אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: כַּאֲשֶׁר הָיָה פּוֹתֵחַ רֵישׁ לָקִישׁ לִדְרוֹשׁ בְּפָרָשַׁת סוֹטָה, אָמַר כָּךְ: אֵין מְזַוְּגִין לוֹ לְאָדָם מִשָּׁמַיִם אִשָּׁה, אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרָשָׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים" (תְּהִלִּים קכה, ג), וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה רָעָה - הֲרֵי זֶה בְּהֶתְאֵם לְמַעֲשָׂיו הָרָעִים. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, אָמַר ר' יוֹחָנָן: וְקָשִׁין בְּנֵי זוּג לְזַוְּגָן זֶה לָזֶה כִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּזְמוֹר, הַמְדַבֵּר עַל יְצִיאַת מִצְרַיִם: "אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת" (תְּהִלִּים סח, ז) , כְּלוֹמַר, לְהוֹשִׁיב אֲנָשִׁים בּוֹדְדִים וְלַעֲשׂוֹת מֵהֶם בַּיִת, כְּלוֹמַר לְזַוְּגָם זֶה לָזֶה, הוּא דָּבָר הַדּוֹמֶה לִיצִיאַת מִצְרַיִם ("מוֹצִיא אֲסִירִים"). וּמַקְשִׁים: וְכִי כֵן הוּא, שֶׁמְּזַוְּגִים לָאָדָם אִשָּׁה לְפִי מַעֲשָׂיו? וַהֲרֵי אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אַרְבָּעִים יוֹם קֹדֶם יְצִירַת הַוָּלָד בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: בַּת פְּלוֹנִי תִּנָּשֵׂא לִפְלוֹנִי, וְכֵן מַכְרִיזִים עַל כִּי בַּיִת פְּלוֹנִי יִהְיֶה שַׁיָּךְ לִפְלוֹנִי, וְשָׂדֶה פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, מַשְׁמַע שֶׁהַדָּבָר נִגְזַר עַל הָאָדָם עוֹד לִפְנֵי יְצִירָתוֹ, וְאֵיךְ אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ שֶׁל אָדָם לְפִי מַעֲשָׂיו?! וּמְשִׁיבִים: לֹא קָשֶׁה הַדָּבָר — בְּזִוּוּג רִאשׁוֹן גּוֹזְרִים עַל הָאָדָם קֹדֶם בְּרִיאָתוֹ, מִי תִּהְיֶה אִשְׁתּוֹ, וְזֶה שֶׁמְּזַוְּגִים לָאָדָם לְפִי מַעֲשָׂיו — בְּזִוּוּג שֵׁנִי, וְאָז קָשֶׁה זִוּוּגוֹ שֶׁל אָדָם.
בבלי סוטה עפ"י שטיינזלץ
כפתיחה למסכת סוטה מציגים חז"ל דיון בשאלה, אם הזיווג שנמצא לו לאדם הוא משמיים, ואם הוא דטרמיניסטי, כלומר נקבע מראש, ולאדם אין כל השפעה עליו. לא קשה להסיק על פי הנאמר בסופו של המדרש – 'גּוֹזְרִים עַל הָאָדָם קֹדֶם בְּרִיאָתוֹ, מִי תִּהְיֶה אִשְׁתּוֹ' – כי מדובר בגורלו של הגבר ובשאלה, אם הוא יקבל זיווג טוב או לא. האישה פחות מעניינת את חז"ל. על פי אחת הדעות, היא הפרס או העונש לגבר על מעשיו.
זה מזכיר לי את ההלצה אודות הרשע, המגיע אחרי מאה ועשרים לגיהינום, שם, כך הובטח לו, יקבל את עונשו. להפתעתו הוא רואה בתוך הגיהינום גבר זקן ומכוער יושב על ספסל, ועל ברכיו צעירה יפהפיה. – איך אתם מסבירים את זה? – שואל האורח החדש בגיהינום. – פשוט מאד – עונים לו – הוא העונש שלה...
ובכן, שואלים חז"ל, האמנם הזיווג שנמצא לנו הוא גמול על מעשינו הטובים או הרעים?
רב שמואל מזכיר את ריש לקיש, שנהג לצטט את הפסוק מתהלים, "כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרָשָׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים". שבט הרשע הוא העונש הראוי לרשע, ואין זה מן הצדק, שעונש זה יושת גם על צדיקים. על כן מאמין ריש לקיש כי 'אֵין מְזַוְּגִין לוֹ לְאָדָם מִשָּׁמַיִם אִשָּׁה, אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו'. אם צדיק אתה, תקבל אשה טובה ונעימה, ואם רשע אתה, מגיע לך לקבל מכשפה.
אפשר לחשוב על שלוש בעיות בקשר לרעיון הזה. האחת כבר נרמזה: מדוע לא נאמר בפשטות, כי אלוהים מזווג צדיק לצדיקה ורשע למרשעת? השניה נוגעת בשאלת הגמול. אם אדם נישא בצעירותו לאישה, המתאימה למעשיו, מה יקרה בהמשך, אם יהפוך מצדיק לרשע או מרשע לצדיק? זו הבעיה עם גמול, הניתן לו לאדם בחייו. אלוהים יכול להוריד עשיר מנכסיו או להביא להצלחתו הכלכלית, אבל אשה אין מחליפים כל כך בקלות! תורת הגמול מתאימה קצת יותר לגמול הניתן לו לאדם לאחר שהלך לעולמו, עבר שַׁמָּאוּת שמיימית, והוחלט מה מגיע לו. השלישית – אם הזיווג נקבע עוד טרם לידתו, האם זה אומר גם, כי משמיים ייקבע עוד טרם לידה, אם הולד יהיה צדיק או רשע?
ועל כן מקשים חכמים ושואלים: 'וְכִי כֵן הוּא, שֶׁמְּזַוְּגִים לָאָדָם אִשָּׁה לְפִי מַעֲשָׂיו'?, והם אומרים, שיש סתירה בין קביעה זו לבין האמונה, שעוד טרם לידתו נקבע זיווגו של האדם. מכאן ניתן להבין, כי אותם חכמים מאמינים בבחירה החופשית של האדם - בטוב או ברע, ומשום כך אי אפשר להתאים לו לאדם מראש אישה לפי מעשיו.
הפתרון שמציעים חז"ל נעזר בטכניקת רציונליזציה תלמודית מוכרת ליישוב סתירות. אין סתירה, אומרים החכמים. מדובר בשני מצבים שונים. זיווגו הראשון של האדם נקבע מראש, עוד טרם לידתו, אך זיווגו השני, אם יתקיים בעקבות מות האישה הראשונה, או בעקבות גירושיה, או בעקבות לקיחת אישה שניה על פניה – זיווג זה יהיה כבר על פי מעשיו של האדם.
רעיון זה מזכיר מדרש אחר, המספר על בעל ואישה, שלא התאימו זה לזו. אחד/ת מהם היה צדיק, והשני/ה – רשע. גרש הבעל את אשתו, ולאחר זמן נישאו שניהם לבני זוג אחרים. וכמו אצל נעמי שמר, 'אהב התם את התמימה, והרשע, בתור אישה, תפס מרשעת איומה'...
הטכניקה הזאת של ישוב סתירה, אינה משכנעת כאן, אבל נחזור להתחלה. כבר אמרנו, שלא מדובר במצב סימטרי. בחברה התלמודית האישה היא קניינו של הבעל. ברצותו – יחליט כי אין היא מגיעה לדרגת צדיקותו, יגרש אותה, ויבחר באישה אחרת. זה לא בדיוק זיווג משמים.