'ספר טוביה' הוא אחד מהספרים החיצוניים. מקורו כנראה בתקופת בית שני. נוסח קדום שלו נתגלה עם המגילות הגנוזות של מדבר יהודה. טוביה הוא בנו של טובי, מגולי עשרת השבטים. הוא נשלח על ידי אביו אל דודו החי בתחומי ממלכת מדי. בדרך מתלווה אליו המלאך רפאל. שם, אצל הדוד, הוא פוגש בשרה, בת דודו, ונושא אותה לאישה. תאור הטקס הוא אחד התאורים הקדומים ביותר של טקס נישואין יהודי. הטקס כולל כתיבת כתובה וחתימה עליה בנוכחות עדים. כמו כן מופיע בטקס הביטוי 'כדת משה וישראל'. לפנינו פרק אחד מהספר.
וִיהִי כִּשְׁמֹעַ טוֹבְיָה כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְנַפְשׁוֹ נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ שָׂרָה, וַיָּבֹאוּ באגבתניס בְּבֵית רְעוּאֵל (דודו של טוביה) וְיִמְצְאוּ אוֹתוֹ אֵצֶל שַׁעַר בֵּיתוֹ, וְיִשְׁאֲלוּ לוֹ לְשָׁלוֹם, וַיָּשֵׁב לָהֶם שָׁלוֹם.
וַיֹּאמֶר לָהֶם: בֹּאוּ בְּשָׁלוֹם אֶל הַבַּיִת! וַיָּבֹאוּ הַבַּיְתָה. וְיֹאמַר רְעוּאֵל אֶל עֶדְנָה אִשְׁתּוֹ: בַּמֶּה דּוֹמֶה זֶה הַבָּחוּר לִדְמוּת טוֹבִי אֲחִי. וְתִשְׁאַל לָהֶם עֶדְנָה: מֵאֵין אַתֶּם, אַחַי? וַיַּעֲנוּ אֵלֶיהָ: מִן הַשִּׁבְיָה אֲשֶׁר בְּנִינְוֵה, מִמַּטֶּה נַפְתָּלִי. וְתֹאמַר לָהֶם: הַיְדַעְתֶּם אֶת טוֹבִי אָחִינוּ? וְיֹאמְרוּ: יָדַעְנוּ. וְתֹאמַר לָהֶם: הֲשָׁלוֹם לוֹ? וַיֹּאמְרוּ: שָׁלוֹם. וְיֹאמַר טוֹבְיָה: טוֹבִי אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם, אֲבִי הוּא.
וְרָץ רְעוּאֵל לִקְרָאתוֹ, וַיְחַבֶּק לוֹ, וַיְנַשֶּׁק לוֹ, וַיֵּבְךְּ עִמּוֹ. וַיֹּאמַר רְעוּאֵל: בָּרוּךְ אַתָּה, בְּנִי, לַיְיָ, כִּי בֶּן אִישׁ צַדִּיק וְיָשָׁר אַתָּה! וַיּוֹסִיפוּ עוֹד לִבְכּוֹת עִמּוֹ רְעוּאֵל וְעֶדְנָה אִשְׁתּוֹ וְשָׂרָה בִּתּוֹ, וְיִשָּׁחֵט אַיִל אֶחָד, וְיָכִינוּ סְעוּדָה בְּלֵב שָׂמֵחַ וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.
וִיֹּאֶמֶר טוֹבִיָּה אֶל הַמַּלְאָךְ (רפאל, המלווה את טוביה בדרך): דַּבֵּר עִם רְעוּאֵל עַל דְּבַר שָׂרָה בִּתּוֹ, וְיִתְּנֶנָּה לִי לְאִשָּׁה, וִיהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע רְעוּאֵל הַדָּבָר הַזֶּה, וְיֹאמַר אֶל טוֹבִיָּה: יָדַעְתִּי, בְּנִי, כִּי טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר, אֲבָל אֹמַר לָךְ הָאֱמֶת, בְּנִי. דַּע כִּי כְּבָר נָתַתִּי אוֹתָהּ לְשִׁבְעָה אֲנָשִׁים, וְכֻלָּם מֵתוּ טֶרֶם שֶׁיָּבֹאוּ אֵלֶיהָ, וְעַתָּה אֱכֹל וּשְׁתֵה, וְהַנַּח הַדָּבָר!
וַיֹּאמֶר טוֹבִיָּה: לֹא אֹכַל וְלֹא אֶשְׁתֶּה, עַד אֲשֶׁר תִּתְּנֶנָּה לִי לְאִשָּׁה! וְיֹאמַר רְעוּאֵל: קַח אוֹתָהּ, כִּי הִיא אֲחוֹתְךָ, וְאַתָּה אָחִיהָ. הִנֵּה נְתַתִּיהָ לָךְ לְאִשָּׁה כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל, וַייָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם יוֹשִׁיבְכֶם הַלַּיְלָה הַזֶּה בְּשָׁלוֹם, וִיצַוֶּה עֲלֵיכֶם חַסְדּוֹ וּשְׁלוֹמוֹ.
וַיְקַּח רְעוּאֵל אֶת שָׁרָה בִּתּוֹ, וַיִּתֵּן אוֹתָהּ לְטוּבְיָה לְאִשָּׁה, וַיְבָרְכֵם. וְיֹאמַר לְעֶדְנָה אִשְׁתּוֹ לְהָבִיא אֵלָיו גִּלָּיוֹן אֶחָד, וַיִּכְתֹּב עָלָיו אֶת הַכְּתֻבָּה, וְיֵחָתֵם אוֹתָהּ בְּעֵדִים, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׂמְחוּ.
וַיֹּאמֶר רְעוּאֵל אֶל עֶדְנָה אִשְׁתּוֹ: הָכִינִי הַחֶדֶר, וְשִׂימִי אוֹתָם שָׁמָּה! וַתְּחַבֵּק עֶדְנָה אֶת שָׁרָה בִּתָּהּ, וַתֵּבְךְּ עִמָּהּ, וַתֹּאמַר לָה: בִּתִּי, יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲשֶׂה עִמָּךְ חַסְדּוֹ בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְיִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים, וִירַחֵם אֹתָךְ בִּשְׁבִיל הַיָּגוֹן שֶׁעָבַר עָלַיִךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
טוביה, שאינו יודע כי המלווה שלו הוא רפאל המלאך, קיבל ממנו עוד בדרך סם מיוחד, האמור לחלץ אותו מצרות. זה מה שמציל אותו בליל הכלולות מהקללה שנפלה על שרה, והרגה את שבעת חתניה הקודמים. כך ממשיך הסיפור בפרק הבא:
וַיהִי בַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לְתַקֵּן אֶת הַחֶדֶר וְאֶת הַמִּטָּה, וַיָּקוּמוּ וַיֵּלְכוּ לַחֶדֶר, טוֹבִיָּה וְשָׂרָה. וַיִּזְכֹּר טוֹבִיָּה אֶת דִּבְרֵי רְפָאֵל, וְיִקַּח אֶת לֵב הַדָּג, וַיָּשֶׂם עַל הַמַּחְתָּה, וִיקַטֵּר תַּחַת בִּגְדֵי שָׂרָה, וְקִבֵּל אַשְּׁמְדַי אֶת הָרֵיחַ וְיָצָא מִמֶּנָּה, (וַיִּבְרַח עַד קְצֵה אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּרְפָאֵל הַמַּלְאָךְ אֲסָרָהוּ שָׁם) וְיָצָא מִן הַחֶדֶר, וַיִּסְגְּרוּ הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם.
וַיֵּקָם טוֹבִיָּה מִן הַמִּטָּה, וְיֹאמַר לְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ: אֲחוֹתִי, קוּמִי וְנַפִּיל תְּחִנָּתֵנוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁיַּעֲשֶׂה עִמָּנוּ כְּרֹב רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו! וַיָּחֶל טוֹבִיָּה אֶת פְּנֵי יְיָ. וַיֹּאמֶר טוֹבִיָּה: יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אַתָּה הוּא יְיָ לְבַדֶּךָ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וְאַתָּה בָּרָאתָ אֶת אָדָם, וְנָתַתָּ לוֹ אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ לְעֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. וְעַתָּה יְיָ גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁלֹּא לָקַחְתִּי אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת בִּשְׁבִיל זְנוּת, כִּי אִם בְּיֹשֶׁר לֵבָב, כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל. וְאַתָּה יְיָ חָנֵּנוּ וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהַחְבִּירֵנוּ יַחַד בְּשָׁלוֹם, וְתֵן לָנוּ בָּנִים לִבְרָכָה, וְעוֹסְקִים בְּתוֹרָתְךָ! וַתַּעַן שָׂרָה וַתֹּאמֶר: אָמֵן.
וַיָּבֹא אֵלֶיהָ בַּלַּיְלָה הַהוּא. וְיָקָם רְעוּאֵל לַיְלָה, וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו לַחְפֹּר קֶבֶר לַיְלָה, וְיֹאמַר: אִם מֵת הַבָּחוּר, נִקְבְּרֶנּוּ בַּלַּיְלָה, וָאִישׁ אַל יֵדַע, וְלֹא יִהְיֶה לָנוּ חֶרְפָּה. וַיִּקְרָא רְעוּאֵל אֶל עֶדְנָה אִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמַר אֵלֶיהָ: שִׁלְחִי אַחַת מִן הַשְּׁפָחוֹת אֶל הַחֶדֶר, וְתִרְאֶה אִם הוּא חַי, וְאִם לֹא - נִקְבְּרֵהוּ טֶרֶם אוֹר הַבֹּקֶר, וְאִישׁ לֹא יֵדַע.
וַתִּשְׁלַח עֶדְנָה אֶת הַשִּׁפְחָה אֶל הַחֶדֶר, וַתֵּרֶא, וְהִנֵּה שׁוֹכְבִים שְׁנֵיהֶם יַחַד בְּשָׁלוֹם וְחֶדְוָה. וַתֵּצֵא וַתַּגֵּד לָהֶם: חַי הוּא! וַיְבָרֲכוּ אֶת יְיָ הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל, וְיֹאמַר רְעוּאֵל: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּנוּ הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה, כִּי אַתָּה הוּא יְיָ, מּוֹחֵץ וְרוֹפֵא, מֵּמִית וּמְחַיֶּה, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִם שְׁנֵי אֵלֶּה הַפֶּלֶא הַזֶּה, וְאַתָּה חַי וְקַיָּם לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים. וְיֹאמַר רְעוּאֵל אֶל עֲבָדָיו: כַּסּוּ אֶת הַקֶּבֶר בְּטֶרֶם הַבֹּקֶר, שֶׁלֹּא יֵדַע אָדָם! וַיְצַו לְהָכִין סְעוּדָה טוֹבָה בְּשִׂמְחָה, כִּי שִׂמְּחָם אֱלֹהִים בְּרוֹב רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו.
וְאֶל הָעֲדָרִים רָץ רְעוּאֵל, וַיָּבֵא עֲגָלִים וְאֵילִים, וַיְצַו לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, וְיֹאמַר אֶל טוֹבִיָּה: לֹא תֵּצֵא מִבֵּיתִי עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יָמִים, וְשַׂמַּח אֶת בִּתִּי הָעֲנֻגָּה, וְתִקַּח חֲצִי מִכֹּל אֲשֶׁר לִי, וְתֵלֵךְ אֶל אָבִיךָ בְּשִׂמְחָה, וּכְשֶׁאָמוּת, אֲנִי וְאִשְּׁתִּי, תִּקַּח אֶת הַכֹּל.
בנוסף לניסים ולנפלאות שהתרחשו באותו לילה בסיועו של המלאך רפאל, יש לנו בקטע זה עוד כמה פרטים על נישואין של אותה תקופה: חדר הכלולות, ארבעה עשר ימי משתה אחרי החופה וליל הכלולות והבטחת רכוש (נדוניה) לבת הנישאת מצד אביה.