שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
עתה, משהכרנו את הגדרים הכלליים לתחולתה של הגבלת הכושר, נעבור לראות את עצם תוכנה, במה שנוגע למעשי הקניין. הכלל מדאורייתא הוא שמעשה קניין של חרש, שוטה וקטן (וכן של שיכור כלוט ושל נכפה בשעת התקף) הריהו בטל;קמה) אולם דין כללי זה כפוף כאמור לסייגים, ולהלן נסקור בפרוטרוט את הסייגים המתיחסים למעשי קניין בדיני ממונות.
סייג ראשון וכללי הוא שגם כאשר פסול האדם למעשי קניין לגמרי, מכל מקום יכול הוא לזכות באמצעותו של אחר הזוכה לו, משום "זכין לאדם שלא בפניו".קמו) העניין צריך להיות עיקרו ורובו לזכותו של המזוכה, אבל משנתקיים תנאי זה, אין נפקא מינה אם יש בעניין גם צד של חובה. הזוכה לחברו במסגרת זו אינו יכול לזכות לו מנכסיו שלו עצמו, כי אם רק מן ההפקר (כגון מגביה מציאה לשמו של המזוכה) או בבחינת צד ביניים בזיכוי על ידי צד שלישי (מזכה), הבא לזכות את המזוכה מנכסיו הוא. הזיכוי בצורה זו נשאר תלוי מלכתחילה בתנאי, ורק אם המזוכה יכול גם לזכות לעצמו, או שמגיע הוא ליכולת לזכות לעצמו, ואין הוא מוחה כשנודע לו על הזיכוי, נעשה הזיכוי מוחלט. על עיקרי הזכייה בדרך זו נעמוד עוד באופן כללי לחוד, להלן. אין לערבבה עם זכייה על ידי אפוטרופוס - שענייני חרש, שוטה וקטן יכולים תמיד להתנהל גם באמצעותו של אפוטרופוס, ולא רק לזכות, ולאו דווקא על תנאי - אבל בפרטי הסדר זה לא נעסק כאן.קמז)
הסייג השני הוא שגם כאשר פסול האדם למעשי קניין לגמרי, מכל מקום אם תפס חפץ מן ההפקר (או לאחר יאוש הבעלים), הריהו זוכה בחפץ זכייה מסויגת, מדרבנן, והיינו שכל זמן שנשאר החפץ בהחזקתו הריהו כבעל החפץ, אבל אם יצא מהחזקתו להחזקתו של אחר - ואפילו שלא כדין, בדרך גזילה - אין לאיש תביעת החזקה.קמח)
בשני סייגים אלה מתמצות ההקלות לגבי השוטה (לרבות שיכור כלוט ונכפה בשעת התקף), וכן לגבי תינוק שלא הגיע אפילו למיזער של דעת, שאינו יודע להבחין עדיין בין טיבו של צרור לטיבו של אגוז. הגיע התינוק למיזער של דעת כזה, שאם נותנים לו אגוז, הוא נוטלו, אבל צרור הוא זורק, יכול הוא לזכות בזכייה גמורה מדאורייתא על ידי "דעת אחרת מקנה". דרך זכייה זו דומה ביסודה "האידיאולוגי" למה שראינו בסייג הראשון, אך נבדלת היא ממנה בזה שאין כאן צד ביניים, אלא המזכה מקנה למזוכה במישרין מנכסיו הוא, והזכייה גם איננה דוקא על תנאי, אלא מוחלטת היא בסתם לאלתר, על ידי דרך הקניין המתאימה, הנערכת בין המזכה לקטן המזוכה, תוך הסכמת הקטן לקבלת המתנה.קמט)
מסתבר כי במקום שיש לאדם אפוטרופוס, תלויות כל ההקלות האלו בדעתו של האפוטרופוס, והיינו שאם נראה לו כי הזכייה אינה לטובתו של בן החסות, יכול הוא להעלות את הטענה שאין זו זכייה אלא חובה, הבטלה מעיקרא - ומי שטוען להיפך, עליו יהא לשכנע את בית הדין כי המעשה הוא תקף. מצד שני, אם המדובר הוא בזיכוי על ידי צד ביניים, אשר האפוטרופוס שמע עליו ולא מחה - מסתבר שיהא בכך משום אישור הזיכוי וקבלתו על ידי האפוטרופוס, באופן שהזיכוי ייעשה מוחלט.קמט-1) אולם, מעבר להקלות האלו יש עוד הקלה שתוקנה במיוחד לקטן אשר הגיע למידה מסוימת של דעת ושאין לו אפוטרופוס. הקלה זו מתיחסת לקטן שמלאו לו לפחות 6 שנים (עונת "הפעוטות") והוא מבין קצת בטיב משא ומתן. עד גיל 10 טעונה ההבנה בדיקה, אך מגיל 10 חזקה שההבנה קיימת. קטן כזה, אם הוא יתום או עזוב ואין לו משום מה אפוטרופוס, תיקנו לו כושר למעשי קנין מדרבנן, "משום כדי חייו", והיינו כדי שיוכל להתקשר על השגת צרכי חייו בלי שהבריות יטו להשתמט מפניו, מחשש שהעסק יהא בטל או יעמוד לביטול. מתוך אותו שיקול, הכושר שתוקן לפעוט המבין אינו מתיחס רק לאותם עסקים הנחוצים באמת לשם צרכי חייו שבעין לפי מסיבותיו האישיות המיוחדות, אלא מתפשט הוא על כל העסקים אשר על פי טיבם האובייקטיבי יכולים הם להיות נחוצים, והצד שכנגד פטור אפוא מלחקור בדבר בכל מקרה ומקרה. עסקים כאלה הם כל מיקח וממכר במיטלטלין, ואפילו נתינת מתנה, כי חזקה על הקטן "דאי לאו דעביד ליה טובה לא היה נותן לו מתנה, וגם זה הוא בכלל כדי חייו, שלא יתרחקו ממנו מלעשות לו טובה, ולכן בין במתנה מרובה בין במועטת, בין במתנת בריא בין במתנת שכיב מרע, מעשיו קיימים, דאי אפשר לחלק בזה, וכשנתן לו מתנה מרובה מסתמא עשה לו טובה גדולה".קנ) העסק היכול להיות תקף במסגרת זו צריך להיערך דווקא בדרך משיכה, או - בעניין שמעות קונות - במעות, ונראה לומר שיכול להועיל גם קניין חצר (לפחות אצל קטנה), אבל דרכים אחרות, יותר מסובכות, כמו קניין סודר (חליפין), קנין אגב או שכירות חצר (שיש בה צד מקרקעין) אינן מועילותקנא) (הגבלה דומה חלה גם בזיכוי מיטלטלין לקטן על ידי דעת אחרת מקנה, באין צד ביניים).קנב) סייג אחר הוא, שאם העסק כולל הלוואה לקטן, אין זה חייב להחזירה אלא משיגדיל, ואף אז - בסתם חייב הוא להחזיר רק אם לווה לצורך מזונות, שאם לא כן חזקה על המלווה שהלווה בתנאי, שאם ירצה הקטן, יחזיר, ואם לא ירצה, יהא הממון מתנה.קנג)
מעבר להכשרה מוחלטת זו, נראה כי הקטן המבין ושאין לו אפוטרופוס יכול גם לשאת ולתת במקרקעין, אבל רק במקרקעין שלא באו לו בירושה או במתנת שכיב מרע, ועל כל פנים נשאר העסק בקרקע תלוי באפשרות חזרה מצד הקטן. אפשרות החזרה של הקטן עומדת לו כנראה עד לאחר זמן מה משיגדיל, ולפני כן יכולה החזרה להתקיים על ידי יורשי הקטן, או על ידי אפוטרופוס שיועמד לו, או על ידי בית הדין.קנד) עסק שטרות דינו כעסק מיטלטלין (אף על פי שיש בשטר שעבוד קרקעות).קנה) כמו כן, להלוואה שיכול הקטן ללוות יכול הוא לשעבד אפילו מקרקעין, ואפילו מקרקעין שבאו לו בירושה או במתנת שכיב מרע, וכל חוב הראוי להיגבות ממנו עשוי להיגבות אף מן המקרקעין.קנו) מצד שני, ערבות הקטן היא תמיד בטלה, גם כשכשר הוא "משום כדי חייו".קנז)
מלבד הסייגים הללו, הפותחים לקטן פתח של כושר, כשמעיקרא הוא פסול, יש גם סייג הממשיך את הפסלות אף לאחר שהקטן הגדיל ונעשה כשר בדרך כלל. סייג זה מתייחס לעסקים שבהם מסתלק האדם מגופם של מקרקעין שבאו לו בירושה או במתנת שכיב מרע. עסקים כאלה אינם מוחלטים אף כשהאדם הוא גדול, אלא אם מלאו לו עשרים שנה, ואם נעשו קודם לכן, עומדים הם לביטול כפי שהוסבר לעיל בעסקי מקרקעין של קטן, עד זמן מה לאחר שימלאו לאדם עשרים שנה.קנח)
מעין סייג אחר שראוי להזכיר כאן הוא שגדול הסמוך על שלחן אביו - חזקת מציאתו היא לאביו;קנט) אולם מתנה הניתנת לגדול הסמוך על שלחן אביו - חזקתה למקבל המתנה בעצמו, ורק מתנה הניתנת לקטן הסמוך על שלחן אביו, חזקתה לאביו.קס) חזקת המציאה של הנערה היא לאביה גם כשאין היא סמוכה על שלחנו, כפי שכבר הזכרנו לעיל, בסמיכות להערה קמ"ד.
לאחר מכן נשאר לנו לעמוד עוד על הסייגים המתייחסים לחרש. דינו של החרש הוא, שאם נבדק ונמצא מבין בטיב משא ומתן, כשר הוא למעשי קניין כקטן "משום כדי חייו".קסא) על מציאת החרש נאמר שאין היא שלו אלא "מפני דרכי שלום", כמציאת השוטה,קסב) ולכאורה חל אותו הדן אף על מציאת הקטן, גם כשכשר הוא "משום כדי חייו".
לבסוף יש לציין כי אדם הפסול למעשי קניין ושיש לו אפוטרופוס, יכולים מעשיו (בדיני ממונות) להיות כשרים, אם נעשו מדעת האפוטרופוס או נתאשרו על ידיו.קסג)
קמה) עה"ש חו"מ סי' רל"ה סע' א', כ"ב, כ"ג וכ"ה; אה"ע סי'מ"ג סע' א', סי' מ"ד סע' א' וג'-ד'.
קמו) שם, חו"מ סי' רמ"ג סע' י"ח.
קמז) ר' עה"ש חו"מ סי' ר"צ וסי' רל"ה סע' כ"ג.
קמח) שם, חו"מ סי' רמ"ג סע' י"ח וסי' ר"ע; ור' בספר על "ההחזקה ודיניה", פרק ג', סע' ט"ו.
קמט) עה"ש חו"מ סי' רל"ה סע' ח' וסי' רמ"ג סע' ט"ז וי"ז.
קמט-1) השווה עה"ש חו"מ סי' רל"ה סע' י' וי"ד.
קנ) שם, שם, סע' א', ב', ו', י', י"א.
קנא) שם, שם, סע' ז' (תוך הכרעה לפי הטעם המהותי של הדברים).
קנב) שם, סי' רמ"ג סע' י"ט.
קנג) שם, חו"מ סי' רל"ה סע' ט"ז. עם זאת יתכן שהעסק יכלול חיוב מצד הקטן, שפרעונו לא נדחה כהלוואה, ואז חייב הקטן לפרוע אפילו לפני שהגדיל: שם חו"מ סי' צ"ו סע' ד'.
קנד) שם, שם, סע' ג' (וכ') [אין סעיף כ' בסימן זה]. בקשר לאפשרות החזרה מובאת כאן הדעה, שאם היה העסק מכר שמכר הקטן, והחזרה היא לפני שגבה הקטן את המחיר, אין הפירות חוזרים, כי הפירות שאכל הלוקח נעשו מטלטלין, ומתנתו של הקטן במיטלטלין קיימת - וגם אין בזה חשש של ריבית, כפי שיש במקרה שהמחיר כבר נגבה. אולם, דעה זו, לע"ד היא תמוהה ואינה יכולה לעמוד, שהרי באמת אנן סהדי שהקטן לא קיבל כאן שום טובה, ולא התכוון למתנה, כי אם למכר, והמחיר שהקטן ציפה לו באמת לא היה אמור לכסות רק את הערך של גוף הקרקע, אלא גם את הזכות לפירות הכרוכה בקניין הגוף. בעל עה"ש נוטה גם כנראה לדעה, שזכות החזרה מצד הקטן אינה פוקעת משהגדיל ושתק, אלא נשארת היא לעולם, כבעסק הבטל מעיקרא; אך האמת נראה שנטיית המקורות איננה כך, וביחוד לאור מה שמביא המחבר בסע' כ"ד, שבטלות העסק מעיקרא הריהי כאן לכל היותר "ספיקא דדינא", ונמצא אפוא שלמעשה הצד שכנגד על כל פנים אינו יכול לבטל.
קנה) עה"ש חו"מ סי' רל"ה סע' ד', והשווה בספר על "מושג הקניין ומערכת זכויות הממון", חלק שני, פרק ה', (סע' ו') [צ"ל: ה'], הערה ל"ח.
קנו) עה"ש חו"מ סי' רל"ה סע' י"ז.
קנז) שם, שם, סע' כ"א.
קנח) שם, שם, סע' י"ג וט"ו.
קנט) שם, חו"מ סי' ר"ע סע' ב'-ג', ור' גם סע' ה'-ו'.
קס) שם, שם, סע' ד'.
קסא) שם, חו"מ סי' רל"ה סע' כ"ב וסע' רמ"ג סע' י"ח.
קסג) שם, חו"מ סי' רל"ה סע' י'.