"יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת". אֵימָתַי עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת? בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ לִשְׁלֹחַ מֹשֶׁה אֶל פַּרְעֹה לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְהָיָה מֹשֶׁה בְּמִדְיָן, שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי פַּרְעֹה. כֵּיוָן שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו בְּמִדְיָן, וְאָמַר לוֹ: "לֵךְ שׁוּב מִצְרָיִם", נֶחֱלַק הַדִּבּוּר לִשְׁנֵי קוֹלוֹת, וְנַעֲשָׂה דּוּ פַּרְצוּפִין, וְהָיָה מֹשֶׁה שׁוֹמֵעַ בְּמִדְיָן "לֵךְ שׁוּב מִצְרָיִם", וְאַהֲרֹן שׁוֹמֵעַ "לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה". וּמִי שֶׁהָיוּ בָּאֶמְצַע, לֹא הָיוּ שׁוֹמְעִין כְּלוּם, הֱוֵי "יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת".
מדרש תנחומא
המדרש קורא בדרך מיוחדת את פרק ד' בשמות, בו כתוב:
יח וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה, וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ: אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם, וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים. וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה: לֵךְ לְשָׁלוֹם. יט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן: לֵךְ, שוּב מִצְרָיִם, כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים, הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ... כז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַהֲרֹן: לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה, וַיֵּלֶךְ, וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים, וַיִּשַּׁק לוֹ.
חז"ל שמים לב, שנאמר בפרק במפורש, שאלוהים דיבר אל משה במדין, הרחוקה ממצרים מרחק רב, וכמה פסוקים לאחר מכן דיבר אלוהים אל אהרן במצרים. אלוהים כיוון את השניים זה לקראת זה, וחז"ל מסיקים, שהדברים נאמרו לשניים באותה שעה. אם כן, היכן היה אלוהים? במדין או במצרים?
בימינו אין קל מזה. הודעה אחת, המוקלדת ל-'whatsapp' ונשלחת אל שני האחים, כשמקליד ההודעה נמצא בשמים, תגיע תוך שבריר של שניה גם למצרים וגם למדין. אבל חז"ל לא הכירו את הטכנולוגיה הזאת עדיין. על פי המדרש הִרְעִים האל בקולו נפלאות, ופיצל באורח מופלא את קולו להפקה סטריאופונית – והקול נשמע והדהד גם במדין וגם במצרים בעת ובעונה אחת, והפלא ופלא – מי שהיו באמצע לא היו שומעים כלום! אפשר להניח כי ילדי ההווה לא יתרשמו מהסיפור המופלא הזה, שכן עולמם מלא את האפקטים האלה כתופעות טבע פשוטות ומוכרות לחלוטין.
ומאיפה, כמו תמיד, שואבים חז"ל את הביסוס המקראי לדבריהם, אם לא מספר איוב, העשיר בביטויים לשוניים נמלצים, שניתן להבינם בדרכים רבות?
"יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת, עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְלֹא נֵדָע" הוא פסוק מאיוב ל"ז.