עַל מָה רָכַב פַּרְעֹה? עַל סוּסְיָא נְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ, רַעְיָתִי" (שה"ש א ט).
דָּבָר אַחֵר: "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַּרְעֹה" - מַהוּ "לְסֻסָתִי?" אֶלָּא רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא הָיָה פַּרְעֹה רוֹצֶה לִכָּנֵס בַּיָּם. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? רָכַב עַל עָב קַל, וַהֲפָכוֹ לְסוּסְיָא, וְעָמַד לִפְנֵי סוּסֵי הַחֲיָלוֹת, וְהָיוּ הַסּוּסִים רָצִים אַחֲרֵי הַסּוּסְיָא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָרַד לַיָּם, וְהַסּוּסִים אַחֲרָיו.
דָּבָר אַחֵר: ... רָכַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כְּרוּב, וְנִצַּח סוּסוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וְכֹל חֵילוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, אֶל תּוֹךְ הַיָּם" (שמו' טו יט). וְאוֹמֵר: "וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף" (תהל' קלו טו). אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לָכֶם: "וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן"? (שמו' יד יד). אֵין לָכֶם לַעֲשׂוֹת אֶלָּא עוֹמְדִין שְתוּקִין, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מִלְחֲמוֹתֵיכֶם. לְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם: כְּשֶׁתִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ וְתִרְאוּ אֻכְלוּסִין הַרְבֵּה וְסוּסִים וְרֶכֶב, אַל תִּירְאוּ מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב, עַם רַב מִמְּךָ, לֹא תִירָא מֵהֶם, כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ" (דברים כ').
תנחומא
מדרש זה מלהטט בפסוקי מקרא, שואב מהם מוטיבים שונים, ומרכיב מהם סיפור חדש.
נתחיל במקור מספר שמות פרק י"ד:
וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה, וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם, וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם כֹּל סוּס פַּרְעֹה, רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו, אֶל תּוֹךְ הַיָּם. וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, וַיַּשְׁקֵף יְהוָֹה אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן, וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם, וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו, וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת, וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם: אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי יְהֹוָה נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה: נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם, וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם, עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ, וַיְנַעֵר יְהוָֹה אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם. וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם, לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד.
שני פרטים חשובים בסיפור המקור: א. חיל פרעה היה מצויד בסוסים ובמרכבות, וכל אלה טבעו בים. ב. את הנס הזה חולל אלוהים בעצמו; משה והעם היו פסיביים בחלק זה של האירוע.
חז"ל מרחיבים את שני הפרטים האלה לכלל מדרש דרמטי. הסוסים היו חידוש מרשים מאד בצבאות העולם העתיק, והצבא המצרי הכניס את השימוש בהם באינטנסיביות רבה, גידל סוסים לרוב, ושיכלל מרכבות מלחמה המובלות על ידי סוסים. חז"ל תוהים כיצד כל העוצמה הזאת לא באה לידי ביטוי במפגש בין חיל פרעה לבני ישראל הנסים ברגל. חז"ל לא מתעצלים, ושולפים מהמקרא פסוקים, המעידים על יכולתו של אלוהים כפרש מיומן.
פסוק מישעיהו י"ט, שרק נרמז כאן, מלמד את חז"ל, שאלוהים רוכב על עבים קלים:
מַשָּׂא מִצְרָיִם - הִנֵּה יְהוָה רֹכֵב עַל עָב קַל, וּבָא מִצְרַיִם, וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו, וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ.
לא רק שלמדנו מהפסוק על כישורי האל ברכיבה על עננים, אלא שאלוהים מפגין יכולות אלה במאבק במצרים, זו של ימי ישעיהו.
נזכיר עוד פסוק מתהלים ס"ח - "שירו לאלוהים, זמרו שמו, סוֹלוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת..." אולי חז"ל לא ידעו זאת, אבל אנו יודעים כיום, מהשוואה עם טקסטים אוגריתיים, ש'ערבות' או 'ערפות' הם עננים.
פסוק אחר, משיר השירים א' - "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ, רַעְיָתִי" מאפשר לחז"ל להרכיב את הפאזל כיד הדמיון הטובה עליהם, ולספר לנו שהסוסה של שיר השירים היתה עב קל, שאלוהים הפך לסוסה נקבה מיוחמת, העמידה לפני צבא פרעה, וכל הסוסים הזכרים, מובילי מרכבות מצרים, רצו אחריה ישר אל תוך הים, אחרת איך נסביר את ריצת ההתאבדות של סוסי פרעה? פרעה בכלל לא רצה להיכנס לים, אבל מרוצת הסוסים אחרי הסוסיא האלוהית הכריעה את גורל הקרב.
וכך, מפסוקים שונים שליקטו חז"ל מתהלים, משיר השירים ומישעיהו, הם הרכיבו את האגדה הזאת.
אני מדמה לעצמי את חז"ל יושבים בפאב השכונתי על כוס שיכר, ומפליגים בסיפורי מעשיות על הנס הגדול של קריעת ים סוף. ואז בא חכם נוסף עם ה'דבר אחר' שלו, ומוסיף שכאשר עומד מולך צבא עם סוסים ומרכבות, אין לך על מי להישען מלבד על הקב"ה. כך אמר אלוהים למשה ולבני ישראל: "וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן", ובדיוק כך אמר גם לפני הכניסה לארץ ישראל: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב, עַם רַב מִמְּךָ, לֹא תִירָא מֵהֶם, כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ" (דברים כ').
"לֹא תִירָא מֵהֶם, כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ", זה עוד מתקבל על הדעת, אבל "יְהוָֹה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" היא הנחיה מסוכנת מאד. זה יכול להתקבל כאישור להשתמט מלקיחת חלק במלחמה, והשארת המשימה המסוכנת הזאת לאחרים, מתוך תפישה, שממילא אלוהים הוא שיקבע את גורל הקרב, ואנו נסייע לו בתפילות.