ג.ו.

ו. ביטול המכר

בין דיני-הלואי של המכר ראוי לנו לעמוד גם על הדינים המיוחדים החלים במקרה של ביטול המכר בדיעבד - והיינו מכר שהוא בעל תוקף מלכתחילה והבא לידי ביטול לאו דווקא על-פי איזה תנאי מוסכם אשר בו הוא נכרך מעיקרא כי אם על-פי ברירה הנמצאת לכך בדיעבד, על-פי דין, לאחד הצדדים (או לשניהם).

בעניין זה מסתבר שעל-פי המג'לה היתה מספיקה הבעת הרצון של הצד הזכאי לביטול, כדי שהמכר יתבטל אמנם למעשה. סע' 372 קבע כי במקרה שהמכר ניתן לביטול על-ידי כל אחד מן הצדדים, פוקעת זכות-הביטול "אם אבד המימכר ביד הלוקח, או שהשחיתו, או שיצא מתחת ידו על דרך מתנה או מכר שלם, או שהוסיף הלוקח דבר על המימכר, כגון בית ותיקנו, או מגרש ונטע בו עצים, או שחל בממכר שינוי שיש עמו שינוי השם". אם המכר ניתן לביטול רק על-ידי אחד הצדדים, נקבעו סייגי הביטול לגבי כל מקרה לחוד, בדיני אותה זכות-הביטול (כפי שראינו, למשל, לעיל, בדיני המומים - וחוץ מאשר בסע' 187, אשר התיר ביטול מחמת הפרתו של תנאי-לואי ולא קבע לכך שום סייגים מסוימים). לגבי מכר שניתן לביטול על-ידי כל אחד מן בצדדים קבע סע' 337, שאם אמנם יבוא המכר לידי ביטול, "הרי אם שולם המחיר, יכול הלוקח לעכב תחת ידו את הממכר עד שיחזיר לו המוכר את המחיר".

בצרפת, הדין הכללי הוא שאין ביטול חוזה מן הסוג הנידון כאן אלא באישור בית-המשפט, ובמקרה שתביעת-הביטול היא בגין הפרה, קובע בית המשפט לפי ראות עיניו במסיבות המקרה אם ראוי לאשר את תביעת הביטול או לדחותה. האישור מבטל את החוזה למפרע, והצדדים חייבים להחזיר זה לזה מה שקיבלו, במצב הדברים המקורי. עם הביטול רשאי בית-המשפט לפסוק פיצויים. הלוקח חייב גם להחזיר את הפירות שאכל, והמוכר משלם ריבית בעד התשלום שגבה - אך במקרה של ביטול מחמת אונאה אין חובות אלו חלות למפרע, כי אם רק מיום התביעה. מבחינה עקרונית מתקיים הביטול גם נגד באי-כוחו של הלוקח המקורי - אולם, דין זה אינו חל למעשה במיטלטלין, ואף במקרקעין נסוג הוא מפני זכות-החזקה אשר הלוקח עשוי היה לזכות בה בינתים, וכמו כן מפני זכותו של לוקח רשום, כאשר חיוב המחיר לא נרשם כאפותיקי תוך הזמן הקבוע של חדשיים. אם עילת הביטול אינה מתבטאת באי-סילוק המחיר, מתקיים הביטול כנגד באי-כוחו של הלוקח, במקרקעין, ללא שום תלות ברישום; אולם, אם תביעת הביטול וכל פסק הדין המאשר או דוחה תביעה כזאת לא נרשמו תוך הזמן הקבוע, ונפגע אדם אשר זכותו נרשמה, הרי זה זכאי לפיצויים.^קנח)

באיטליה, כשזכות-הביטול היא בגין הפרת החוזה על ידי הצד שכנגד, אין צורך בהכרעה משפטית כדי להשיג את הביטול, אלא די שהזכאי יודיע לבעל-דברו כי דורש הוא ביטול במקרה שהלה לא ימלא את המוטל עליו תוך חמישה-עשר יום (או תוך ארכה מתאימה אחרת) - ואז, כשהאיש אינו ממלא במועד, מתבטל החוזה מאליו. לעומת זאת, כשזכות הביטול היא בגין תנאים נצלניים או בגין פגם בכושר המשפטי או במפגש-הרצונות, נראה שזקוק הביטול להכרעה משפטית. הביטול, יש לו בדרך-כלל תוקף רק בין הצדדים ואינו פוגע בזכויות שנולדו בינתיים לצדדים שלישיים - בכפוף לתוצאות האפשריות לגבי צד שלישי, כאשר המדובר הוא בזכויות הטעונות רישום, ואילו תביעת הביטול נרשמה כראוי. כאשר הביטול הוא בשל פגם בכושר המשפטי, נראה שמועיל הוא גם נגד צדדים שלישיים מכל-מקום, ואילו כשהביטול הוא בשל פגם במפגש הרצונות אין צדדים שלישיים מוגנים אלא אם קנו בתמורה ובתום-לב.^קנט)

בגרמניה אין לחזרה מן המכר, כשלעצמה, תוצאות קנייניות, אלא תוצאות חובותיות בלבד: היא מבטלת את החוזה למפרע ומחייבת כל אחד מן הצדדים להחזיר לרעהו את מה שקיבל בתוקף החוזה המבוטל.^קס) הביטול נעשה על-ידי הצהרה של הזכאי, ואין צורך בשום צורה מיוחדת, אפילו כשעריכת החוזה נזקקה לצורה. בהחזרת הדברים יש לצדדים זכות עיכוב הדדית. למרות התפיסה החובית של הביטול, אין החזרת הדברים פועלת רק בכיוון עתיד, אלא ההקנאה מתבטלת על-ידיה למפרע - כמו החוזה החובי עצמו. בעד תשלום העומד להחזרה משתלמת ריבית. אבדן הדבר, השחתתו, הקנאתו לאחרים או חוסר-יכולת להחזירו מסיבה אחרת, שלא בפשיעת הצד הזכאי, אינם מבטלים את זכות-הביטול: מי שצריך להחזיר את הדבר מחזיר אז רק עד כמה שאפשר, תוך פטור מכל אחריות לגבי היתר, ואילו הוא מצידו יכול לדרוש את החזרת הדברים המגיעים לו. עם זאת, במקרה שהאדם הצריך להחזיר קיבל תמורה בעד הדבר, או זכות לתבוע תמורה, מצד שלישי, הרי את הזכות או את התמורה שקיבל חייב הוא להעביר לחברו. אם החזרת הדבר נעשתה בלתי-אפשרית באשמת הצד הזכאי לביטול - זכות הביטול מתבטלת. העובדה, שאדם זכאי לבטל חוזה באשמתו של הצד שכנגד, אינה מזכה אותו, כשלעצמה, בפיצויים.^קסא)

בשוייצריה דומים הדינים בעיקרו של דבר: ר' סע' 109, 207, 208 של חוק החיובים.

באנגליה מעורבת התפיסה בענייננו משני מושגים: זכות-ביטול העשויה לעמוד לאדם מכוח הקומון-לו, ואשר הזכאי בה יכול לתת תוקף לביטול באופן חד צדדי, וזכות-ביטול העשויה לעמוד לאדם מכוח האקויטי והזקוקה למעשה להכרעה משפטית. הביטול באופן הראשון קרוי repudiation{דחייה, _אנגלית}, והביטול באופן השני קרוי rescission{ביטול, _אנגלית}.^קסב) נראה כי בימינו נוטים שני האופנים להתערבב ביניהם.^קסג) שני האופנים גם יחד, פירושם הוא החזרת הצדדים למצב שבו הם היו לפני שנערך החוזה, והזכות אובדת כשההחזרה אינה אפשרית; אולם אין הכרח שההחזרה תהיה דווקא מושלמת, וזכות-הביטול עשויה להיות מוכרת אף כאשר ההחזרה תיתכן עוד רק בעיקר-הדברים. זכות-הביטול אובדת גם-כן אם הזכאי מגלה כי נוח לו לקיים את החוזה אף לאחר שנודע לו כי יש לו זכות-ביטול, וכמו-כן אובדת הזכות אם בינתיים הקנה הלוקח את הממכר לאדם שלישי, שקנה בתמורה ובתום-לב (והממכר לא הוחזר). אם הצד שגרם לזכות-הביטול לא פשע, אין עליו חובת פיצויים, אבל אפשר לחייבו ב-indemnity{שִׁפּוּי, _אנגלית}, במידה שנחוץ הדבר כדי להשלים את החזרת המצב לקדמותו.^קסד) בהקשר זה ראוי להעיר על דין אנגלי מיוחד, על-פי הקומון-לו, במקרה שהזכאי לבטל את המכר הוא המוכר, אין הוא חייב להחזיר ללוקח את מה ששילם, אלא-אם-כן הלה מוכיח שאמנם נועד התשלום לבוא על חשבון המחיר ולא היה ערבון בעלמא לקיום המיקח; ואפילו כשהלוקח הוא הזכאי לביטול, אין המוכר חייב בהחזרת התשלום שקיבל אם לא היתה הפרה של החוזה מצידו; אולם, כללים אלה נדחים כיום מפני חוק הקובע כי בכל מקרה רשאי בית-המשפט לצוות על החזרת התשלום, כראות עיניו.^קסה) אם המכר מתבטל שלא באשמת הלוקח, יש ללוקח זכות-עיכוב בממכר, כנגד מה ששילם, הריבית על מה ששילם וההוצאות שנשא בהן. כדי שלזכות העיכוב יהיה תוקף נגד לקוחות בתמורה (במקרקעין), נחוץ שהזכות תירשם.^קסו)

במדינת ישראל קובע סע' 8 של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א, כי ביטול החוזה מוסב על-ידי הודעה הניתנת על-ידי הזכאי תוך זמן סביר. סע' 9(א) קובע כי "משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על-פי החוזה או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי-אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך (!); והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי-אפשרית או שהנפגע בחר בכך (!!)". סע' 11 קובע כי במקרה ש"הופר חיוב לספק או לקבל נכס או שירות ובוטל החוזה בשל ההפרה, זכאי הנפגע, ללא הוכחת נזק, לפיצויים בסכום ההפרש שבין התמורה בעד הנכס או השירות לפי החוזה ובין שווים ביום ביטול החוזה". חיוב הפיצויים לפי סעיף זה נמנע רק כשההפרה היתה באונס (סע' 18), ולכאורה נראה שהחיוב חל לא רק כשההפרש הוא לרעת המבטל, כי אם אפילו כשההפרש הוא לטובתו. בסיפא של סע' 31(א) לחוק המכר, תשכ"ח, נקבע כי במקרה שהלוקח צריך להחזיר למוכר את הסחורה שקיבל יש לו בה זכות-עכבון כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המוכר.

בדיני ישראל נראה שהחזרה מבטלת את המכר למפרע, ומתבצעת היא על-ידי הודעת הצד הזכאי. אם המדובר הוא בלוקח, נראה שאין הביטול נגמר על-ידי ההודעה לבדה, אלא עוד צריך הלוקח להעמיד את הממכר בתנאים נאותים לרשות המוכר - אלא-אם-כן פטור הוא במקרה הנידון מהחזרת הממכר בכלל. הזדמנות כזאת אפשרית כשהממכר אבד לחלוטין מסיבה שהמוכר עצמו אחראי לה. אבד הממכר לחלוטין מסיבה שהמוכר אינו אחראי לה - שוב אין הלוקח יכול לחזור בו. אם נפגם הממכר, יכול עוד הלוקח לחזור בו, אבל מסתבר כי רק בתנאי שהפגם נובע מסיבה שהמוכר אחראי לה, או משימוש שהלוקח עשה בממכר ברשות (ושאין בו משום מחילה על זכות החזרה), ואולי גם מאונס שנגרם לפני שהיתה ללוקח שהות נאותה להגשים את הביטול; ומכל-מקום, אם נגרם הפגם שלא עקב השימוש הרגיל בממכר, ולא מסיבה שהמוכר עצמו אחראי לה, אין הלוקח יכול לחזור בו אלא תוך התחייבות לפצות את המוכר על הנזק שנגרם.^קסז) למקרה שזכות החזרה עומדת למוכר, לא מצאתי שום הלכה מפורשת, אך מסתבר שעל זכות החזרה של המוכר אין אם-כן שום הגבלה.^קסח) אם אבד הממכר או נפגם, עדיין תפס הביטול, אך הלוקח אחראי רק כשומר חינם,^קסט) ואם בינתיים הקנה הלוקח לאחרים - בודאי העקרון הוא שההקנאה מתבטלת, והמוכר מוציא מיד הלקוחות. מסתבר שבאין מרמה אין הביטול מלווה בחובת פיצויים.^קע) השבחת הדבר ביד הלוקח אינה מונעת חזרה, אבל הלוקח מקבל את דמי השבח כיורד ברשות.^קעא)

קנח) קולין וקפיטן, ב' עמ' 142 ואילך, עמ' 504, עמ' 544 ואילך; ור' ספר החוקים האזרחי, סע' 2102 ס"ק4 סע' 2103 ס"ק1, סע' 2106 ,2108; והצו מיום 4 בינואר 1955 בדבר תיקון דיני רישום המקרקעין, סע' 28 ס"ק40, סע' 30 ס"ק 4.

קנט) ספר החוקים האזרחי, סע' 1413, 1454, 1458, 1452, 1445.

בהקשר זה ראוי להעיר כי בצרפת ובאיטליה מתמיינות זכויות הביטול השייכות לענייננו בשלשה או אף בארבעה מונחים שונים, לפי עילותיהן - אך נראה כי אין לכך שום משמעות יותר עמוקה. הביטול בשל הפרה קרויה resolution{התרה, _אנגלית} (או (risoluzione){החלטה, _{איטלקית}}; הביטול בשל אונאה או תנאים נצלניים קרוי rescission{ביטול, _אנגלית} (או rescissione){_{איטלקית}}; ואילו הביטול בשל פגם בכושר או במפגש-הרצונות קרוי annulation{ביטול, _צרפתית} (או annullamento){_{איטלקית}}. הביטול בשל מום נסתר קרוי בחוק האיטלקי risoluzione{החלטה, _{איטלקית}} (סע' 1492, 1493), אך בחוק הצרפתי אין עומדים בפירוש על התוצאה העקרונית של ביטול החוזה במקרה זה, אלא מציינים רק את התוצאות המעשיות, שהלוקח מחזיר את הסחורה והמוכר מחזיר את המחיר (סע' )1644). בהתאם לגישה הזאת נקראת תביעת הביטול בשל מום בשם המיוחד action redhibitoire{תביעה להחזר, _צרפתית} (קולין וקפיטן, ג', עמ' 331 - ור' בדומה לכך גם באיטליה azione redibitoria{פעולת ביטול, _{איטלקית}}: מסיניאו, ג/א/א, עמ' 106).

קס) מציינים שהחוק סוטה כאן מן העקרון הפשוט, שדברים אשר ניתנו על-פי חוזה בטל חוזרים רק על-פי דיני "ההתעשרות שלא כדין".

קסא) אנקצרוס - חיובים, עמ' 131 ואילך.

קסב) סאטון ושנון, עמ' 157, 160, 161.

קסג) טריטל, עמ' 312.

קסד) סאטון ושנון, עמ' 160 ואילך; טריטל, עמ' 319 ואילך; אנסון, עמ' 193 ואילך.

קסה) צ'שיר, עמ' 640-641. מאחר שחוק המכר במדינת ישראל אינו כולל סעיף הפוטר את ענייני המכר מתחילת סע' 46 של דבר המלך במועצתו (דוגמת סע' 160 של חוק המקרקעין, תשכ"ט), נראה כי במדינת-ישראל דהאידנא חל עדיין בנקודה זו דין הקומון-לו בלי התיקון: ר' דוכן, עמ' 161-162.

קסו) סנל, עמ' 492-493.

קסז) דוק בשו"ע חו"מ סי' רל"ב, סע' י"ג-ט"ו, י"ח, כ' כ"ב.

קסח) אמנם, נראה לומר שאף בדיני ישראל - בדומה לשיטות אחרות שראינו - יש ללוקח זכות עיכוב בממכר, עד להחזרת המחיר על-ידי המוכר, על-פי דיני המשכון הכלליים; אולם, זכות העיכוב אינה כמובן בבחינת הגבלה על זכות החזרה - והיינו שיש להסיק כי הודעת-הביטול של המוכר תופסת מבחינה עקרונית, אף אם אין למוכר מזומנים להצעת החזרה של התשלום לאלתר (ובהבדל מדין הלוקח).

קסט) דוק בבאר-הגולה על חו"מ סי' רמ"א, סע' ח', ס"ק ק', - ור' בספר על "החזקה ודיניה", פרק ו', סע' ז', מס' 3.

קע) שו"ע חו"מ סי' רל"ב סע' כ"א.

קעא) שם, סע' י"ד.

הדף הקודם הדף הבא