... שָׁלַח יִשְׁמָעֵאל, וְלָקַח לוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת מוֹאָב, וְעֵישָׁהּ שְׁמָהּ. לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים הָלַךְ אַבְרָהָם לִרְאוֹת אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ, וְנִשְׁבַּע לְשָׂרָה, שֶׁלֹּא יֵרֵד מֵעַל הַגָּמָל בַּמָּקוֹם שֶׁיִּשְׁמָעֵאל שָׁרוּי תַּמָּן, וְהִגִּיעַ לְשָׁם בַּחֲצִי הַיּוֹם, וּמָצָא שָׁם אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לָה: הֵיכָן הוּא יִשְׁמָעֵאל? אָמְרָה לוֹ: הָלַךְ הוּא וְאִמּוֹ לְהָבִיא פֵּרוֹת וּתְמָרִים מִן הַמִּדְבָּר. אָמַר לָה: תְּנִי לִי מְעַט לֶחֶם וּמַיִם, כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי מִדֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר! אָמְרָה לוֹ: אֵין לִי לֶחֶם וְלֹא מַיִם! אָמַר לָה: כְּשֶׁיָּבֹא יִשְׁמָעֵאל, הַגִּידִי לוֹ אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, וְאִמְרִי לוֹ: זָקֵן אֶחָד מֵאֶרֶץ כְּנַעַן בָּא לִרְאוֹתְךָ, וְאָמַר, חָלַף מִפְתַּן בֵּיתְךָ, שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה לְךָ. וּכְשֶׁבָּא יִשְׁמָעֵאל מִן הַמִּדְבָּר, הִגִּידָה לוֹ אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, וּבֶן חָכָם כַּחֲצִי חָכָם, וְהֵבִין יִשְׁמָעֵאל, וְשִׁלְּחָהּ אִמּוֹ, וְלָקְחָה לוֹ אִשָּׁה מִבֵּית אָבִיהָ, וּפָטִימָה שְׁמָהּ.
וְעוֹד אַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים הָלַךְ אַבְרָהָם לִרְאוֹת אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ, וְנִשְׁבַּע לְשָׂרָה כְּפַעַם רִאשׁוֹנָה, שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד מִן הַגָּמָל בַּמָּקוֹם שֶׁיִּשְׁמָעֵאל שָׁרוּי שָׁם, וְהִגִּיעַ לְשָׁם בַּחֲצִי הַיּוֹם, וּמָצָא שָׁם אִשְׁתּוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, וְאָמַר לָה: הֵיכָן הוּא יִשְׁמָעֵאל? אָמְרָה לוֹ: הוּא וְאִמּוֹ הָלְכוּ לִרְעוֹת אֶת הַגְּמַלִּים בַּמִּדְבָּר. אָמַר לָה: תְּנִי לִי מְעַט לֶחֶם וּמַיִם, כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי מִדֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר! וְהוֹצִיאָהּ לֶחֶם וּמַיִם, וְנָתְנָה לוֹ. עָמַד אַבְרָהָם, וְהָיָה מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הב"ה עַל בְּנוֹ, וְנִתְמַלֵּא בֵּיתוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל מִכָּל טוּב מִמִּין הַבְּרָכוֹת, וּכְשֶׁבָּא יִשְׁמָעֵאל, הִגִּידָה לוֹ אֶת הַדָּבָר, וְיָדַע יִשְׁמָעֵאל, שֶׁעַד עַכְשָׁו רַחֲמֵי אָבִיו עָלָיו כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים. לְאַחַר מִיתָתָהּ שֶׁל שָׂרָה חָזַר אַבְרָהָם, וְלָקַח אֶת גְּרוּשָׁתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה", וּמִדְּקָאָמַר "וַיּוֹסֶף", מַשְׁמַע שֶׁפַּעַם רִאשׁוֹנָה הָיְתָה אִשְׁתּוֹ, וְעוֹד לֹא הוֹסִיף לָבֹא עָלֶיהָ, וּשְׁמָהּ קְטוּרָה, שֶׁהָיְתָה מְקֻטֶּרֶת מִכָּל מִינֵי בְּשָׂמִים.
פרקי דרבי אליעזר
מה מציק לחז"ל? בדיוק מה שמציק לנו: מדוע נשמע אברהם לקולה של שרה, שתבעה ממנו לגרש את הגר? מדוע נִתַּק הקשר בין אברהם להגר ולישמעאל, ואם לא נותק הקשר – מדוע אין ספר בראשית מספר על כך? ומדוע מגורש ישמעאל מן הסיפור כאילו משהו לא היה בסדר אצלו? והאם לא היה מגיע להגר 'תיקון'? והאם היתה הגר באמת רק שפחה?
על השאלה הראשונה ענו חז"ל במדרש קודם, אבל גם המדרש הזה מוסיף משהו בעניין: החטא שבגירוש הגר, חטאו של אברהם (רק קיבל פקודות? לא משכנע) מקבל בסוף הסיפור תיקון. גם ישמעאל, שהוכיח רגישות לעניין כיבוד-אב, זוכה לפיצוי הולם. הקשר בין אברהם להגר ולישמעאל לא נותק – זה עיקרו של המדרש. אברהם הולך פעמיים לבקר אותם, למרות שהקלאפטע בבית מטילה וטו על כל אפשרות של פיוס מלא. אברהם יודע גם את זכויותיו כאב מול חובותיו או מגבלותיו כאורח, והוא שולח אל ישמעאל רק רמז עדין לגבי טיבה של האישה הראשונה אשר לקח. אגב, הרעיון בדבר אישה ראשונה שאינה א-גרויסע מציאע מרמז לאפשרות, שגם שרה, האישה הראשונה של אברהם, אינה חסינה מביקורת...
גם בביקור השני מכבד אברהם את דרישתה של שרה, ואינו נשאר בבית ישמעאל בציפיה לפוגשו פנים אל פנים, אבל הוא מברך את הבית עם האישה המשודרגת, והבית מתמלא מכל טוב.
סופו של המדרש חביב מאד. אם נאמר בתנ"ך 'ויוסף אברהם...' – הכוונה היא, לבטח, שלא מדובר באישה חדשה, אלא בהגר, שחזרה והיתה לאשתו החוקית. רגע, אם הגר היתה אישה חוקית גם בפעם הראשונה, האם זה אומר משהו על מעמדו של ישמעאל?
ספר בראשית רומז על הפיוס בין יצחק וישמעאל בספרו על הקבורה שערכו השניים לאביהם אברהם במשותף. גם האיסלאם מדבר על הקשר, שנמשך בין אברהם להגר ולישמעאל. לפי ההיסטוריון הנודע א-טברי (923-839 לספירה), אחרי ששרה גירשה את הגר וישמעאל, המלאך גבריאל הורה לאברהם להוביל את השניים למקום שבו עתיד היה להיבנות מבנה הכעבה, שהיה באותו הזמן לא יותר מגבעה שוממה. הקוראן מספר, שאברהם וישמעאל בנו את הכעבה, וקידשו אותה בעצמם.