שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
בהמשך מחקרנו, בפרקים מיוחדים, נחזור ונראה עוד שיש להחזקה גם כמה וכמה משמעויות נוספות בדיני ישראל; אך המשמעויות שראינו - לעניין חזקה ולעניין אחריות בנזיקין - מספיקות להבנת גדריו המהותיים של מושג ההחזקה בעצמו, ולהבנה זו יוקדשו הסעיפים הבאים של הפרק הזה.
כדי להשיב על עצם השאלה, מהי בדיוק ההחזקה לפי דיני ישראל, נראה תחילה כיצד היא נוצרת, ולעניין זה יש להבחין בין המקרה שיש בו דעת אחרת מקנה לבין המקרה שאין בו דעת אחרת מקנה.קיב-2) מושגים אלה, מבחינה מילולית, מכוונים אמנם להבחנה בין סוגי המעשים המשמשים לזכייה בקניין - ולאו דווקא בין סוגי המעשים שיש בהם תחילת החזקה; אך באין לנו מונחים מקובלים שיהיו מכוונים לענין תחילת ההחזקה במיוחד, אין מניעה - ובעצם אף רצוי הדבר - שנשאל את המושגים מתחום הזכייה בקניין לצרכי ענייננו שלנו, כי בכפוף לסייגים שעליהם נעמוד להלן, הרי למעשה - לפחות מבחינת הצורה - העניין הוא אחד.
כשאין דעת אחרת מקנה - והיינו כשאין החפץ נמסר לאדם על-ידי מחזיק קודם, אלא בא הוא לקבל את ההחזקה בחפץ על דעת עצמו - מתחילה ההחזקה תמיד על-ידי מעשה החזקה (או לפי המקורות: "חזקה").קיג) בקשר לטיב המעשה הדרוש יש מספר הבחנות, וקודם-כל הבחנה בין מקרקעין ומיטלטלין. אשר למקרקעין, שוב מוצאים אנו תיאור במקורות רק ביחס למעשה-ההחזקה הדרוש לשם זכייה בקניין, ואין תיאור של מעשה-החזקה לשם החזקה כשלעצמה; אך לאור הדין במיטלטלין, מסתבר שרשאים אנו ללמוד מן העניין האחד למשנהו,קיד) כי הדין במיטלטלין הוא שמעשי-ההחזקה לשם זכייה, או גזלה, או השבת אבדה, הם שווים, ואין מבדילה ביניהם אלא הכוונה המלוותם.קטו)
מעשה-ההחזקה, הדרוש לשם זכייה בקניין מן ההפקר, במקרקעין, מתואר בחו"מ סי' רע"ה, תוך הפנייה מסוייגת לסי' קצ"ב, וסיכום הדברים הוא שנחוץ מעשה שליטה חמרי כלשהו המלוּוה בכוונה לזכות בקניין באמצעותו, ואשר ממנו עצמו עולה חזקת-הכוונה.קטז) ביחס לתחום שלגביו מועיל מעשה-ההחזקה נקבע כי שדה המסוימת במצריה נתפסת כלה, "ואם אינה מסוימת במצריה קונה ממנה... כדי שילך הצמד בשעת חרישה ויחזור" [שו"ע חו"מ רעה ג]. חוץ מזה יש גם מכשולים טבעיים או משפטיים מסוימים המפסיקים את התפשטות ההחזקה, כגון שביל החוצה את השדה, חצב (היינו "גדר חיה"), נחל, אמת-מים, תחום טומאה וכו'. "בקעה גדולה שיש בה שדות רבות וכלם של גר אחד, ולא היה ביניהם לא מצר ולא חצב ולא דבר מדברים המפסיקים, ובא אחד והחזיק במקצת הבקעה לקנות את כלה - כל הנקרא על שם אותו הגר, קונה אותו".
אשר למיטלטלין, גם-כן נחוץ שהמעשה יהא לשם הכוונה המלווה אותו,קיז) אך אין מבחר חופשי של מעשי-שליטה, אלא נקבעים רק שני מיני מעשים אפשריים בלבד: הגבהה או משיכה,קיח) ובמשיכה יש להבחין כלהלן. אם מתבצעת היא בדרך הנעה (כגון רכיבה, הנהגת הבהמה או היענות הבהמה לזירוז) הריהי מועילה בכל מקום, אבל אם מתבצעת היא בדרך גרירה מרשות הרבים או מרשות הזולת, אין היא מועילה אלא משמובא החפץ לרשות הגורר או לכרמלית.קיט) אם מתבצעת הגרירה מלכתחילה ברשות הגורר או בכרמילית, מספיק שיוּצא החפץ ממלוא שטח המקום שהיה תפוס על-ידיו.קכ)
אולם, לצורך זכייה או התחלת החזקה במיטלטל, במקום שהוא רשות האדם עצמו או כרמילית, אין הכרח דווקא במעשה-החזקה ממשי, כי מעשה ההחזקה יכול להתבצע גם באופן מופשט, באמצעות מושג "החצר". על משמעותו של מושג זה והדינים הקשורים בו נעמוד בפרק מיוחד להלן.
נשאלת עתה השאלה מהי הכוונה הצריכה ללוות את המעשה כדי שאמנם יימצא בו מעשה-החזקה. במקורות, כפי שראינו, מדובר בקשר לכך על כוונות משפטיות שונות, כגון כוונה של זכייה, כוונה של גזלה (היינו שלילה מן הבעלים), או כוונה להשיב אבדה (שאף בה יש צד משפטי, ברצון להחזיר דווקא למי שזכאי לכך). אולם, נראה שהכוונות מסוג זה אינן ממצות את העניין. בכתובות, דף פ"ד עמ' ב', מדובר על מעשה-החזקה כמעשה של תפיסה - היינו, מבחינה מילונית, מעשה של השתלטות על החפץ תוך מניעתו מאחרים - ומסתבר שלפחות אצל הגזלן הרגיל, באמת אין למצוא כוונה לשלול את החפץ מבעליו דווקא, כי אם רק כוונה כללית של תפיסה. יתר-על-כן, כשנקבע בשו"ע חו"מ סי' שצ"ו סע' ג' שהאחריות לנזקי החפץ עוברת לגזלן משעה שביצע בחפץ מעשה-החזקה על דעת גזלה - אין ספק שהאחריות תעבור באותו אופן אף אם הגזלן לא יתכוון לגזול, אלא ידמה שהוא בעל החפץ ויתכוון רק להחזיר לעצמו, - ושוב יוצא כי לא כוונת התוצאה המשפטית של התפיסה היא הקובעת, כי אם עצם כוונת התפיסה. בסך-הכל ניתן להסיק אפוא, כי במידה שדורשים המקורות כוונת-גזלה בענייננו, באמת אין הם מתכוונים למלוא משמעות המלה, אלא דיוק-כוונתם הוא רק לכוונה של תפיסה - וזוהי הכוונה המספיקה כדי להפוך את המעשה למעשה-החזקה. לאחר מכן יכולה כוונת התפיסה להיבלע בכוונה הרחבה יותר של תכלית התפיסה, ובדרך-כלל, כשהתפיסה אינה מעשה גזלנות בעלמא, או גזלה בטעות, או השתלטות חוזרת על חפץ שאבד, - אמנם כך יהיה בהכרח; אך היבלעות זו ממילא מעלה את הדברים לרמה הגבוהה יותר, בה השאלה איננה עוד כיצד נוצרת ההחזקה כשלעצמה, אלא לצורך מה ובאילו דרכים עשויה ההחזקה להועיל בהיווצרה. אשר לשאלתנו שלנו - כיצד היא נוצרת כשלעצמה, נראה שאפשר לסכם כי נוצרת היא על-ידי תפיסה מכוונת, בין אם לתכלית משפטית שמעבר לה ובין אם למען עצמה. המיזער הדרוש לפי זה בכל מעשה-החזקה, היינו כוונת השתלטות תוך מניעה מאחרים, מקרב את מסקנתנו ביחס למשפט העברי לתיאור ה-animus possidendi {כוונת בעלות, לטינית}, הנדרש לפי סלמונד לצורך פוססיה במשפט האנגלי; אולם, בערכו של דמיון זה אין להפריז, כי אין הוא מרחיק לכת, כפי שנראה להלן.
מעשה-ההחזקה יכול גם להתבצע על-ידי אדם למען חברו. לשם כך נחוץ שהתופס יתכוון לחברו בשעת המעשה, ושחברו יסכים ליהנות מן התפיסה, אם על-ידי מתן הוראה לבצעה מלכתחילה ואם על-ידי אישורה בפירוש או מסתמא, בהזדמנות הראשונה, בדיעבד. במקרה כזה נעשה התופס שומר, וחברו נעשה בעל-בית, משעת התפיסה. אולם, במה הדברים אמורים? בתפיסה שהיא מותרת לתופס, או לפחות שהתופס אינו יודע כי אסורה היא לו. אם התופס יודע שהתפיסה אסורה לו - "אין שליח לדבר עבירה", ואין העובר יכול לחייב את חברו, על-ידי עצם הסכמתו של הלה להשים עצמו בעל-בית במעשה-העבירה. במקרה כזה אין התפיסה קובעת את ההחזקה אלא לתופס בעצמו.קכא)
קיב-2) בבא מציעא יא' א'-ב' , ור' אנציקלופדיה תלמודית, ערך דﬠת אחרת מקנה, ועיין לעיל, הערה ל"ה לפרק א'.
קיג) שו"ע חו"מ סי' רנ"ט סע' א', סי' רס"ח - רס"ט, סי' רע"ה, סי' שמ"ח סע' ד', סי' שצ"ו סע' ג'.
קיד) ההקש אמנם איננו פשוט, כי ביחס למקרקעין חלות המימרות ההלכיות ש"קרקע אינה נגזלת" ו"קרקע בחזקת בעליה עומדת", הבאות כביכול להשמיענו שבמקרקעין אין בכלל דין החזקה שלא אגב קניין. יתר על כן, את העדר המקורות בענייננו אפשר בודאי לייחס להשפעה העיונית של אותן המימרות. אולם, כפי שנברר בפרק מיוחד להלן, אין מימרות אלו ממצות את הדין לאמיתו: אף ביחס למקרקעין יש בדיני ישראל משמעות להחזקה שלא אגב קניין, ומתעוררת אפוא הבעייה של גדרי ההחזקה הזאת.
קטו) שו"ע חו"מ סי' רנ"ט סע' א', סי' רס"ח - רס"ט, סי' שצ"ו סע' ג'.
קטז) ר' לנקודה זו ביחוד סי' רע"ה סע' י"ז ואילך.
קיז) שו"ע חו"מ סי' שצ"ו סע' ג'.
קיח) שם, סי' רע"ג סע' יא, ובאר-היטב, שם ס"ק י'.
קיט) "כרמילית" (ר' שו"ע או"ח סי' שמ"ה סע' א') היא תחום שאינו רשות היחיד (כפי שנבהיר מושג זה בהמשך) ואינו גם רשות הרבים (כלומר מקום המשועבד לשימוש מסוים של הציבור) - והיינו מקרקעי-בר, מקרקעין של הפקר וצידי רשות-הרבים.
קכ) עה"ש חו"מ סי' קצ"ז סע' ב', ד' וו' וסי' רע"א.
קכא) שו"ע חו"מ סי' רס"ט סע' א', ובבא בתרא קל"ז ב' - קל"ח א', ובבא קמא ע"ט א', ותוספות שם, ד"ה נתנו - ור' גם בבא מציעא י' ב', ותוספות שם, ד"ה אי בעי לא עביד.