"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק" (דברים כ"ה)
מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כֶּרֶם, וְהִקִּיפוֹ גָּדֵר, וְהוֹשִׁיב בּוֹ הַמֶּלֶךְ כֶּלֶב נַשְׁכָן. אָמַר הַמֶּלֶךְ: כָּל מִי שֶׁיָּבֹא וְיִפְרֹץ הַגָּדֵר, יִנְשְׁכוֹ הַכֶּלֶב. לְיָמִים בָּא בְּנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וּפָרַץ הַגָּדֵר. נְשָׁכוֹ הַכֶּלֶב. כָּל מָקוֹם, שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לְהַזְכִּיר חֵטְא שֶׁל בְּנוֹ, שֶׁפָּרַץ הַכֶּרֶם, אָמַר לוֹ: זָכוּר אַתָּה, שֶׁנְּשָׁכְךָ הַכֶּלֶב? כָּךְ כָּל זְמַן שהקב"ה מְבַקֵּשׁ לְהַזְכִּיר חֶטְאָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מָה שֶׁעָשׂוּ בִּרְפִידִים, שֶׁאָמְרוּ: "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ, אִם אָיִן?" (שְׁמוֹת יז ז), הוּא אוֹמֵר לָהֶם: זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק.
תנחומא בובר 'כי תצא'
המצווה "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק" מתפרשת על פי רוב כך: זכרו את כל הנוראות שעשה לכם עמלק, כדי שתמשיכו לרודפם ולהשמידם, עד שלא יישאר מהם כל זכר.
המדרש שלפנינו מפרש את הפסוק בדרך מעט שונה, והשוני בהחלט משמעותי. מדוע על בני ישראל לזכור את מעשי עמלק? כדי שזיכרון זה יעורר בהם גם את זיכרון חטאיהם שלהם, שהביאו עליהם את העונש בדמות עמלק. אותו זיכרון של העונש יעורר בהם, בבני ישראל, את הפחד מעונש דומה, אם יחזרו לחטוא לאלוהים.
הרעיון ברור, וניתן לנסחו בקיצור, אך מה יפה יותר מלקשט את אותו רעיון במשל מדגים?
המלך הוא, כמובן, אלוהים, ובנו של המלך הוא עם ישראל. למלך יש כרם, אולי כרם של תורה ומצוות, והכרם מוקף בגדר, שנועדה לשמור על התורה ועל המצוות, שלא ייפגעו ולא יעברו עליהן. מי שפורץ את הגדר כדי לחמוס את פרי הכרם הוא 'פורץ גדר' – מונח מוכר ביהדות. הגדר רק מסמנת את גבולות הכרם, אך כדי למנוע את החמדנים מהפריצה אל תוך הכרם, מציב המלך גם כלב נשכן – אלה הסנקציות על העבירות על מצוות התורה. נשיכת הכלב מכאיבה מאד, ומי שננשך – לא ישכח זאת לשנים רבות. גם בן המלך אמור לכבד את חוק הממלכה, ולהימנע מפריצת גדר הכרם. משאינו מצליח להתאפק – הוא ננשך על ידי הכלב. את זה הוא לא ישכח לעולם. כשהמלך רוצה להזהיר את בנו מחזרה על המעשה, אין הוא צריך לפרט את חטאי העבר של הבן, אלא פשוט לשאול אותו: זוכר את הנשיכה? זה יספיק.
עמלק הוא הכלב של המשל. זכר הפגיעה שפגע עמלק בעם ישראל הוא כה מכאיב, שהעם גם לא ישכח מה הביא עליו את עונשו של עמלק. אזהרת האל אינה מזכירה את החטא, אלא את העונש בלבד. זו דרך אלגנטית להעביר את המסר בלי לדבר על הגועל נפש.
ומה היה חטאם של בני ישראל, שהביא עליהם את מתקפת עמלק? על פי חז"ל, סמיכות הפרשיות של תלונות העם על הצמא במדבר וסיפור עמלק, שבא מיד אחרי כן, מחייבת את המסקנה, שהתנהגות העם, שאיבד את אמונו באלוהים, היא שהביאה עליו את עמלק. כך זה כתוב בשמות פרק י"ז:
א וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה; וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים, וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם. ב וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ: תְּנוּ לָנוּ מַיִם, וְנִשְׁתֶּה! וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה: מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי? מַה תְּנַסּוּן אֶת יְהוָה? ג וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם, וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר: לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם, לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא? ד וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהוָה לֵאמֹר: מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה? עוֹד מְעַט, וּסְקָלֻנִי! ה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם, וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וּמַטְּךָ, אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר, קַח בְּיָדְךָ, וְהָלָכְתָּ. ו הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר, וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְשָׁתָה הָעָם. וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. ז וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם 'מַסָּה וּמְרִיבָה', עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְהוָה לֵאמֹר: 'הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ, אִם אָיִן?'
ח וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים...