תַּרְגּוּם שֶׁל נְבִיאִים יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל אֲמָרוֹ עַל פִּי מָסֹרֶת, שֶׁנָּבְעָה מֵאֵת חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, הַנְּבִיאִים הָאַחֲרוֹנִים. מְסֻפָּר: כְּשֶׁעָשָׂה יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל תַּרְגּוּם זֶה נִזְדַּעְזְעָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה, וְיָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: מִי הוּא זֶה שֶׁגִּלָּה סְתָרַי לִבְנֵי אָדָם? עָמַד יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל עַל רַגְלָיו וְאָמַר: אֲנִי הוּא זֶה שֶׁגִּלִּיתִי סְתָרֵיךָ לִבְנֵי אָדָם בְּתַרְגּוּם זֶה, אוּלָם גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא לִכְבוֹדִי עָשִׂיתִי, וְלֹא לִכְבוֹד בֵּית אַבָּא, אֶלָּא לִכְבוֹדְךָ עָשִׂיתִי, שֶׁלֹּא יַרְבּוּ מַחֲלֹקֶת בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁאִם אֵין תַּרְגּוּם מְקֻבָּל לַפְּסוּקִים סְתוּמִים, יָבוֹאוּ לִידֵי מַחֲלֹקֶת בִּדְבַר מַשְׁמָעוּתָם, וְעַל יְדֵי הַתַּרְגּוּם מִתְבָּרֵר הַפֵּרוּשׁ. וְעוֹד בִּקֵּשׁ יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל לְגַלּוֹת גַּם תַּרְגּוּם שֶׁל כְּתוּבִים, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: דַּיְּךָ! וּמַסְבִּירִים: מָה הַטַּעַם — מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גִּלּוּי קֵץ מָתַי יָבוֹא הַמָּשִׁיחַ, שֶׁהַקֵּץ נֶאֱמַר בְּאֹפֶן סָתוּם בְּסֵפֶר דָּנִיֵּאל, וְאִם יְתֻרְגַּם סֵפֶר דָּנִיֵּאל, הֲרֵי יִתְגַּלֶּה עַל יְדֵי כָּךְ הַקֵּץ.
בבלי מגילה על פי שטיינזלץ
יונתן בן עוזיאל היה תנא בדור הראשון לתנאים, שחי כמה עשרות שנים לפני חורבן בית שני. הוא חיבר את תרגום יונתן, תרגום הנביאים לארמית.
תרגום טקסט בעייתי משפה לשפה אינו רק תרגום, כי אם גם פירוש. בעובדה זו נוכחתי, כשהתקשיתי בהבנת סוגיות במשנה. הלכתי אל תרגום המשנה לאנגלית. המתרגם לא ניסה לשמר את הביטויים הקשים להבנה, כמובן, אלא תירגמם לאנגלית בסיסית כפי הבנתו, וכך זכיתי למעין פירוש למשנה. כך התייחסו גם לתרגום יונתן בן עוזיאל.
מעניין שאותו תרגום חולל סערה בקרב חכמינו. הם הטילו ספק בזכותו לפרש את התנ"ך בדרכו שלו. ההאשמה בגילוי סתריו של הקב"ה לבני אדם היא קצת מופרכת, אבל זה כוחה של תרבות המקדשת טקסטים סתומים. העמידה בפני טקסט לא ברור מעוררת בנו את הפליאה ואת התהיה שמא איזה סוד מופלא נמצא במילים הסתומות. ועוד – מי שלבסוף לוקח לעצמו את הזכות לבאר את הדברים קונה לו כוח ושליטה בקרב הציבור הפחות מלומד, וכך מצא עצמו יונתן בן עוזיאל מותקף על ידי מי שסברו שאין לו הזכות לפרש את התנ"ך, בעוד שלחכמים אחרים יש.
עובדה, הפירוש נתקבל ורכש לו את הלגיטימיות שלו. שואלים חכמים: ומדוע לא המשיך יונתן בן עוזיאל במפעלו ותרגם לארמית (השפה המובנת יותר באותם הימים) גם את הכתובים? התשובה ההגיונית יותר היא, אולי, שמפעל התרגום של ספרי הנביאים היה גדול מספיק עבור אדם אחד. אבל חז"ל מנצלים את ההזדמנות, ומביאים טיעון נוסף: בכתובים מופיעים פסוקים סתומים אודות קץ הימים ובוא המשיח לעתיד לבוא. התרגום לשפה מובנת 'עלול' לחשוף דברי נבואה אלה, מה שלדעת חז"ל אינו רצוי – בעיני אלוהים ואדם. למרבה המבוכה, טיעון זה אינו תופס, שכן אותם פסוקי נבואה מקורם בספר דניאל, שרובו ככולו כתוב בארמית... מכאן – שלו תרגם יונתן בן עוזיאל את ספרי הכתובים, היה משאיר, קרוב לוודאי, את ספר דניאל כמות שהוא, ומסתפק בתרגום הפרק הראשון, הכתוב עברית...
לא נעזוב את יונתן בן עוזיאל בלי להזכיר עוד אמירה תלמודית חביבה על האיש:
תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁמוֹנִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְהִלֵּל הַזָּקֵן. שְׁלֹשִׁים מֵהֶן רְאוּיִים שֶׁתִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶן שְׁכִינָה כְּמֹשֶׁה, רַבֵּינוּ, וּשְׁלֹשִׁים מֵהֶן רְאוּיִים שֶׁתַּעֲמֹד לָהֶם חַמָּה כִּיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, עֶשְׂרִים בֵּינוֹנִים. גָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּן יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל... אָמְרוּ עָלָיו עַל יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל - בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, כָּל עוֹף שֶׁפּוֹרֵחַ עָלָיו מִיַּד נִשְׂרַף.
בבלי סוכה