ב.ח.4.

אשר לצורת המתנה - לרבות ההבחנה בין "מתנה ישירה" ל"בלתי-ישירה" וההבחנה בין מתנה בשטר לבין מתנה במסירה - אין בדרך-כלל דבר להוסיף כאן לעומת מה שכבר ראינו בצרפת^תטו) וכמו כן דומה הדין האיטלקי לדין הצרפתי במה שנוגע למניעת המתנה בנכסים עתידים.^תטז) לעומת זאת, אין המתנה מתבטלת באיטליה על-ידי התנאתה בדומה למה שהבאנו לעיל בצרפת, בסמיכות להערות שצ"ז-שצ"ט; אולם, אם הנותן משאיר לעצמו רשות פעולה בנכס כלשהו מנכסי המתנה, אין הוא יכול לממש את הרשות אלא בעצמו ועל-ידי "מעשה בין-חיים" (היינו שלא בדרך צוואה).^תיז) מתנה בין בעל לאשתו, תוך חיי הנישואין, הריהי באיטליה לא רק ניתנת לביטול, כי אם בטלה מעיקרא (אמנם, בכפוף לסייגים), והוא הדין במתנה של אדם לילדו בלתי-חוקי שאינו ניתן להכרה על-ידיו, וכן במתנת אדם לאפוטרופסו.^תיח) מלבד זאת, אין אדם יכול לתת מתנה באיטליה למי שיצטרך להיבחר באופן חופשי על-ידי צד שלישי, אך אין פגם במתנה הניתנת למי שצריך להיבחר על-ידי צד שלישי מתוך קבוצה מסוימת.^תיט) בדומה לכך תיתכן גם מתנה אשר הנשוא שלה יצטרך להיבחר על-ידי צד שלישי מתוך דברים מסוימים או במסגרת של ערך מסוים שנקבע על-ידי הנותן.^תכ) מקבל המתנה יכול גם להיות עובר - ואף שעדיין לא נהרה מתנה כזאת מתקיימת באמצעות הסכמתו של האב (או, בדרגה שנייה, על-ידי הסכמת האפוטרופוס או האם), והריהי נשארת תלויה בתנאי משהה עד ללידה. מתקיימת הלידה - זוכה הוולד גם בפירות, אם כבר נהרה בשעה שהמתנה הועמדה, אך אם לא כן נשארים הפירות לנותן.^תכא)

אשר למתנה הקשורה בהתחייבות-שכנגד ("מתנה מודלית"), שוב דומה הדין בעיקרו של דבר למה שראינו בצרפת, - וכבר הערנו על דיוק מסוים ב"מתנה המודלית" האיטלקית בהערה ת"ג לעיל. דיוק מיוחד אחר הוא, שהפרת ההתחייבות-שכנגד אינה מאפשרת באיטליה את ביטול המתנה אלא אם הותנתה אפשרות זו בפירוש עם העמדת המתנה.^תכב) במקרה שההתחייבות היא בלתי-חוקית או בלתי-אפשרית, חל הדין שראינו בקשר בצרפת, בסמיכות להערה שפ"ח לעיל - והיינו שהמתנה קיימת והתנאי בטל, אלא אם התנאי היה מניע מכריע למתנה.^תכג)

הדמיון בין הדין הצרפתי והאיטלקי נמשך גם בעניין האפשרות לבטל את המתנה בגלל כפיות-טובה של המקבל או הופעת צאצא לנותן. כפיות-טובה מוכרת באיטליה כאשר המקבל ביצע רצח או פשע אחר בעל חומרת-עונש דומה; כאשר ניסה להרוג את הנותן, את בן זוגו, את הורהו או את צאצאו; כאשר העיד שקר או הוציא באופן אסור לשון-הרע על אחד האנשים האלה בעניין פשע הכרוך בעונש של שלש שנות מאסר לפחות; כאשר חיבל בנותן באופן חמור או הזיק באופן חמור לרכושו בזדון; או כאשר סרב שלא כדין לזונו, אף-על-פי שהיה חייב בכך על יסוד קרבת-משפחה, קרבת-חיתון או אימוץ. בהבדל מן הדין הצרפתי אין ביטול המתנה במקרים אלה פועל באיטליה למפרע, אלא רק משעת הגשתה של התביעה.^תכד)

על-פי סע' 487 של ספר החוקים האזרחי האיטלקי, המופיע במסגרת דיני חיובי המזונות, חלה על מקבל המתנה גם חובה מיוחדת לזון את הנותן, אף כאשר בסתם, על-פי חיובי המזונות הכלליים ומשום קרבה כמפורט לעיל, לא היתה עליו חובה לזונו: "מקבל המתנה חייב, בדרגה קודמת לכל חייב אחר, לספק מזונות לנותן, אלא אם המדובר הוא במתנה שניתנה בקשר לנישואין או במתנה שניתנה משום גמול". הפרת חיוב המזונות על-פי סעיף זה אינה נותנת מקום לביטול המתנה משום כפיות-טובה.^תכה)

בדרך-כלל דומה גם הדין האיטלקי לצרפת במה שנוגע לכך, שבסתם אין הנותן מקבל עליו אחריות לדבר-המתנה; אולם, מכל-מקום חלה באיטליה אחריות על הנותן, אף באין התחייבות מפורשת או מרמה מצידו, אם הוא עצמו גרם לערעור המופיע מצד שלישי. כמו כן, אם המתנה היא "מודלית" או מתנת-גמול, נשאר הנותן אחראי לדבר-המתנה בגדרי ערכה של ההתחייבות-שכנגד או בגדרי ערכה של ההנאה אשר המתנה באה לגמול בעדה.^תכו)

בגרמניה מוגדרת המתנה בסע' 516 של הבג"ב לאמור: "גרם-הנאה^תכז) שעל-ידיו מעשיר אדם, מתוך רכושו, את זולתו, הריהו מתנה, אם שני הצדדים מסכימים שגרם-ההנאה נעשה שלא נגד תמורה". התנאי של הסכמת הצדדים בדבר העדר התמורה אינו בא לומר שבלעדי כן נוצר איזה קשר אחר, שלא ייקרא "מתנה", אלא בא הוא להשמיע שבלעדי הסכמה כלשהי בעניין התמורה אין שם עסק כלל, וגרם-ההנאה עומד להחזרה על-פי דיני "ההתעשרות שלא כדין".^תכח)

גרם-ההנאה העשוי להיחשב כנשוא למתנה אינו מוגבל כאן להנאות קנייניות מסוימות בלבד, בדומה למה שראינו בצרפת ובאיטליה (ואף באנגליה), אלא יכול הוא להתבטא - עקרונית - בהנאה כלשהי, ואפילו הנאה שבשירות פיסי או השאלת חפץ; אולם, נחוץ על-כל-פנים שההנאה תיגרם מתןך רכושו של הצד האחד ותעשיר את הצד שכנגד - ולפי זה אין שירות פיסי או השאלה (או גם היעתרות להלוות בלי ריבית) מועילים, אלא אם נגרמה ההנאה תוך הימנעות המהנה מלדרוש שכר אשר בסתם הוא היה עומד לקבל בעד אותה הנאה, ותוך פטורו של המקבל מתשלום שכר, אשר בסתם הוא היה מוכן לשלם. כאשר המסיבות אינן כאלה, והשרות, או ההשאלה, או הנכונות להלוות ניתנים בחינם, מסתבר שאין הדבר נחשב כמתנה, כי אם רק כ"עשיית טובה".^תכט)

התחייבות הניתנת חינם, נראה כי נחשבת היא הן במתנה בפני עצמה הן כהבטחת-מתנה, או כהתחיבות-מתנה, ביחס למילויה.^תל)

הכלל הוא שמתנה אינה צריכה שום צורה מיוחדת, והריהי נשלמת על-ידי המעשה המתאים לעצם גריעות ההנאה - וכגון מסירה בהקנאת מיטלטל, רישום בהקנאת מקרקע, ביצוע העבודה במתנת-שירות, הודעת מחילה במתנת ויתור על תביעה, תשלום חובו של הזולת במקומו במתנת פרעון-חוב, הסדר של העברת-תביעה במתנת העברה וכל כיו"ב - ובלבד שהמעשה יתבצע אמנם על דעת הסכם-מתנה, (בדומה מאוד למה שראינו במעגל דברי הקניין ומעשה-הקניין בדיני ישראל). אולם, במתנת-התחייבות (או התחייבות-מתנה) נחוץ שלפחות הצעת הנותן תיערך במסמך נוטריוני - וזאת אף אם הכוונה היא לגלם את ההתחייבות במסמך "מופשט" מן "הקאוזלית".^תלא) הסכמת המקבל אינה מוכרחה להיות מפורשת, אך כל זמן שלא נתקבלה ההסכמה יכול הנותן לחזור בו - והדבר חשוב כמובן במיוחד לגבי הצעה של מתנת-התחייבות, אשר נערכה כבר כראוי באופן חד-צדדי. הנותן יכול להקציב למקבל זמן להודעה על סרובו, ואם אין האיש מגלה את סרובו תוך הזמן שנקצב רואים אותו כמסכים.^תלב)

במתנת-התחייבות, במקרה שהנותן אינו ממלא את התחיבותו, נראה שאין כופים אותו למלא בעין, ואף אין מטילים עליו פיצוי כנגד ערך ההנאה שהתחייב לגרום (erfüllungsinteresse{ריבית מותנית, _גרמנית}), אלא רק מטילים עליו פיצוי בעד הנזק שהפרת-ההתחייבות גרמה לצד שכנגד, לעומת המצב שבו היה נמצא אלמלא ניתנה לו ההתחייבות מלכתחילה (vertrauensinteresse{אינטרס האמון, _גרמנית}). גם פיצוי זה אינו מוטל אלא אם נעשתה ההפרה בזדון או מתוך פשיעה חמורה, ומכל-מקום אין לחיוב-הפיצוי מעמד בפשיטת-רגל ואין מוסיפים עליו ריבית לפני יום התביעה.^תלג)

מתנת-התחייבות לתמיכת-סעד לשיעורין מסתיימת עם מות הנותן אלא אם הותנה בה אחרת, אך השיעורים שהבשילו בחיי הנותן נשארים מכל-מקום ראויים, אף אם לא הספיקו להשתלם.^תלד)

הנותן נשאר אחראי למומים ולפגמים בקניין בדבר-המתנה שנתן, אבל במידה מצומצמת יותר מאשר במכר: בדרך-כלל אחראי הוא רק במקרה שלא גילה את המום או הפגם, מתוך מרמה, ולמקבל נגרם נזק מתוך שסמך על דבר שלם או על זכות טובה. במקרה של מתנה על-פי התחייבות מבחינים בין ההנחה שדבר-המתנה היה כבר ברשות הנותן בשעת ההבטחה לבין ההנחה שהדבר עדיין לא היה ברשותו. במקרה הראשון - חלה האחריות הרגילה; במקרה השני רואים את השגת הדבר כחלק ממילויה של התחייבות-המתנה, ובהתאם לכך - אם בשעת ההשגה פעל הנותן בזדון או מתוך רשלנות חמורה, ועקב זאת יכול היה לספק למקבל רק דבר שקניינו פגום, ולמקבל נגרם נזק מתוך שסמך על זכות טובה, אחראי הנותן לנזק אף אם בשעת ההבטחה הוא לא העלים מאומה. לגבי מומים בגוף הדבר אין המבטיח דבר-שאינו-ברשותו אחראי, אלא אם הבטיח דבר על פי סוגו, שאז - אם בשעת השגת הדבר הוא ידע על המום, או המום נעלם ממנו מתוך שנהג ברשלנות חמורה, יכול המקבל לדרוש כי הדבר יוחלף לו בדבר שלם; ואם הנותן העלים את המום במרמה, יש למקבל ברירה: לדרוש החלפה או לתבוע את הנזק שנגרם לו מתוך שסמך על דבר שלם. אולם, על דיני האחריות אפשר גם להתנות.^תלה)

תטו) שם עמ' 21 ואילך. מסיניאו מנסה למצוא הגדרה עיונית להבחנה בין "מתנה ישירה" ל"בלתי-ישירה" - והיינו בכך שב"מתנה ישירה" יש רק "קאוזה" אחת, של נדיבות בלבד בעוד שבמתנה "בלתי-ישירה" יש קאוזה כפולה: אחת ישירה, תמורתית, כגון מיקח דבר או מכירתו במחיר, ואחת עקיפה, של נדיבות, וכגון זיכויו של שלישי בדבר-המיקח בחינם או מתן הנחה ללוקח, למטה מן המחיר הנאות. אולם, ספק בעיני אם יש בנסיון זה ממש, מפני שגם מסיניאו מסכים כי מחילת זכות היא "מתנה בלתי-ישירה", ואיני רואה כיצד עשויים הדברים להשתלב (אלא אם נפנה אל התירוץ הדחוק, שהמחילה מתקשרת על-כל-פנים לעסק קודם, בגין "קאוזה" אחרת, המתחייב גם בה בהכרח, והיינו העסק שבו הועמדה מלכתחילה הזכות הנמחלת עתה).

עם זאת, ראוי מכל-מקום לשים לב, שמסיניאו מכליל כאן ב"מתנה הבלתי-ישירה", הן מתן הנחה למטה מן המחיר הנאות במיקח הן הסכמה לשלם מחיר גבוה מן הנאות כמו כן יצויין כי מן "המתנה הבלתי-ישירה" מבדיל הוא את המקרה שאדם מוצא הוצאות לטובתו של פלוני, כדי לגדלו, לחנכו, להשיאו וכיו"ב - וכנראה מפני שאין בזה העשרה ישירה. זה כנראה גם ביסוד לכך, שמסיניאו מוציא מגדר מתנה אף את ההשלשה לצרכי צדקה וכיו"ב - ואף אם הדבר נעשה לכאורה בצורת מתנה, אבל על-כל-פנים בכפוף ל"מודוס", השולל למעשה מן המקבל כל התעשרות משלו.

תטז) מסיניאו, ג/א/א, עמ' 16-17, 20-21. בהתאם לכך אין מכירים בתוקפה של הבטחה לתת מתנה, אם כי יש תוקף - בבחינת מתנה הווה - להתחייבות מקורית הניתנת בלי תמורה. התחייבות כזאת עשויה לעמוד למילוי לשיעורים, ובמקרה כזה מסתיימת היא בסתם עם מותו של המתחייב, אם כי יתכן כי במסיבות מיוחדות או על-פי תנייה מפורשת ישתמע גם המשך של תחולת ההתחייבות כנגד העזבון (שם,עמ' 18).

תיז) שם, עמ' 33.

תיח) שם, עמ' 13-14.

תיט) שם, עמ' 13.

תכ) שם, עמ' 18.

תכא) שם, עמ' 28.

תכב) שם, עמ' 34-35.

תכג) שם, עמ' 36.

תכד) שם, עמ' 38 ואילך.

תכה) שם, עמ' 39.

תכו) שם, עמ' 38.

תכז) או אולי, ביתר דיוק: "מעשה-הספקה", ובמקור הגרמני – Zuwendung{תרומה, _גרמנית}.

תכח) אנקצרוס - חיובים, עמ' 405.

תכט) שם, עמ' 404.

תל) שם, עמ' 403, 406.

תלא) ר' לעיל,הערה רס"ז בפרק א'.

תלב) אנקצרוס - חיובים, עמ' 404-406.

תלג) שם, עמ' 408.

תלד) שם, שם.

תלה) שם, עמ' 407-408. נקודה יוצאת-דופן היא כי במקרה של מילוי מוחלף של התחייבות-מתנה על-ידי הנותן עצמו, דין המילוי המוחלף הוא גם-כן כדין מתנה, אבל אם נעשה המילוי המוחלט על-ידי יורשי הנותן, אחריותם היא כאחריות המוכר.

הדף הבא