שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
ב. שיתוף שלא מתוך רמה שווה של קניין
עד עתה עסקנו בשיתוף אשר כל אחד מן השותפים עומד בו ברמה שווה של קניין עם חבריו, ותוך כדי כך התעכבנו גם על בעיות ההחזקה המשותפת, או זכות ההחזקה המשותפת, העשויה לעלות מתוך הקניין המשותף. אולם, תיתכן גם החזקה משותפת - על-פי זכות להחזקה משותפת - שאיננה קשורה דווקא בקניין משותף, ועכשיו נעבור לבירור העניין הזה.
זכות להחזקה משותפת שלא בין שותפים בקניין יכולה קודם-כל להתהוות כשאחד השותפים בקניין מוריד שומר מיוחד לחלקו. דינו של מקרה מעין זה מתברר מאליו: השומר נכנס תחת השותף המקורי בגדר הרשות שהועברה לו, ואילו מעבר לגדר זו מוסיף השותף המקורי בעצמו להשתתף בהחזקה עם חבריו (ועם השומר שהוריד לחלקו).
אפשרות שנייה היא שנכס, אשר מלכתחילה אין הוא משותף כלל, יוקנה על-ידי בעליו להחזקתו של שומר, בתנאי שגם לבעל-הבית יישאר קניין להשתמש בו (ושלא דרך שעבוד משמו של השומר כי אם בבחינת שיור של הקניין המקורי). שיור כזה, להמשך של שימוש בצד השומר, נקרא תפיסת-יד,פח) ועושה הוא את בעל-הבית והשומר לשותפים בהחזקה. אם שעבודו של השומר כולל גם את הרשות להשתמש בנכס לצורך עצמו, והנכס הוא מקרקע, הרי בעל-הבית והשומר נעשים גם שותפים בבעלות-החצר.פט)
ג. שיתוף בתביעות וחיוביםצ)
תצורה שלישית של שיתוף היא השיתוף בתביעה או בחיוב, ונסקור עתה את הדינים בתחום זה במרוכז.
העקרון הוא כי במקום שחיוב או תביעה נולדים לכמה אנשים במשותף, נשארים הם מאוחדים לכלל השותפים יחד, אבל מכל-מקום מקבל גם כל שותף מעמד עצמאי מסוים מתוך השיתוף - ומשמעותו המעשית של מעמד עצמאי זה שונה היא בין השיתוף בחיוב לבין השיתוף בתביעה. במקרה של שיתוף בחיוב, כשהחיוב ניתן לחלוקה, חייב כל שותף למלא מלכתחילה רק חלק מסוים, המתאים לחלקו היחסי בשיתוף, אבל בדיעבד, אם אין התובע יכול להוציא מאחד השותפים את החלק המגיע ממנו, נמצא כל אחד מחבריו ערב לו עד כדי החוב בשלמותו. זוהי שיטתם של רוב הפוסקים, אבל לדעת הרא"ש, כל אחד מן השותפים הוא ערב קבלן לחבריו, ומשמע שמלכתחילה ברירה היא ביד הנושה לתבוע מכלם ביחד או מאת מישהו מהם את כל החוב כלו, והמשלם יותר מכדי חלקו יחזור אל חבריו, לפי חלקיהם. אם אין החיוב ניתן לחלוקה, נראה כי דעת הכל היא שיש לנושה ברירה לתבוע את הכל מן השותף הטוב בעיניו, אבל נראה כי פסק-הדין לא ייחשב כמעשה בית-דין לגבי השותפים שלא השתתפו במשפט.
מצד שני, במקרה של שיתוף בתביעה, מסתבר שבסתם אין הזכות ניתנת להיתבע אלא על-ידי כלל השותפים יחד, אבל עם זאת קיימת הנחה כללית, שאם אחד השותפים תבע, וחבריו יודעים על תביעתו ואינם מתערבים, הרי התובע הוא מורשה מטעמם כדי לתבוע את הכל. נראה כי אפילו במקרה שהתביעה ניתנת לחלוקה, הרי בדרך-כלל אין לשותף הבודד תביעה עצמאית לגבי חלק מתאים, בנפרד; אבל מכל-מקום מסתבר שיכול השותף הבודד לגבות לו חלק מתאים בנפרד, ומה שגבה בגדר חלקו האמיתי ייחשב לחייב כתשלום על חשבון החוב המשותף. לפי דעה זו יש להמשיך ולומר כי במקרה שגבה אחד השותפים את חלקו, יש לחבריו תביעה עצמאית לגבי חלקיהם. יש אומרים כי במקום שאין השותף הבודד יכול להשיג את הרשאת חבריו, ואף אין בידו להודיעם על תביעתו באופן שיוכלו להתערב, אם ירצו - ניתנת לו על-כל-פנים תביעה עצמאית לגבי חלקו, אך קשה לומר שזו ההלכה, שהרי מכל-מקום אין מי שיגרוס כי סיום החלק ייחשב כמעשה בית-דין גם לגבי השותף הנעדר. דעה אחרת היא שבמסיבות הנידונות יש לשותפים הנוכחים תביעה לגבי כל הזכות המשותפת כלה, ובמידה שיזכו הריהם ייעשו נאמנים לגבי חלקם של הנעדרים, - אבל מכל-מקום לא יהיה הַפְּסַק בבחינת מעשה בית-דין לגבי הנעדרים אלא בגדר זכייתם של התובעים, ובמידה שיפסידו או לא יתבעו - יוכלו עוד הנעדרים לחזור ולתבוע. דעה זו נדחית, מן הטעם ש"אם כן לקתה מידת הדין", כי במידה שיפסיד הנתבע - יפסיד, אבל במידה שיזכה בדין לא תהיה זכייתו סופית; אולם, לע"ד, מכל הפתרונות שאפשר להעלות על הדעת לגבי המצב המסובך שבו אנו דנים, הרי זה הפתרון המעשי והצודק ביותר. - מסתבר כי במקרה שאחד השותפים גבה את חלקו בנפרד, הרי בגדר מה שגבה נשאר הוא ערב להשוואת הגבייה היחסית של כל השותפים, למקרה שלא יצליחו חבריו לגבות את כל המגיע לכל אחד מהם.
אם נחזור מכאן למשמעות המיוחדת של הדברים האלה לגבי אחריותם של השותפים-השומרים, נמצא כי חובתם המשותפת, החלה על כלם כאחד, הריהי לשמור כהלכה - וכל שותף אשר מילא מצידו חובה זו, מילא את חלקו. לכן, אם אירע נזק עקב פשיעתו של מישהו מן השותפים-השומרים, חל עיקר חובת התשלום רק על אותם השותפים שפשעו - בבחינת תמורה כספית לחלקם בחובת-השמירה, אשר לא מילאו, - ואילו אותם השותפים ששמרו כהלכה, פטורים. אולם, פטורים הם רק מעיקר חובת-התשלום: מאחר שהשיתוף הוא בחובת-השמירה, נמצאים גם הללו ערבים לחובת-השמירה של חבריהם, ואם חבריהם לא מילאו את חלקם בחובה זו, ואף אין להוציא מידם את התמורה לחלקם, הרי שאף השומרים הנאמנים נשארים מכל-מקום ערבים לסילוקה של אותה התמורה; ולפי שיטת הרא"ש יש לומר כי ערבים הם אפילו בערבות קבלנית.צא) בקשר לפשיעת השותפים-השומרים יש להעיר, כי במקרה שחלקם מסכים להסתלקותם של שותפים אחרים, בעוד שהנכס משתמר בשותפים הנותרים, אין רואים את השותפים המשוחררים כפושעים בשמירה - אבל אם חלק מן השותפים מסתלק לו בלי הסכמת הנותרים, הרי אף על פי שמשתמר הנכס גם בנותרים, רואים את המסתלקים כפושעים.צב)
פח) משנה נדרים פ"ה (מ"ב) [מ"ג]. גם במקרה שהזכרנו קודם, כששותף מוריד שומר לחלקו, לחלק מרשויותיו, אפשר ודאי לומר כי לשותף המקורי נשארת "תפיסת-יד".
פט) ר' בספר על "ההחזקה ודיניה", פרק ה', סע' ה', מס' 3.
צ) על-פי ירושלמי שבועות, פ"ה הל' א'; בבלי שבועות ל"ז א', והרא"ש והר"ן שם; הרמב"ם, פכ"ה מהל' מלוה ולוה הל' ט' ופ"ג מהל' שלוחין ושותפין הל' ג' - והמפרשים שם; טור חו"מ סי' ע"ז סע' א וי', סי' קכ"ב סע' י"ז ואילך, סי' קע"ו סע' כ"ט-ל"א - והמפרשים שם; שו"ע חו"מ סי' ע"ז סע' א' וט', סי' קע"ו סע' כ"ה-כ"ו - והמפרשים שם; ור' הסימנים המקבילים בעה"ש.
צא) על-פי בבא קמא נ"א ב' ונ"ב א'; שו"ע חו"מ סי' שצ"ו סע' ז'; וש"ך על חו"מ סי' ע"ז ס"ק א'.