נָתַן הקב"ה בְּלֵב הַקֵּיסָר שֶׁל רוֹמִי לִלְמֹד תּוֹרַת מֹשֶׁה מִפִּי חֲכָמִים וּזְקֵנִים, וְהִתְחִיל בְּסֵפֶר בְּרֵאשִׁית, וְהָיָה לוֹמֵד, עַד שֶׁהִגִּיעַ לַ'וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים', וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַפָּסוּק "וְגוֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ" וְגוֹ', מִיָּד צִוָּה לְמַלֹּאות פַּלְטֵירוֹ מִנְעָלִים, וְשָׁלַח לִקְרֹא לַעֲשָׂרָה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, וּבָאוּ לְפָנָיו, וְהוֹשִׁיבָן בְּקָתֶדְרָאוֹת שֶׁל זָהָב. אָמַר לָהֶם: עֹמֶק הַדִּין יֵשׁ לִי לִשְׁאוֹל מִכֶּם, וְאַל תֹּאמְרוּ לִי כִּי אִם הַדִּין וְאֶת הָאֱמֶת וְהַמִּשְׁפָּט. אָמְרוּ לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לָהֶם: וּמִי שֶׁגָּנַב אִישׁ מֵאֵחָיו שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהִתְעַמֶּר בּוֹ, וּמְכָרוֹ - מַה דִּינוֹ? אָמְרוּ לוֹ: הַתּוֹרָה אָמְרָה – "מוֹת יוּמָת". עָנָה וְאָמַר לָהֶם: אִם כֵּן, אַתֶּם חַיָּבִים מִיתָה! אָמְרוּ לוֹ: אֱמֹר לָמָּה. אָמַר לָהֶם: עַל מְכִירַת יוֹסֵף, שֶׁמְּכָרוּהוּ אֶחָיו, וְאִם הֵם הָיוּ בַּחַיִּים, הָיִיתִי דָּן אוֹתָם, וְעַתָּה שֶׁאֵינָם בַּחַיִּים, אַתֶּם תִּשְׂאוּ עָווֹן אֲבוֹתֵיכֶם. אָמְרוּ לוֹ: תֵּן לָנוּ זְמַן ג' יָמִים. אִם נִמְצָא זְכוּת עַל עַצְמֵנוּ, מוּטָב, וְאִם לָאו, עֲשֵׂה מָה שֶׁתַּחְפֹּץ. וְנִתְרַצָּה לָהֶם לְדָבָר זֶה. יָצְאוּ מִלְּפָנָיו, וְחִלּוּ אֶת פְּנֵי ר' יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁיַּזְכִּיר הַשֵּׁם הַגָּדוֹל, וְיַעֲלֶה לָרָקִיעַ, וְיַחֲקֹר אִם נִגְזְרָה גְּזֵרָה מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְטִהֵר ר' יִשְׁמָעֵאל אֶת עַצְמוֹ בִּטְבִילָה וּבְקִדּוּשִׁין, וְנִתְעַטֵּף בְּטַלִּית וּבִתְפִלִּין, וְהִזְכִּיר הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ בְּפֵרוּשׁוֹ. מִיַּד נְשָׂאוֹ הָרוּחַ, וֶהֱבִיאוֹ לְמַעְלָה עַד הָרָקִיעַ הַשִּׁשִּׁי, וּפָגַע בּוֹ גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ, וְאָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא יִשְׁמָעֵאל, שֶׁקּוֹנְךָ מִשְׁתַּבַּח בְּךָ בְּכָל יוֹם, שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֶבֶד בָּאָרֶץ, שֶׁדּוֹמֶה לִקְלַסְתֵּר פָּנָיו? אָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא. אָמַר לוֹ: לָמָּה עָלִיתָ לְכָאן? אָמַר לוֹ: לְפִי שֶׁמַּלְכוּת הָרְשָׁעָה גָּזְרָה גְּזֵרָה עָלֵינוּ לְאַבֵּד מִמֶּנּוּ עֲשָׂרָה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, וְעָלִיתִי לֵדַע אִם הַגְּזֵרָה הִיא מֵאֵת הקב"ה. אָמַר לוֹ גַּבְרִיאֵל: אִם הִיא גְּזֵרָה לֹא חֲתוּמָה, תּוּכַל לְבַטְּלָהּ? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: בַּמֶּה? אָמַר לוֹ: בְּשֵׁם יִתְבָּרַךְ. מִיַּד עָנָה גַּבְרִיאֵל וְאָמַר: אַשְׁרֵיכֶם, בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁגִּלָּה הקב"ה לָכֶם מָה שֶׁלֹּא גִּלָּה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.
אוצר מדרשים – עשרה הרוגי מלכות
אחד הרעיונות המאתגרים במדרש הזה הוא אשמת מכירת יוסף המגולגלת על היהודים דורות רבים אחרי כן. רעיון זה קנה לו שביתה באמונות יהודיות שונות, ונזכיר את דברי הרמב"ם על הכפרה שמנסה יום הכיפורים לכפר על חטא קדמון זה:
אֲבָל הַחֲכָמִים ז"ל שָׂמוּ טַעַם הֱיוֹת כַּפָּרַת צִבּוּר לְעוֹלָם בַּשְּׂעִירִים, בַּעֲבוּר שֶׁחֵטְא עֲדַת יִשְׂרָאֵל כֻּלָּהּ הָיָה בַּשָּׂעִיר, רֶמֶז לִמְכִירַת יוֹסֵף הַצַּדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר בְּעִנְיָנוֹ "וְיִשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים".
גם מדרש משלי אומר זאת במפורש:
אָמַר ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לֹא נִמְשְׁכוּ עֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת אֶלָּא בְּחֵטְא מְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף. אָמַר ר' אָבִין: הֱוֵי אוֹמֵר נִפְרְעוּ עֲשָׂרָה מִכָּל דּוֹר וָדוֹר, וַעֲדַיִן אוֹתוֹ הַחֵטְא קַיָּם.
רעיונות נוספים המצויים במדרש שלפנינו: קיסר רומי לומד תורה, ומנצל את הידע שקנה למטרת פגיעה ביהודים. ועוד: עשרת הרוגי מלכות, בני המאה ה-2 לספירה, הם עשרה הזקנים שקרא הקיסר לארמונו כדי להאשימם בחטא עשרת בני יעקב. ועוד: במדרש מככב המוטיב המפורסם של הנאשם הנשאל שאלה, נופל בפח, וחורץ את דינו שלו, בדומה למה שאירע לדוד המלך במשל כבשת הרש. גם הסיפור על ר' ישמעאל כהן גדול, העולה לשמים ומדבר שם עם המלאכים, גם הוא מצוי באגדות אחרות.
אגב, מדרש זה 'הורג' את כל העשרה באירוע אחד, בעוד שמדרשים אחרים מפצלים את העלילה ומבחינים בין הרוגי מלכות מימי המרד הגדול, כמעט מאה שנה לפני כן, לבין הרוגי מרד בר כוכבא והרוגי גזירות אדריאנוס.
האם היו קיסרים רומאים שלמדו תורה? מסופקני, אבל אחד הקיסרים, גם הוא בן המאה השנייה לספירה, מרקוס אורליוס שמו, היה פילוסוף חשוב, ובוודאי למד תורות שונות.