מַעֲשֶׂה בִּיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא, שֶׁאַחַר שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת מַרְתָא בַּת בַּיְתוֹס, מִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, וּכְנָסָהּ. וּמְעִירִים עַל דִּיּוּק הַלָּשׁוֹן: מִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ - כֵּן, אֲבָל אִם נִתְמַנָּה גַּם עַל יְדֵי אֶחָיו הַכֹּהֲנִים וְהַסַּנְהֶדְרִין - לֹא נֶאֱמַר שֶׁיָּכוֹל לְכָנְסָהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף: קֶשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה כָּאן, כְּלוֹמַר, לֹא הָיָה זֶה מִנּוּי שֶׁנַּעֲשָׂה כָּרָאוּי עַל יְדֵי הַכֹּהֲנִים וְהַסַּנְהֶדְרִין, אֶלָּא מִטַּעַם הַשִּׁלְטוֹנוֹת. שֶׁאָמַר רַב אַסִּי: תִּרְקַב, כְּלִי מָלֵא דִּינָרִים, הִכְנִיסָה לוֹ מָרְתָא בַּת בַּיְתוֹס לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ עַד שֶׁמִּנָּהּ אוֹתוֹ, אֶת יְהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא לְכֹהֵן גָּדוֹל, מַשְׁמַע שֶׁבִּגְלַל שֹׁחַד הַמָּמוֹן מִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ, וְלֹא מִשּׁוּם שֶׁהֶחְלִיטוּ הַכֹּהֲנִים לְמַנּוֹתוֹ עֲלֵיהֶם.
בבלי יבמות עפ"י שטיינזלץ
מי היה יהושע בן גמלא? יוסף בן מתתיהו כותב עליו, כי בזמן כהונתו של הנציב הרומאי אלבינוס (62–64 לספירה), העביר המלך אגריפס השני את הכהונה הגדולה מיהושע בן דמנאי ליהושע בן גמלא. בין שני הכוהנים התחולל מאבק. שניהם הקימו כנופיות של בעלי זרוע, שלחמו ביניהם ברחובות ירושלים. בשנת 65 לספירה הדיח אגריפס השני את יהושע מכהונתו, ומינה את מתתיהו בן תאופילוס לכהן גדול במקומו. מאוחר יותר היה יהושע בן גמלא ממנהיגי ממשלת המרד ה'מתונה' ברומאים במאה הראשונה לספירה.
הסיפור מסתבך, כשאנו לומדים כי המלך ינאי חי בין המאות השניה והראשונה לפנה"ס. איך פותרים את הבלבול הכרונולוגי הזה? אחת ההצעות היא שהמלך, או השליט, ביהודה בזמנו של הסיפור הזה לא היה ינאי, וכי שמו שורבב לכאן בטעות. חיזוק לדעה זו נמצא בעובדה, שינאי עצמו היה כוהן גדול, כך שכנראה מדובר במלך אחר. נוכחותה של מרתא בת בייתוס בסיפור רומזת גם היא להסבר זה. מכל מקום, האגדה הזאת מעלה לתשומת לבנו תופעה בעייתית מאד, שאפיינה חלק ניכר מתקופת בית שני – קניית הכהונה הגדולה בכסף.
בית בייתוס היה עצמו משפחת כהונה, ומספר כוהנים גדולים מבית זה שימשו בקודש. הבייתוסים היו עשירים מופלגים. גישתם למצוות הדת היתה שונה מזו של הפרושים. יש המזהים את הבייתוסים עם הצדוקים.
יהושע בן גמלא, שהיה כוהן בעצמו, קידש את מרתא בת בייתוס, שעבורה היו אלה נישואין שניים, שכן היא התאלמנה מבעלה הראשון. אחרי הקידושין (טקס האירוסין) קנתה מרתא עבור חתנה את הכהונה הגדולה מידי המלך בכסף רב. אז, לאחר שנתמנה לכוהן גדול, כנס (נשא לאישה) יהושע בן גמלא את מרתא לאשה.
מה הבעיה? האם לחז"ל יש משהו לומר על עצם קניית המשרה המקודשת הזאת בכסף? לאו דווקא. הם מתרעמים על כך, שכוהן גדול נושא אלמנה לאשה, מה שהיה מנוגד למצוות התורה מויקרא כא, יג-יד:
וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר-יוּצַק עַל-רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה... אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה, אֶת-אֵלֶּה לֹא יִקָּח: כִּי אִם-בְּתוּלָה מֵעַמָּיו, יִקַּח אִשָּׁה.
אותם חכמים, שצידדו במהלך הזה של יהושע בן גמלא, מצאו שתי סיבות מקלות: הראשונה – יהושע בן גמלא עדיין לא היה כוהן גדול, כשאירס את מרתא בת בייתוס. הנישואין, השלב המשלים, רק חתמו את המהלך, והוא רשאי היה להשלימו גם לאחר שנתמנה לכוהן גדול. הסיבה השניה – כהונתו של יהושע בן גמלא לא היתה חוקית מלכתחילה, שכן המשרה נקנתה מהשלטון הזר בכסף, וצעד זה לא עבר אישור של הכוהנים ושל הסנהדרין. זה נימוק של טהרנים: יהושע בן גמלא אינו כוהן גדול לגיטימי, ועל כן אין להתפלא על שאיננו מקיים נורמות מחמירות של כוהן גדול.
אותנו דווקא מעניינת התופעה של קניית מִשְׂרָה, שיש בה עוצמה כלכלית, בכסף. בימינו קוראים לזה 'יחסי הון-שלטון'.
יוסף בן מתתיהו מספר לנו, כי יהושע בן גמלא נהרג ע"י האדומים, שפרצו ביחד עם הרומאים לירושלים בעת הבסת המרד. גם גורלה של אשתו מרתא, למרות כל הכסף שהיה ברשותה, היה טראגי. על כך מספרים כמה מדרשי חז"ל.