ב.ח.9.

המתנה יכולה להיות מותנית בלי שום הגבלה או הרחבה מיוחדת לעומת הדין הכללי, ככל שנראה בדיני התנאים להלן; אך השאלה מתעוררת אם אפשר גם לכרוך במתנה תנאים חוביים, באופן שיתקבל דבר מה דומה למתנה "המודלית" של השיטות האירופיות. נראה שמצד עצם עקרון כריכת חיובים צריכה התשובה להיות חיובית, והיינו שאפשר כי מתנה תהיה מלווה התחייבויות, הן מצד הנותן הן מצד המקבל - בגדר אותו סוג החיובים שייחדנו אותו לעיל במושג של חיובי לואי במובן המדויק.^תע) אולם, מסתבר שהפונקציה של תנאי הלואי הללו בדיני ישראל תהיה בדרך כלל שונה מן הפונקציה שלהם במתנה האירופית. שם משמשים תנאי הלואי תחליף להסדר של הועדה, במובן שדנו בו בספר על "דיני הקניין במוחזק", או גם פרגוד להסדר של תמורה - ואין נראה כי דיני ישראל יהיו מזקיקים את האדם לשימושים מוסווים שכאלה. כאן ישמשו תנאי הלואי, בדרך כלל, רק לשם הסדרת יחסים הדדיים מסוימים, אשר המתנה תהא נזקקת להם לתקנתה היא עצמה, במסיבות המקרה - ומסתבר גם כן, שאם הדברים יחרגו למעשה ממסגרת כזאת, הרי שממילא יחרוג העניין מגדר מושג המתנה, כפי שהעמדנוהו לעיל, ויעבור לתחומו של איזה מוסד אחר, לפי האמת המהותית של העסק.

אשר להתחייבות מתנה, הריהי אפשרית בדיני ישראל, ועל פי לשונו של הרמב"ם נראה לומר שהתחייבות זו איננה בבחינת "התחייבות לתת מתנה", אלא ההתחייבות עצמה (על שעבוד הנכסים שבה) היא היא המתנה, כאשר אמנם באה היא על דעת זיכוי לזה וחסרון לזה, מבלי תמורה.^תעא) גם על פי הקשר הדברים במקורות, מסתבר שהעיקר בהתחייבות המתנה העברית אמנם איננו בהבטחה לתת דבר מה ללא תמורה, כי אם בהבטחה מבלי תמורה לתת דבר מה; ומכאן נראה לי להסיק, שאם לבסוף ניתן בפרעון ההתחייבות דבר שיש בו מום או שקניינו פגום, בעוד שלא היה בהתחייבות שום סייג בכיוון זה, בודאי עומדות למקבל אותן התקנות העומדות ללוקח בתמורה, ועל פי דרישה מתאימה מצד המקבל חוזרת ההתחייבות ומתעוררת, באשר הפרעון הפגום אינו פרעון. במקרה של הפרת ההתחייבות באופן אחר, מסתבר שחלים הדינים הרגילים: אם עדיין אפשר, צריך המתחייב למלא את התחייבותו כלשונה, אבל אם הדבר אינו אפשרי, יוצא המתחייב בתמורה כספית, ועל כל פנים צריך המתחייב לפצות את המזוכה על כל נזק שנגרם לו מתוך מה שסמך לשווא על מילוי ההתחייבות.^תעב)

עם זאת מסתבר שיש בעניין זה להבחין: מה שאמרנו ביחס לתיקון ההפרה על ידי אכיפת מילוי ההתחייבות בעינה או על ידי תשלום תמורה כספית אינו חל כנראה בפשטות אלא במקום שהתחייבות - המתנה היא אמנם חד - משמעית בדבר גמירת - דעתו של המתחייב להעמיד שעבוד - נכסים למלוא ערך הבטחתו; ונראה גם כן לומר שהרי זו חד - משמעות אשר מטבע ברייתה תהא נזקקת בסתם למעשה קניין פורמלי (בהבדל מ"ההיא הנאה" גרידא) או, לפחות, לדברי הסמכה מבוררים ומפורשים ביותר. אם, לעומת זאת, ההתחייבות אינה חד - משמעית כאמור - והיינו, במיוחד, כשנובעת היא רק מצירוף של הבטחת דברים, אגב אורחא, והימנעות סבירה של הצד שכנגד, עקב כך, מלפעול להשגת הדבר המובטח באופן אחר, ולו גם בתמורה - מתפרש שעבוד הנכסים שבהתחייבות לאו דווקא כאחריות למלוא ערכו של הדבר המובטח, כי אם רק כאחריות לנזק שיהא עשוי להיגרם על ידי הפרת ההתחייבות, ואף זאת, על כל פנים, רק במידה שהנזק הוא מעבר להוצאות אשר הצד המזוכה היה ראוי לשאת בהן מכל מקום, לו פעל אמנם מלכתחילה להשגת הדבר כדרכו.^תעג)

לאחר מכן, בעיה שולית שעוד נותר לנו לתת עליה את הדעת (לאור החומר ההשוואתי שלנו לעיל, ואחר שבהערה תע"ג ביררנו כי אף התחייבות עבודה עשויה להיכלל במסגרת מושג המתנה העברי), הריהי אם ההשאלה, מצידה, ראויה או אינה ראויה להיכלל במסגרתו של אותו מושג. נראה לי נכון, שבחינה עיונית, אמנם יכולה התשובה להיות חיובית - מפני שגדרי מושג ההשאלה לא יהיו למעשה בעלי משמעות כל אימת שלא יכנס המקרה גם בגדרי מושג המתנה שהצענו; אולם, מן הבחינה המעשית, לדינא, נראה גם כן לומר שבעצם אין בדבר נפקא מינה, אחר שקשה לחזות מקרה כלשהו של השאלה אשר דיני ההשאלה כשלעצמה (בצירוף לדיני הממונות הכלליים) לא יספיקו לגביו, בלי להיזקק גם במיוחד לדיני המתנה. דבר דומה ניתן לומר גם לגבי הנחה או הפרזה במחיר, בחוזה מכר.^תעד)

ולבסוף, נציין שגם בדיני ישראל, כמו בכמה שיטות אירופיות שראינו, גובלים דיני המתנה בדיני הירושה והצוואה; אלא שצורת הקשר שונה היא, מפני שבדיני ישראל אין הקשר מתבטא בעיקרו בחשש שמא תינקט מתנה לעקיפת דיני הירושה או הצוואה, אלא מתבטא הוא בכך שהצוואה עצמה לא תהא בדרך כלל אלא מין של מתנה. קנה המידה להבחנה בין המינים לעניין זה, איננו בשום דבר של מהות, כי אם רק במסיבות המתן, והיינו שהמתנה הרגילה ניתנת על ידי אדם שהוא בגדר "בריא", בעוד שמתנת הצוואה ניתנת על ידי מי שהוא בגדר "שכיב מרע". אולם, מתוך הבדל המסיבתי הזה, מתפתחים גם הבדלים רבים וחשובים בדיני המתנה למעשה (אשר העקרוני ביותר שבהם הוא שבמתנת שכיב מרע, בהבדל ממתנת בריא, אין לנו ענין בהסכמה הדדית ישירה). על מכלול ההבדלים הללו לא נעמוד בחיבור זה, כפי שכבר גם הסברנו מלכתחילה, במבוא - ויש לשים לב כי דיני המתנה כפי שהצגנו אותם עד כאן אמנם אינם חלים כמות שהם אלא במתנת בריא בלבד.^תעה)

תע) לגבי התחיבויות הנותן - דוק בשו"ע חו"מ סי' רמ"א סע' י"ב הגה, ולגבי התחיבויות המקבל - שם סי' ש"מ סע' ד' וסי' שמ"ד סע' א' והגה שם.

תעא) פי"א מהל' מתנה הל' ט"ו ואילך, ור' שו"ע חו"מ סי' מ', וסי' ס' סע' ב', ודוק בסי' רמ"ה סע' ב', ועה"ש באותו סימן, סע' ג'.

תעב) שו"ע חו"מ סי' רמ"א סע' ז' הגה, ופתחי תשובה שם,ס"ק ט', ובבא מציעא ק"ד, והריטב"א בשיטה מקובצת על בבא מציעא ע"ג ב'.

תעג) ההבחנה מתגלה כאשר לעומת המקורות הנזכרים בהערות תע"א ותע"ב נותנים אנו את הדעת גם על מה שמביא ורהפטיג, בכרך א' של ספרו, עמ' 246-247, בסעיף על "הסכם עבודה בחינם". עיקרו של העניין הנידון שם הוא שביחסים של עבודה בחינם יכול הפועל לחזור בו בכל עת, ללא אחריות אף לדבר האבד, אלא אם בעל הבית מסכים (או אף מציע מצידו) להעביר את היחס למסגרת של הסכם עבודה בשכר. ורהפטיג מסיק מגישה זו שדיני ישראל אינם מכירים אפוא כלל באפשרות של התחייבות עבודה בחינם; אולם מסקנה זו היא מופרכת על פניה (ובשיחה בע"פ אמנם הודה לי ד"ר ורהפטיג בטעות שנשתרבבה בנקודה זו לדבריו), שהרי בלי זיקת ההתחייבות שמלכתחילה, ממילא לא יכול היה בעל הבית לכפות אחריות על הפועל בדיעבד אפילו על ידי הצעת שכר. אלא הווה אומר, שהתחייבות עבודה אפשרית אמנם אפילו בחינם, כפי שמתברר לחלוטין מדברי הש"ך על חו"מ סי' של"ג ס"ק ל"א (ור' גם עה"ש באותו סימן, סע' כ"ג); ואילו התניית האחריות במסגרת זו בשינוי טיבו של הקשר אינה בעצם אלא ניסוח מקוצר ומוחשי של העובדה הקובעת, שעד כדי הסכום אשר בעל הבית צריך היה לשלם מכל מקום, באמת אין כלל במסיבות המקרה שום נזק שהוא, אשר יוכל לשמש כנשוא לאחריות הפועל, כל זמן שהלה קיבל עליו במיוחד אחריות מוחלטת למלוא ערכה של העבודה. מצד שני, במקור הדברים בתשובת מהרי"ק (שורש קל"ג, ענף ב'), אמנם ניתן הנימוק בפירוש, שאין העדר האחריות הגמורה מתחייב כאן אלא בגלל העדר סמיכת דעת מתאימה במסיבות המקרה; ומשמע, שאם במסיבות המיוחדות של המקרה מתגלה סמיכת דעת מתאימה, הרי שגם אחריות גמורה תוכל אמנם לחול, ואפילו בהתחייבות חינם לעבודה.

ביחס לרבותא שבהתחייבות חינם, בהקשר זה, לעומת התחייבות לעבודה שכירה, ר' את סיכומנו בעניין רשות החזרה מהתחייבות בספר על "דיני הקניין במוחזק", פרק ד', סע' ה', מס' 2, אות ג', הערה ק"מ.

תעד) השווה עה"ש חו"מ סי' רכ"ז סע' כ"ג, שכאן נאמר על כך "הוי כמתנה".

תעה) ר' עה"ש חו"מ סי' רמ"א-רמ"ט לעומת סי' ר"נ-רנ"ח.

הדף הבא