אָמַר ר' אֱלִיעֶזֶר, שֶׁמַּשְׁלִים אָדָם אֶת הַסְּעוּדָה שֶׁלֹּא אָכַל בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן (של סוכות) בְּיוֹם טוֹב אַחֲרוֹן. וְשׁוֹאֲלִים: וַהֲרֵי אָמַר ר' אֱלִיעֶזֶר: אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכֹל בְּסֻכָּה, אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה, וּכְשֶׁאוֹכֵל סְעוּדָה נוֹסֶפֶת בְּלֵיל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת כְּהַשְׁלָמָה, הֲרֵי אֵינוֹ אוֹכְלָהּ בַּסֻכָּה, שֶׁהֲרֵי אֵין חִיּוּב סֻכָּה אָז! אָמַר הֶחָכָם בֵּירָא, אָמַר ר' אַמִּי: חָזַר בּוֹ ר' אֱלִיעֶזֶר מִדְּבָרָיו, וְסָבוּר הוּא כְּשִׁיטַת חֲכָמִים, שֶׁאֵין לַדָּבָר קִצְבָּה, וְאוֹכֵל כְּפִי רְצוֹנוֹ, וְכֵן אִם רוֹצֶה בְּכָךְ, יָכוֹל אַף שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל כְּלָל, פְּרָט לִסְעוּדַת לֵיל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל הֶחָג, מֵחֲמַת שִׂמְחַת הֶחָג, וְאִם לֹא קִיֵּם סְעוּדָה זוֹ, יָכוֹל לְדַעְתּוֹ (בַּנִּגּוּד לְדַעַת חֲכָמִים) לְהַשְׁלִימָהּ בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן.
שָׁאַל אַפּוֹטְרוֹפּוֹס (הַמְּמֻנֶּה עַל נְכָסָיו) שֶׁל אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ אֶת ר' אֱלִיעֶזֶר: כְּגוֹן אֲנִי, שֶׁאֵינִי רָגִיל לֶאֱכוֹל אֶלָּא סְעוּדָה אַחַת בַּיּוֹם וְלֹא יוֹתֵר, מַהוּ שֶׁאֹכַל סְעוּדָה אַחַת בִּלְבַד בַּסֻּכָּהּ וְאֶפָּטֵר? אָמַר לוֹ ר' אֱלִיעֶזֶר: בְּכָל יוֹם וָיוֹם אַתָּה מַמְשִׁיךְ וְטוֹעֵם כַּמָּה מִינֵי פַּרְפְּרָאוֹת לִכְבוֹד עַצְמְךָ, כְּלוֹמַר: מִתּוֹךְ תֵּאֲבוֹנְךָ, וְעַכְשָׁו אִי אַתָּה מַמְשִׁיךְ פַּרְפֶּרֶת אַחַת לִכְבוֹד קוֹנְךָ?
וְעוֹד שְׁאָלוֹ אוֹתוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לְר' אֱלִיעֶזֶר: כְּגוֹן אֲנִי, שֶׁיֵּשׁ לִי שְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת בִּטְבֶרְיָא וְאַחַת בְּצִפּוֹרִי, וְיֵשׁ לִי שְׁתֵּי סֻכּוֹת בֶּחָג, אַחַת בִּטְבֶרְיָא וְאַחַת בְּצִפּוֹרִי, מַהוּ שֶׁאֵצֵא מִסֻּכָּה לְסֻכָּה וְאֶפָּטֵר, כְּלוֹמַר: הַמֻּתָּר לִי לִהְיוֹת מִקְצָת הֶחָג בְּסֻכָּה זוֹ וּמִקְצָתָהּ בְּסֻכָּה זוֹ? אָמַר לוֹ ר' אֱלִיעֶזֶר: לֹא! שֶׁאֲנִי אוֹמֵר - כֹּל הַיּוֹצֵא מִסֻּכָּה לַסֻּכָּה בִּטֵּל מִצְוָתָהּ שֶׁל רִאשׁוֹנָה. שֶׁלְּדַעְתּוֹ חַיָּב אָדֹם לָשֶׁבֶת בְּסֻכָּה אַחַת כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים.
בבלי סוכה
ר' אליעזר, הלא הוא התנא ר' אליעזר בן הורקנוס, השאיר לנו הלכות שונות הקשורות במצוות הסוכה. אמוראי ארץ ישראל מנסים להתמודד עם המורשת ההלכתית שלו, ובתחילתו של הקטע שלפנינו חלוקים החכמים בשאלה מה היתה דעתו הסופית והמחייבת של ר' אליעזר. האם חובה לאכול שתי ארוחות ביום בכל שבעת ימי החג, או שמא השתכנע ר' אליעזר מדברי חכמים, וקבע לבסוף, שאין חובה לאכול בסוכה כלל, מלבד בסעודת ליל החג הראשון, ואפילו, אם לא עלה בידו של אדם לקיים מצווה זו, יכול הוא לקיימה בליל החג השני.
המשך הקטע עוסק גם הוא בשאילתות שהביאו אנשים אל פתחו של ר' אליעזר. היה ביניהם איש מכובד, ששימש כאפוטרופוס של המלך אגריפס. כאדם חשוב ועסוק, סבור היה אותו אפוטרופוס, שיש להתחשב באורח חייו המיוחד, שבו בדרך כלל אינו אוכל יותר מארוחה אחת ביום. ר' אליעזר לא מתרגש מזה, והוא מזכיר לו, לאיש, שהוא לבטח מנשנש מפעם לפעם גם אחרי אותה ארוחה אחת ביום; אם כן, מדוע לא ינשנש גם בסוכה, לכבוד האל?
השאילתא הבאה עשויה להקפיץ את הפיוזים אצל חסידי השוויון המגדרי של דורנו. אותו אפוטרופוס נשוי לשתי נשים, והן אפילו אינן גרות תחת אותה קורת גג. אחת מהן חיה בטבריה, והאחרת – בציפורי, ושתיהן העמידו סוכות בחצרותיהן. האיש מבקש לדלג בין שתי נשותיו, ועדיין לקיים את מצוות הישיבה בסוכה. ר' אליעזר אומר כי הדבר אסור, וכי עליו לקיים את מצוות הישיבה בסוכה בחללה של סוכה אחת בלבד. משמעות האיסור היא, שעל אותו גבר להחליט מי מנשותיו תישאר בודדה בחג כולו... ברור שגם השואל וגם המשיב מתייחסים אך ורק למצוות הישיבה בסוכה שאמור לקיים הגבר. הוא צריך להיות בסדר כלפי האל, גם אם הדבר פוגע באחת מנשותיו. הזכות והחובה של כל אחת מהנשים לשבת בסוכה ממש לא מעניינת, לא את הבעל ולא את ר' אליעזר.
מצוות הישיבה בסוכה היא מצווה שהזמן גרמה, כלומר – תלויה בזמן מסוים בשנה. נשים פטורות בדרך כלל ממצוות שהזמן גרמן. למרות זאת, יש יוצאים מן הכלל, וזה חל על מצוות הקשורות בנס שהתרחש לכל עם ישראל, כולל הנשים שבו, כמו נס חנוכה או נס פורים. אם כן, מה הדין לגבי הישיבה בסוכה, הקשורה בנס הישרדותם של בני ישראל במדבר? אומרים חכמים בתוספות לפסחים, כי מצוות הישיבה בסוכה היא מדאורייתא, כלומר מן התורה, שלא כמו מצוות חנוכה ופורים. על כן חל הפטור מהישיבה בסוכה על הנשים. זו, אולי, הסיבה, שר' אליעזר אינו מתייחס כלל למצוקתה של האישה הנטושה בחג, בגלל שבעלה יושב בסוכה אחרת בעיר אחרת עם אישה אחרת...