שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
מן הבעיות של סיום האפותיקי ברצון החייב או בעל-הבית, או שלא בטובת הצדדים, מובילה לכאורה הדרך במישרין אל הבעיות של סיום האפותיקי על-ידי מימושה ברצון הנושה; אולם, לפני שנעבור לבעיות אלו ראוי לנו עוד לדון בבעיית-ביניים אחת, והיינו: מה יהא על האפותיקי כששטר-האפותיקי - אשר כל-כך הרבה תלוי בו - אבד?
בגרמניה ניתנת האפשרות להכריז על השטר האבוד כבטל ולהוציא במקומו שטר אחר. לשם כך פונה הנפגע לבית-המשפט ומוכיח את זכותו ואת אבדן השטר. בית-המשפט מפרסם קריאה, שאם לא תוגש התנגדות ולא יובא השטר תוך תקופה מסוימת (שלא תהיה קצרה יותר מששה שבועות), יוכרז על השטר כבטל - וכך נעשה, אם התנאי מתקיים. לאחר מכן זכאי בעל השטר לקבל שטר חדש. בשטר זה רושמים את כל ההערות שהיו רשומות בשטר הישן, ואת דבר הוצאת השטר החדש רושמים בספרי האחוזה. כל זמן ששטר בעל תוקף נמצא במחזור, אין תוקף לשום העתק שהוצא אחריו.קיט)
בשוייצריה הדין הוא דומה. אם מועד הפרעון כבר הגיע, אין הנושה צריך דווקא לבקש הוצאת שטר חדש, אלא יכול לממש את זכותו האפותיקאית על סמך עצם הכרזת הביטול לגבי השטר האבוד. הזמן להגשת ההתנגדות הוא שנה. תביעה להצהרה על בטלות השטר ניתנת גם לחייב שפרע את השטר ואשר השטר אבד מידו.קכ)
באיטליה קובע סע' 2006 של ספר החוקים האזרחי כי באין דין מיוחד, אין שטר למוכ"ז שאבד ניתן לביטול. אולם, מי שמוכיח את זכותו ואת אבדן השטר זכאי להיפרע לאחר שהשטר התישן - בתנאי שהחייב עדיין לא פרע לאחר בתום-לב. הדברים אמורים דווקא בשטר שאבד, במובן המדויק של המלה: אם מוכח שהשטר נשמד, זכאי בעליו לקבל העתק (סע' 2007). לעומת זאת, שטר שמני או שטר להסבה שאבדו (או נשמדו) - אפשר לדרוש את ביטולם על-ידי בית-המשפט, אחר שבעליהם מוכיח את זכותו ואת אבדן השטר. להחלטה החיובית של בית-המשפט ניתן פרסום בעתון הרשמי, ואם תוך שלשים יום אין מוגשת התנגדות נעשה הדורש זכאי להיפרע לפי תוכן השטר האבוד (סע' 2016, 2020, 2027). סע' 2005 קובע כי המחזיק בשטר שבלה ושאינו עוד עובר לסוחר, אבל שתוכנו עוד ברור, זכאי לקבל העתק, אם יחזיר את השטר שבלה.
במדינת-ישראל אין הוראה מיוחדת לעניין שטר-אפותיקי, אבל יש הוראה כללית בסע' 82 של חוק הפרוצדורה העותמני כי "בתביעות שנעשה בהן שטר ונאבד מבלי צפיית הנושה" ניתן להוכיח את התביעה בדרכי העדות הרגילות, אף אם השטר באותה תביעה הוא חובה; ובע"ק 2/35 (פל"ר ב', עמ' 417) נפסק כי דין זה חל גם בשטר-אפותיקי. כדאי גם להזכיר את ההוראה שישנה בתחומנו לגבי שטרי-חליפין. הסע' 69 ו-70 של פקודת השטרות קובעים כי "שטר שאבד לפני שעבר זמנו, יכול האדם שהיה אוחזו לבקש את המושך שיתן לו שטר אחר ככתבו, אגב מתן ערובה למושך אם ידרוש זאת, לשפותו כלפי כל אדם (to indemnify him against all persons{אנגלית}) במקרה שיימצא השטר שאבד לפי דבריו; מושך שנתבקש כאמור וסירב לתן כפל השטר, אפשר לכוף אותו שיתן. בכל תלונה או הליך על פי שטר, יכול בית המשפט או שופט לצוות שאיבוד השטר לא ישמש טענה, ובלבד שניתן שיפוי, להנחת דעתו של בית המשפט או השופט, כלפי תביעותיו של כל אדם אחר על פי השטר הנידון".
בדיני ישראל אין כותבים העתק של שטר-חוב, אלא אם נמצאת סיבה כאמור להלן. ראשית, כותבים העתק לשטר שבלה, ולשם כך - אם תוכן השטר עדיין ברור מתוכו - מספיק שהשטר יוצג בבית-הדין ותתקיים חתימת העדים: בשטר החדש מקיים בית-הדין את התוכן ואת החתימה, אחר-כך קורעים את השטר הישן וכותבים בשטר החדש שאמנם כך נעשה. אם השטר נמחק, כמובן נחוץ להוכיח גם-כן את תוכנו, ועל-כל-פנים צריך עוד בעל השטר להוכיח כי המחיקה נגרמה באונס, או שמכל-מקום השטר לא נפרע: אם אין הוא מוכיח אחד מאלה, חזקה היא כי נגרמה המחיקה מתוך הזנחה, וחזקה היא שאין אדם מזניח שטר אלא-אם-כן הוא פרוע. חוץ מעניין הפרעון, נראה שכל העדויות הנחוצות לשם קבלת ההעתק יכולות להתקבל גם שלא בפני החייב (ואין חוששים לעדי שקר, כדי שלא להפסיד למלווה שלא פשע). אם מוכח כי השטר נשמד, הדין הוא כמו בנמחק (לבד מעניין קריעה), וכותבים בהעתק כי הוצא משום הישמדות השטר המקורי. אם מוכח כי השטר אבד, אבל אין מוכח כי נשמד, הדין הוא כמו בנשמד, אבל מודיעים את דבר הוצאת ההעתק לחייב, כדי שידע שלא לפרוע כנגד קריעת השטר המקורי לפניו, בלא שובר; ואם מוכח כי אבד השטר בידו של שליש, אין מוכרחים אפילו להודיע לחייב, אלא די להודיע לשליש כי במקרה שימצא את השטר לא יחזירנו. דין זה חל מסתמא אפילו בשטר למוכ"ז, אלא שיש מקום להסיק כי בשטר למוכ"ז יכריזו ברבים כי השטר המקורי מבוטל. אם השטר אבד, ואין מוכח שאבד (היינו, אין מוכח כי הטוען הוא בעל השטר), יש להבחין בין שטר שמני לבין שטר העובר לסוחר. בשטר שמני, די שיוכח כי הטוען היה בעל השטר בזמן מן הזמנים וכי עדיין השטר לא נפרע, ואז יהיה הטוען זכאי להיפרע, שהרי מכל-מקום נשאר בידו הכוח למחול את החוב באופן המועיל גם נגד לקוחותיו. אם, לעומת זאת, השטר עובר לסוחר, נראה שיש להכריע בדבר על-פי אחת מן השיטות האלו: לפי שיטה אחת, אם יוכיח הטוען כי היה בעל השטר בזמן מן הזמנים וכי עדיין השטר לא נפרע, הרי זה יהיה זכאי להיפרע - בבוא המועד - כנגד ערובות למקרה שיוצא השטר המקורי, ושום העתק לא יוצא בינתיים; לפי השיטה השנייה יכריז בית-הדין כי השטר המקורי יתבטל אם לא יוצג תוך חודש ימים, ולכשיתבטל השטר יהיה הטוען זכאי לקבל כתב על כך, שבו יוכל להיפרע לאלתר, אם כבר בא המועד, או שיינתן לו העתק, כתחליף לשטר המקורי. נדמה לי כי ההכרעה נוטה יותר לצד השיטה השנייה, ואחד הטעמים לכך הוא שהשיטה הראשונה נוחה לנושים עשירים וקשה לנושים עניים, שאין להם ערבות.קכא)
בעל שטר היוצא לדרך וחושש לאבדו (או שחושש לאכרזת ביטול שתצא בהעדרו) יכול להפקיד את השטר בבית-הדין.קכב)
קיט) וולף-רייזר, עמ' 591.
קכ) צג"ב, סע' 870.
קכא) שו"ע חו"מ סי' מ"א, ופתחי-תשובה על חו"מ סי' נ"דס"ק א'.
קכב) שו"ע חו"מ סי' מ"א סע' ג'.