶה מֵעַל זֶה, כְּלוּם יֵשׁ לָזֶה עַל זֶה כְּלוּם? שֶׁהֲרֵי הָאָב עַצְמוֹ עָשָׂה חֲלוּקָה זוֹ שֶׁל הַנְּכָסִים. אַגַּב הַזְכָּרַת הָעִנְיָן שׁוֹאֲלִים: מָה הֵן מַתָּנוֹת אֵלֶּה שֶׁהֻזְכְּרוּ? אָמַר ר' יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: מְלַמֵּד שֶׁמָּסַר לָהֶם שֵׁם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֹּחַ עַל טִבְעִי שֶׁל טֻמְאָה, שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת בּוֹ כְּשָׁפִים.
אָמַר לוֹ מִין אֶחָד לִגְבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא: אוֹי לָכֶם, רְשָׁעִים, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁהַמֵּתִים עֲתִידִים לִחְיוֹת: אֵלּוּ שֶׁעַכְשָׁו חַיִּים עֲתִידִים לָמוּת, וּמִי שֶׁכְּבָר מֵת יִחְיֶה? אָמַר לוֹ גְּבִיהָא: אוֹי לָכֶם, רְשָׁעִים, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁהַמֵּתִים לֹא יִחְיוּ: מִי שֶׁאֵינוֹ קַיָּם נוֹלָד וָחַי, מִי שֶׁחַי כְּבָר - לֹא כָל שֶׁכֵּן! אָמַר לוֹ: 'רְשָׁעִים' קָרָאתָ לָנוּ? אִם אָקוּם (בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים) אֶבְעַט בְּךָ וַאֲיַשֵּׁר אֶת גַּבְנוּנִיתְךָ! אָמַר לוֹ גְּבִיהָא: אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן – רוֹפֵא אֻמָּן תִּקָּרֵא, וְשָׂכָר הַרְבֵּה תִּטֹּל.
בבלי סנהדרין עפ"י שטיינזלץ
מה ידוע לנו על גביהא בן פסיסא? זמנו הוא זמנו של אלכסנדר מוקדון, מראשית התקופה ההלניסטית בארץ, אולי מימיו של שמעון הצדיק. הוא היה בן למשפחת כוהנים, ואף פעל כשומר בית המקדש. בבראשית רבה הוא קרוי גביעה בן קוסם. יש אומרים, כי השם 'גביעה' קשור בעובדה שהאיש היה גיבן, וצורת גבו היתה כגביע. כאן, במסכת סנהדרין, מסופרים כמה סיפורים עליו, כנציג היהודים, שהתווכח ואף ניצח את בני העמים העוינים ליהודים לפני המלך אלכסנדר.
בסיפור הראשון מנצח גביהא את המצרים, הבאים בפני אלכסנדר אל היהודים בתביעה שיחזירו להם את כל הכסף והזהב שחמסו אותם ערב היציאה ממצרים, ככתוב בספר שמות. בתורה כתוב, שבני ישראל שאלו את האוצרות האלה משכניהם. אם כן – יש להחזיר את מה שהושאל. פסיסא אינו מתווכח לגבי החוב הזה, אבל מציג בפני המצרים חשבון נגדי של 430 שנה של עבודת פרך של שישים ריבוא בני ישראל. על שנים אלה יש לשלם! המצרים, שלא התווכחו עם המספרים האלה, למרות שבני ישראל לא הפכו לעבדים מתחילת ישיבתם במצרים, ואשר מספרם הגיע לשישים ריבוא רק לקראת תום התקופה הזאת, ביקשו ארכה למצוא תשובה, אך לשוא. כמו באגדות, נוטשים המצרים את אדמותיהם ובורחים, כשהיהודים זוכים בכל הטוב הזה, ועוד בשנת שמיטה!
בסיפור השני מנצח גביהא בויכוח דומה את הערבים, המזהים עצמם כצאצאי ישמעאל (וקטורה). אלה דורשים לחלק את ארץ ישראל בין שני העמים, היהודי והערבי (נשמע מוכר?), כי הארץ הזאת היא ירושת אברהם, ועליה להתחלק בין כל יורשיו. גביהא לא מתבלבל, שולף את ספר בראשית מהכיס, ומזכיר למתווכחים מולו, כי אברהם סגר את העניין עוד בחייו, ייעד את כל רכושו ליצחק, ופיצה במתנות אחרות את בניו האחרים, כשהוא משלח אותם מעל פניו, לאות כי העניין סגור. ושוב, כדי לסיים באיזה פאנצ'ליין קטן, עונים חז"ל על השאלה מה היו אותן מתנות שקיבלו ישמעאל ובני קטורה מאברהם. הם קיבלו שם מאגי, באמצעותו יוכלו לעסוק בכשפים. חז"ל אינם מעלים על דעתם אפשרות, שבני ישמעאל וקטורה השיבו לו, לגביהא בן פסיסא, מה הם חושבים על האשמה זאת...
הויכוח השלישי אינו בנוכחות אלכסנדר. אותו מין, המוזכר בסיפור, אינו אחד הנוצרים הראשונים, שעדיין לא היו קיימים בימיו של גביהא בן פסיסא. יתכן שמדובר בגוי אחר, שביקש לאתגר את המחשבה היהודית. הויכוח הוא ויכוח תיאולוגי, והוא עוסק באמונה החז"לית בתחיית המתים, אמונה, שדרך אגב, היתה מקובלת גם על הנוצרים הראשונים, שהרבו לספר על תחייתו של ישוע, והאמינו שבאחרית הימים תתקים תחיית מתים כללית של מאמיני ישוע. מה אומר אותו מין לגביהא בן פסיסא? הוא טוען, שהאמונה בתחיית המתים אינה הגיונית, שמת לא יוכל לקום לתחייה. תשובתו של גביהא היא שנונה: אם מי שעדיין לא נולד – לפתע מתחיל לחיות, מדוע לא ישוב לחיים מי שכבר חי? המין כועס, ובמקום להמשיך להתווכח, הוא אומר: אם אקום לתחייה, אבעט בך, ואיישר את הגיבנת שלך! עונה לו גביהא בניחותא: אם כן תעשה, תיקרא רופא אומן, ותעשה ביזנס רציני!