כַּאֲשֶׁר הֻפְקַד דִֶּמיטְרִיוּס מִפְּלִירוֹן עַל אוֹצַר הַסְּפָרִים שֶׁלַּמֶּלֶךְ, קִבֵּל כֶּסֶף רַב לֶאֱסֹף כִּיכָלְתּוֹ אֶת כָּל הַסְּפָרִים אֲשֶׁר בְּתֵבֵל: וּבַעֲשׂוֹתוֹ קְנִיּוֹת וְהַעֲתָקוֹת הֵבִיא אֶת כַּוָּנַת הַמֶּלֶךְ אֶל תַּכְלִיתָהּ כְּכָל יְכָלְתּוֹ: וְכַאֲשֶׁר נִשְׁאַל וּבְפָנֵינוּ לְכַמָּה רְבָבוֹת הִגִּיעַ מִסְפַּר הַסְּפָרִים, עָנָה: לְיוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים [רִבּוֹא]: וְיָגַע לְמַלֵּא בַּזְּמַן מְעַט אֶת הַשְּׁאָר עַד חֲמִשִּׁים רִבּוֹא: וְהֻגַּד לִי כִּי חֻקֵּי הַיְּהוּדִים אַף הֵם רְאוּיִים לִהְיוֹת מָעֳתָקִים וְנִמְצָאִים בְּאוֹצָר סְפָרֶיךָ: וְהוּא אָמַר: וּמַה מַפְרִיעַ אוֹתְךָ מֵעֲשׂוֹת זֹאת? וַהֲלֹא דֵּי הַצֹּרֶךְ נִתַּן לָךְ: וְדֵמֶטְרִיּוֹס אָמַר: יֵשׁ לְהוֹסִיף תַּרְגּוּם: כִּי בָּאָרֶץ הַיְּהוּדִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּאוֹתִיּוֹת מְיֻחָדוֹת כְּמוֹ שֶׁהַמִּצְרִים [מִשְׁתַּמְּשִׁים אַף הֵם] בְּסֵדֶר אוֹתִיּוֹת מִשֶּׁלָּהֶם: וְאַף לָשׁוֹן מְיֻחֶדֶת לָהֶם: חוֹשְׁבִים שֶׁהֵם מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּלָּשׁוֹן הַסּוּרִית, וְלֹא הִיא, כִּי אִם [הִיא] מִמִּין אַחֵר: כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ עַל כֹּל הַדָּבָר, אָמַר לִכְתֹּב אֶל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לַיְּהוּדִים לְהָבִיא אֶת אֲשֶׁר נֶאֱמַר אֶל תַּכְלִיתוֹ...
... וּבְמַעֲמַד כֻּלָּם בָּחַרְנוּ אֲנָשִׁים זְקֵנִים, יָפִים וְטוֹבִים, שִׁשָּׁה לְכָל שֵׁבֶט, וְשִׁלַּחְנוּם עִם הַתּוֹרָה... וְאֶלְעָזָר הֵבִיא קָרְבָּן, וְהֵכִין מַתָּנוֹת הַרְבֵּה לַמֶּלֶךְ, וּשְׁלָחָנוּ בְּלִוְיַת בִּטָּחוֹן רַבָּה:כְּהַגִּיעֵנוּ לְאַלְכַּסַנְדְרָיָה הֻגַּד לַמֶּלֶךְ עַל דְּבַר בּוֹאֵנוּ: אַנְדְּרֵאָס וַאֲנִי הוּבֵאנוּ אֶל הַהֵיכָל, וְדָרַשְׁנוּ בִּשְׁלוֹם הַמֶּלֶךְ בְּאַהֲבָה, וּמָסַרְנוּ אִגֶּרֶת אֶלְעָזָר...
... וּמִקֵּץ שְׁלוֹשָׁה יָמִים לְקָחָם דְּמִיטְרִיוֹס, וְעָבַר דֶּרֶךְ שִׁבְעַת הָאָסְטִיוָנוֹת לְאֹרֶךְ סֶכֶר הַיָּם אֶל הָאִי, וּכְעָבְרוּ אֶת הַנֶּשֶׁר בָּא אֶל הַחֵלֶק הַנִּשְׁקָף צָפוֹנָה: וּבְאָסְפוֹ אֶת כֻּלָּם אֶל בַּיִת בָּנוּי עַל שְׂפַת מוֹשָׁב נֶהְדָּר בְּרוֹב שֶׁקֶט, קָרָא אֶל הָאֲנָשִׁים לַעֲשׂוֹת אֶת הַתַּרְגּוּם, כִּי כֹּל הַדְּרוּשׁ לַעֲבוֹדָתָם הוּכַן יָפָה: וְאָז הִתְחִילוּ לַעֲשׂוֹתָן מִתּוֹךְ הַסְכָּמָה, בְּהַשְׁווֹתָם כֹּל דָּבָר: וְהַנַּעֲשֶׂה מִתּוֹךְ הַסְכָּמָה נִכְתַּב כָּרָאוּי עַל יְדֵי דְּמִיטַּרְיוֹס: וִישִׁיבוֹת הָאֲסֵפָה הָיוּ עַד הַשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית: וְאַחֲרֵי־כֵן הָיוּ נִפְנִים אֶל רְפוּאַת הַגּוּף, וְהָיוּ נוֹתְנִים לָהֶם בְּשֶׁפַע כֹּל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ: מִלְּבַד זֹאת הָיָה דּוֹרוֹתֵאוּס מַגִּישׁ יוֹם יוֹם אַף לָהֶם אֶת אֲשֶׁר הֵכִינוּ לַמֶּלֶךְ, כִּי כֵּן צִוָּה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ: וּבְכָל יוֹם בַּבֹּקֶר הָיוּ בָּאִים אֶל הֶחָצֵר, וְדוֹרְשִׁים בִּשְׁלוֹם הַמֶּלֶךְ, וְנִשְׁלָחִים לִמְקוֹמָם...
וְאַחֲרֵי נוֹטְלָם אֶת יְדֵיהֶם בַּיָּם כְּמִנְהַג כָּל הַיְּהוּדִים וְהִתְפַּלְּלָם לָאֱלֹהִים הָיוּ עוֹסְקִים בְּמִקְרָא וּבְתִרְגּוּם כֹּל כָּתוּב וְכָתוּב: כָּכָה, כַּאֲשֶׁר אָמַרְנוּ, הָיוּ מִתְאַסְּפִים יוֹם יוֹם אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא, הַנָּעִים בַּשֶּׁקֶט וּבְשֶׁפַע הָאוֹר, וְעוֹשִׂים אֶת אֲשֶׁר הוּטַל עֲלֵיהֶם: וְכֵן הָיָה, כִּי בִּשְׁנַיִם וְשִׁבְעִים יוֹם נִשְׁלַם מִכְתַּב הַתַּרְגּוּם, כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה דָּבָר זֶה לְפִי מַעֲרָכָה קוֹדֶמֶת: כַּאֲשֶׁר בָּא לִידֵי גְּמָר, אָסַף דְּמִיטְרִיוֹס אֶת קְהַל הַיְּהוּדִים אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם נִגְמַר הַתַּרְגּוּם, וְקָרָא לִפְנֵי כֻּלָּם וּבִפְנֵי הַמְתַרְגְּמִים, אֲשֶׁר הָיוּ לָהֶם שְׁבָחִים גְּדוֹלִים מֵאֵת הַקָּהָל בִּגְלַל הַטּוֹב הָרַב אֲשֶׁר עָשׂוּ: כְּמוֹ כֵן שִׁבְּחוּ אֶת דְּמִיטְרִיוֹס, וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ לִמְסֹר לְרָאשֵׁיהֶם הַעְתָּקַת כֹּל הַתּוֹרָה:
איגרת אריסטיאס
איגרת אַרִיסְטֵיאַס היא חיבור יהודי-הלניסטי, אשר נכתב בשפה היוונית במצרים, ככל הנראה במאה השנייה לפנה"ס, והיא נמנית עם הספרים החיצוניים. החיבור מתאר מספר אירועים מתקופת תלמי השני פילדלפוס מלך מצרים, כמו את מעשה תרגום חמשת ספרי התורה ליוונית, הנקרא תרגום השבעים. האיגרת היא האזכור הקדום ביותר של הספרייה הגדולה של אלכסנדריה.
'תרגום השבעים' מדוע? המסורת מדברת על חבורת 'זקנים', מלומדים בתורה, ושולטים גם ביוונית, שנבחרו שישה מכל שבט (האם עדיין היתה מקובלת החלוקה לשבטים באותם ימים, או שמא באותם ימים זה היה רק מיתוס?), כלומר שבעים ושניים מומחים שנשלחו לאלכסנדריה שבמצרים, ואשר בעבודה מאומצת השלימו בשבעים ושנים יום (שוב 72!) את מלאכת התרגום, שדרשה גם הסכמות ביניהם, שכן מדובר בטקסט מקודש. נוסח זה, שקיבל את השם 'תרגום השבעים', או Septuaginta, היה הבסיס לתרגומים נוספים שהופצו מאוחר יותר בקהילות הנוצריות הגדלות והולכות. תרגום נביאים וכתובים נעשה מאוחר יותר.
הסיפור באיגרת אריסטיאס מפורט מאד, ואווירתו אווירה של פאר ושל שלום בין היהודים לשליטים התלמיים, שישבו במצרים. תזכורת קצרה מאד מצויה בבבלי, ויש בה תוספת חביבה, ההופכת את הסיפור למדרש פנטסטי:
מַעֲשֵׂה בְּתַלְמָי הַמֶּלֶךְ, שֶׁכִּנֵּס שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זְקֵנִים, וְהִכְנִיסָן בְּשִׁבְעִים וּשְׁנַיִם בָּתִּים, וְלֹא גִּלָּה לָהֶם עַל מַה כִּנְּסָן, וְנִכְנַס אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאָמַר לָהֶם: כִּתְבוּ לִי תּוֹרַת מֹשֶׁה רַבְּכֶם! נָתַן הקב"ה בְּלֵב כָּל אֶחָד וְאֶחָד עֵצָה, וְהִסְכִּימוּ כֻּלָּן לְדַעַת אֶחָת, וְכָתְבוּ לוֹ. (בַּבְלִי מְגִלָּה)
גם הסיפור באיגרת אריסטיאס אינו בדיוק סיפור מציאותי. נעלה כאן כמה תמיהות:
א. האם היוזמה לתרגום התורה ליוונית באה מאת הממונה על הספריה באלכסנדריה, מתוך הערכה לחיבור הקדוש והחשוב הזה, או שמא, כמו שחוקרים סבורים, התרגום נעשה לצרכי הקהילה היהודית הגדלה והולכת במצרים של אותם ימים, קהילה שלא היתה דוברת עברית רהוטה, והזדקקה לתורה בשפה היוונית?
ב. האם משלחת מקצועית של יודעי תורה השולטים גם ביוונית יכולה להיות מורכבת על פי מפתח פוליטי של שישה מכל שבט?
ג. האם זקוקה היתה קהילת היהודים באלכסנדריה לחכמים מארץ ישראל כדי להרים את מבצע התרגום?