וְאָמַר חִזְקִיָּה, אָמַר ר' יִרְמְיָה מִשּׁוּם (בשם) ר' שִׁמְעוֹן בֵּן יוֹחַאי: יָכוֹל אֲנִי לִפְטוֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִן הַדִּין מִיּוֹם שֶׁנִּבְרֵאתִי עַד עַתָּה (שבצדקתו ויסוריו הוא משמש הצדקה עבור העולם כולו), וְאִילְמָלֵי (ואם) יהיה אֱלִיעֶזֶר בְּנִי עִמִּי (ויחשבו זכויותינו יחד), נוכל לפטור את העולם מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד עַכְשָׁיו, וְאִילְמָלֵי (ואם) יהיה המלך הצדיק יוֹתָם בֶּן עוּזִּיָּהוּ עִמָּנוּ, נוכל לפטור מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ (שצדקתם של אלה שקולה כנגד מעשי כל הדורות, והיא מצדיקה את קיומו של העולם). וְאָמַר חִזְקִיָּה, אָמַר ר' יִרְמְיָה מִשּׁוּם ר' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: רָאִיתִי בְּנֵי עֲלִיָּיה (אנשי המעלה), הצדיקים האמיתיים וְהֵן מוּעָטִין; אִם אֶלֶף הֵן, אֲנִי וּבְנִי מֵהֶן, אִם מֵאָה הֵם, אֲנִי וּבְנִי מֵהֶן, אִם שְׁנַיִם הֵן, אֲנִי וּבְנִי הֵן. ושואלים: וּמִי זוּטְרֵי כּוּלֵּי הַאי (והאם מעטים הם כל כך) בני העליה? והרי אָמַר רָבָא: תְּמַנֵי סְרֵי אַלְפֵי הֲוָה דָּרָא דְּקַמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (שמונה עשרה אלף הם בשורה שלפני הקדוש ברוך הוא), שֶׁנֶּאֱמַר: "סָבִיב שְׁמנָה עָשָׂר אָלֶף" (יחזקאל מח, לה), משמע שרבים הם הצדיקים העומדים במעלה! ומשיבים: לֹא קַשְׁיָא (קשה); הָא (זה) המספר המועט הוא של אלו דְּמִסְתַּכְּלִי [המסתכלים] בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, שבודאי מעטים הם, הָא [זה] המספר הגדול הוא של אלו דְּלָא מִסְתַּכְּלִי (שאינם מסתכלים) בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, ורואים פני שכינה בהסתר פנים. ועדיין שואלים: וּדְמִסְתַּכְּלִי (והמסתכלים) בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, מִי זוּטְרֵי כּוּלֵּי הַאי (האם מעטים הם כל כך)? וְהָא (הרי) אָמַר אַבַּיֵי: לָא פְּחוּת עָלְמָא מִתְּלָתִין וְשִׁיתָּא צַדִּיקֵי דִּמְקַבְּלִי אַפֵּי שְׁכִינָה בְּכָל יוֹם (אין העולם פחות בכל דור משלשים וששה צדיקים המקבלים פני שכינה בכל יום), שֶׁנֶּאֱמַר: "אַשְׁרֵי כָל חוֹכֵי לוֹ" (ישעיה ל, יח) "לֹו" בְּגִימַטְרִיָּא תְּלָתִין וְשִׁיתָּא הָווּ (שלושים ושישה הם), משמע שבכל דור יש לפחות שלשים וששה צדיקים גמורים! ומשיבים: לָא קַשְׁיָא (אינו קשה): הָא דְּעָיְילִי בְּבַר (אלו שמרובים יותר הם הנכנסים בבקשת רשות) הָא דְּעָיְילִי בְּלָא בַּר (אלו שנכנסים בלא בקשת רשות), ואלה ששערי שמים פתוחים להם תמיד הם מעטים ביותר.
על פי בבלי סוכה
מה משמעות הביטוי 'לִפְטוֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִן הַדִּין'? האנושות, מרגע בריאת האדם, היא אוסף ענק של בני אנוש שחטאו בחייהם. על פי דין, אין התיישנות על חטאיהם, וכולם נענשים או ייענשו בעתיד משמיים. ישנם צדיקים, שחסידיהם מאמינים, שיש ביכולתם לפטור אנשים אחרים מאותו דין. ישנם אנשים כמו ר' שמעון בר יוחאי, שצוטט כמי שאמר, שצדיק הוא, וכי יש ביכולתו לפטור את העולם כולו מן הדין, והעולם כולו הוא מיום לידתו ועד עתה. לא נותרו הקלטות של ר' שמעון בר יוחאי, ואנו ניאלץ להסתפק בדיווחים מפי תלמידיו, חזקיה ור' ירמיה, אודות אותה הכרזה יהירה של רבם.
אגדות ומעשיות עממיות, ומדרשי חז"ל בתוכם, אוהבות לדרג בשלשות, וכך ממשיך רשב"י ואומר, שלו היה בנו אליעזר עמו, היו יכולים, בכוח צדיקותם, מעשיהם, ואולי גם יסוריהם (ועל כך בהמשך), לפטור את העולם כולו מן הדין מיום בריאת העולם ועד עכשיו! אבל ישנה גם דרגה ג', ורשב"י מצרף לחבורת עושי הניסים המיוחסת את המלך הצדיק יותם בן עוזיה, ואילו היו מאחדים שלושתם כוחות, היו יכולים לפטור את העולם כולו מן הדין מיום שנברא העולם ועד סופו של העולם (מתוכנן בקרוב...).
לחז"ל יש מה לומר על דברים אלה, שיוחסו לרשב"י, אבל אנחנו נבקש מהם להמתין מעט ונשאל בעצמנו שאלה נוספת: אם כך, מדוע לא עשה זאת רשב"י? בנו אליעזר היה עמו שנים רבות (ועל כך בהמשך, כבר אמרנו...), וגם ללא יותם בן עוזיה, הרועה בשדות הציד הנצחיים כבר מאות רבות בשנים, היו יכולים השניים לעשות נפלאות! ומי שמכיר את הפתגם היווני הידוע 'כאן רודוס. קפוץ', יודע כי כשמישהו מפגין יוהרה ומתפאר ביכולותיו המופלאות, כדאי להעמיד אותו מייד במבחן.
תלמידי רשב"י ממשיכים לצטט אותו כמי שאמר, כי בני עלייה (צדיקים הראויים לעלות ולחזות בפני שכינה) הם מועטים, ושוב, בסגנון הדירוג בשלשות: "אִם אֶלֶף הֵן, אֲנִי וּבְנִי מֵהֶן, אִם מֵאָה הֵם, אֲנִי וּבְנִי מֵהֶן, אִם שְׁנַיִם הֵן, אֲנִי וּבְנִי הֵן". אכן, צדיק צנוע עומד לפנינו!
וכאן מתחילים חז"ל להציג את השאלות שלהן, והן שונות מהשאלה שכבר הצגתי. השאלה הראשונה היא: האם באמת מעטים כל כך בני העליה, והלא ביחזקאל כתוב "סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף"; האין הכוונה לאותם בני עלייה, הנמצאים סביב השכינה? וחכמים אחרים משיבים להם: לא קשיא! אכן, ישנם רבים, אך אלה הם שאינם מסוגלים להביט ישירות בפני שכינה, והם מביטים במראה (אספקלריה), המחזירה השתקפות של פני השכינה בלבד, כמו אצל הספר. מצבם מוגדר כאן כ'הסתר פנים'. אותם בני עלייה, המסוגלים להביט באל ישירות – מעטים הם.
מוסיפים חז"ל ושואלים: והלא אביי אמר שבכל יום ויום ישנם לא פחות משלושים ושישה צדיקים החוזים בפני שכינה. אביי התבסס על הפסוק מישעיהו "אַשְׁרֵי כָל חוֹכֵי לוֹ", והמילה האחרונה בשבר הפסוק הזה, 'לוֹ', רומזת לל"ו הצדיקים, שהפכו לאגדה. הנה לנו המקור לאותה אגדה. ושוב מספקים חכמים תשובה ניצחת גם לתהיה זו: שלושים וששה הצדיקים האלה עולים לשמיים וזוכים לחזות בפני שכינה רק לאחר שביקשו רשות, בעוד שבני העליה המיוחסים המעטים מאד הם אלה, שאינם צריכים אפילו לבקש רשות!
הויכוח החז"לי על המספרים של צדיקי העולם מזכיר את הפלפולים מההגדה של פסח אודות מספר המלאכים ששלח ה' להושיע את בני ישראל או אודות מספר המכות שלקו מצרים על הים. אני מתחיל לחשוד, שמדובר בדיווחים מן השעות הקטנות של הלילה, כשתלמידי החכמים היו מתפלפלים סביב המדורה פשוט כדי לדחות עד כמה שניתן את השעה שהם צריכים לחזור הביתה אל האישה.
והשאלה הגדולה מכולן, שלא העזו חז"ל לשאול היא: מאיפה לך, ר' שמעון בר יוחאי, ההעזה לשים את עצמך, ביחד עם בנך אליעזר ועם יותם מלך ישראל, כשלישיה המובילה של הצדיקים בכל הדורות? לא שמעת על 'יהללך זר ולא פיך'?
נזכיר עוד מדרש, המספר על בריחת רשב"י עם בנו אליעזר מפני הרומאים אל המערה בגליל. חלקו יובא כאן:
ישבו (רשב"י ובנו אליעזר) תריסר שנים במערה. בא אליהו ונעמד בפתח המערה. אמר: מי יודיע לבר-יוחאי שמת הקיסר ובטלה גזרתו? יצאו. ראו אנשים חורשים וזורעים. אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף. יצאה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! (בבלי שבת)
קטע זה של המדרש, שהוא חלק מסיפור מעניין וארוך הרבה יותר, מחזק את תדמיתו של רשב"י כמי שמתנהג כאילו העולם כולו חג סביבו.