ב.ח.3.

המתנה, ואף כאשר אין היא מתבטאת בהעמדת התחייבות מקורית, כרוכה על-כל-פנים גם בהתחיבות מסוימת מצד הנותן, והיינו למסור למקבל את דבר-המתנה (כל אימת שעדיין נשאר הדבר מחוסר-מסירה), וכן להימנע מכל שעשוי יהיה לפגוע בהנאת המקבל מן המתנה (וכגון קלקול הדבר לפני המסירה או תביעת החזרה בדיעבד, בטענה שמלכתחילה לא היה הדבר שייך לנותן ורק בדיעבד נפל לפניו) עם זאת אין הנותן אחראי לפגמים או ערעורים מצד שלישי, כדרך אחריות המוכר, ואין הוא אחראי אף אם למעשה גרמה המתנה נזק למקבל^ת) - אלא אם היתה הנתינה במרמה או שהותנה אחרת בפירוש. אולם, אם נושל המקבל בהסתמך על העדר זכותו של צד שלישי, אשר הנותן קנה ממנו את הדבר, רואים את המקבל כמי שהועברה אליו זכות-הלוקח של הנותן, והריהו יכול לתבוע לפי זה אחריות מן הצד השלישי המקנה.^תא)

את מקבל-המתנה רואים בצרפת כמתחייב בחובה של הכרת-טובה לנותן, ובהסתמך על חובה זו יכול הנותן לדרוש את ביטול המתנה בדיעבד, אם המקבל נמצא כפוי-טובה כלפיו על-ידי התנקשות בחייו, על-ידי חבלות, פשיעות פליליות או פגיעות חמורות אחרות, או על-ידי סירוב לספק לו מזונות.^תב) התביעה צריכה להיות מוגשת תוך שנה מן המעשה או מעת שהמעשה יכול היה להתגלות לנותן, והריהי עוברת בירושה רק בגדרים אלה.

חוץ מזה יכול הנותן לדרוש את ביטול המתנה בדיעבד במקרה שהמקבל אינו מקיים איזו חובה אשר קיבל על עצמו בפירוש כנגד קבלת המתנה, וכגון חובת תשלום החובות של הנותן שכבר הזכרנו לעיל, בהערה שצ"ח. אפשרות זו היא חילופית כנגד האפשרות לתבוע את פרעון החובה בעינה; אולם, האפשרות לתבוע פרעון עומדת הן לנותן וליורשיו הן לכל מי שהחובה הוטלה לטובתו, בעוד שהאפשרות לתבוע את ביטול המתנה נתונה רק לנותן וליורשיו. קולין וקפיטן קוראים לחובה זו charge{חיוב, _אנגלית}, ואת חוזה המתנה הכרוך בחובה כזאת רואים הם "כחוזה הדדי". היסוד המהותי להבחנה בין חוזה מתנה הכרוך ב-charge לבין חוזה הדדי-תמורתי (contrat synallagmatique à titre onéreux{_אנגלית}) מיטשטש אגב כך עד מאוד. - אך נראה כי התפיסה העיונית היא שאת החוזה התמורתי מכירים לפי הימצאותה של "הקאוזה" בעצם ההתחייבות-שכנגד (או בציפיית מילויה של ההתחייבות הלזאת), בעוד שבמקרה מן הסוג האחר מכל-מקום אין "הקאוזה" נופלת בהתחייבות-שכנגד, כי אם בכוונה לזכות את המקבל בחינם, ואילו ההתחייבות-שכנגד אינה כביכול אלא כעין תנאי או צירוף-של-לואי.^תג)

עילה אחרת לביטול המתנה למפרע היא כאשר המתנה ניתנה באין לנותן צאצאים חיים, ולאחר מכן נולד לנותן וולד חוקי משלו (ואפילו לאחר מותו), או שנולד לו וולד בלתי-חוקי והוא מכשירו על-ידי נישואי ההורים. ביטול המתנה במקרה כזה מתחולל מאליו, במישרין מכוח הדין. אם החזרת המתנה אינה נתבעת למעשה, והנכס נשאר ביד המקבל או באי-כוחו, מתחילה לצמוח להם זכות-חזקה רק מעת הולדתו או הכשרתו של הוולד האחרון אשר בגינו יכלה המתנה להיבטל; אך במקרה שזכות-החזקה נשלמת, אין היא נשלמת לכלל זכות-חזקה בנכס, אלא רק מרפאת היא את המתנה למפרע (לעניין שיחולו על המקבל החיובים-שכנגד וכל כיוצא בזה).^תד)

משטר מיוחד יש בצרפת לגבי מתנות בין בעל לאשתו ולגבי מתנות הניתנות לאיש או לאשתו בחוזה-הנישואין.^תה)

המתנות מן הסוג הראשון, כאשר הן ניתנות תוך חיי הנישואין הריהן ניתנות לביטול על-ידי הנותן בכל עת, אך אין הן מתבטלות מאליהן על-ידי הולדתו או הכשרתו של וולד.^תו)

המתנות מן הסוג השני, יכול שתהיינה בין האיש והאשה, בינם לבין עצמם, ויכול שתינתנה למישהו מהם, או לשניהם, או לוולדות העתידים להיוולד להם,^תו-1) על-ידי אחרים. בשני האופנים נפטרת המתנה מן הצורך בצורה הנוטריונית המיוחדת למתנות, ודי לה בצורה הנדרשת לגבי חוזה נישואין. אין גם להתקיפה בטענה של העדר הסכמת המקבל. יחוד אחר הוא, שמתנה מן הסוג הנידון יכולה להתיחס גם לנכסי העזבון של הנותן, וכן עשויה היא להיות קשורה בתנאי כלשהו התלוי ברצון הנותן, או בהתחיבות המקבל לשלם אף את חובות הנותן העתידים, ללא הגבלה - והנותן יכול לשמור לעצמו רשות-הקנאה בדבר-המתנה. אולם, מתנה המותנית באופן כזה והניתנת על-ידי צד שלישי מתבטלת מאליה אם המקבל וצאצאיו מתים לפני הנותן. כמו כן, מתנה מן הסוג הנידון הניתנת על-ידי צד שלישי אינה ניתנת לביטול בשל כפיות-טובה; הנותן נושא לגביה אחריות כמוכר, והריהי שונה ממתנות אחרות גם על-ידי כך שאין היא ניתנת לביטול על-ידי נושי הנותן (אף כאשר בסתם יש להם זכות שכזאת) אלא אם שני בני הזוג ידעו מלכתחילה כי אין לנותן נכסים מספיקים. מתנה מן הסוג הנידון הניתנת בין בני הזוג בעצמם אינה מתבטלת בשל ביאת וולד לנותן.^תז)

באיטליה דומה השיטה בדרך-כלל למה שראינו בצרפת, והמתנה - עם כל היותה מוגדרת בחוק כחוזה^תח) - הריהי מופיעה על-כל-פנים בסימן המסתנף לאו דווקא לדיני החוזים, כי אם לדיני הירושה.^תט) אולם, הפרשן מסיניאו, אשר אנחנו נרצה להלן את דיני המתנה האיטלקית על-פיו, סוטה משיטתו הצורנית של החוק, ומביא הוא דיני המתנה במסגרת דיני החוזים.^תי)

מסיניאו מביא את ההגדרה החוקית של המתנה בנוסח של פירוט, כלהלן: "המתנה היא חוזה, אשר מכוח תוקפו, אחד הצדדים (הנותן), מתוך רוח של נדיבות, ובכן כפועל-מאליו, מביא לצד השני (המקבל) התעשרות (יתרון רכושי): או על-ידי שהוא מוותר על זכות משלו, או שהוא יוצר לו זכות, או שהוא מוותר על זכות לטובתו, או שהוא מקבל עליו התחייבות כלפיו (לתת, או לעשות, או שלא-לעשות)".^תיא) עם זאת מציין מסיניאו שלפעמים יכולה המתנה להיות גם בלתי-חוזית, והיינו הסתלקות חד-צדדית משעבוד "ריאלי" בנכס הזולת, וכן - על-פי סע' 785 של ספר החוקים - מתנה לבעל או לאשתו או לשניהם, או לוולדות העתידים להיוולד להם, הניתנת על דעת עריכתם של נישואין בין האיש והאשה, על-ידי האחד מהם לרעהו או על-ידי צד שלישי. מתנה כזאת מתקיימת מאליה, על-ידי עריכת הנישואין, בלי צורך בהסכה מצד המקבל.

מסיניאו מסביר גם-כן, שרוח-הנדיבות נדרשת בהגדרה לא רק כצורת-ציון של עצם העדר-התמורה, אלא גם כדי להדגיש את הצורך במניע שברצון חפשי להיטיב עם המקבל: הסדר שמתקיימים בו לכאורה כל יסודות המתנה, אך אשר הנותן אינו מוּנָע בו כאמור, אלא כוונתו היא למלא "חיוב טבעי" (כמו תשלום חוב מיושן) או חיוב חוקי, כגון חובת-צדקה המוטלת עליו על-פי דין - אינו מתנה. הסדרים חוזיים אחרים, אשר על אף העדר התמורה אינם נתפסים בגדר מתנה הריהם, למשל, שליחות-חינם, עבודת-חינם, שמירת-חינם, השאלה, ערבות - משום שבכל אלה חסר על-כל-פנים יסוד ההעשרה או יסוד החסרון.^תיב) מצד שני, העובדה שרוח-נדיבותו של הנותן ורצונו להיטיב עם המקבל מונעים על-ידי הכרת-תודה, או כוונה לגמול לו, או לתת לו פרס בשל משהו שעשה, אינה מוציאה את העניין מגדר מתנה; אולם,מענק הניתן כדמי-שירות או באופן אחר בהתאם למנהג מקובל אינו מתנה.^תיג)

החשיבות להבחנה בין מתנה במובן החוקי המדויק לבין מיני הסדרים חוזיים אחרים ללא תמורה הריהי בכך שכמה חומרות לעניין צורה, זכות-חזרה או אפשרות הפחתה בגין שיבוש חלוקה צודקת של הירושה, וכיו"ב, חלות רק במתנות במובן המצומצם, ולא בהסדרים האחרים.^תיד)

ת) בנקודה זו יש לציין את השוני של המשפט הצרפתי מן האנגלי: במשפט האנגלי נשאר הנותן אחראי - על-פי דיני הנזיקין הכלליים - לסכנות הנסתרות הכרוכות במתנה: הלסבורי-סיימונדס, י"ח, עמ' 378.

תא) שם, עמ' 860-861.

תב) שם, עמ' 861-862, 868 ואילך.

תג) שם, עמ' 862, 864 ואילך. בכינוי יותר מיוחד בתורת-המשפט האירופית למין נטל או charge{חיוב, _אנגלית} כמו התחייבות-הנגד במתנה הריהו modus{כלל היסק, _אנגלית} (ר', למשל, מסיניאו, ג/א/א, עמ' 34 ואילך). מסיניאו רואה את ייחודו של "המודוס" בכך שאין הוא מכוון בעצם כנגד המתנה, אלא רק בא הוא לצמצם בעקיפין את תוכנה (ואמנם, בחוק האיטלקי קובעת הוראה מפורשת שהמקבל חייב למלא את החיוב "המודלי" רק בגדר ערכה של המתנה). השווה אצל קולין וקפיטן, ג', עמ' 862-863).

תד) קולין וקפיטן, ג', עמ' 873 ואילך.

תה) שם, עמ' 878 ואילך.

תו) סע' 1096 של ספר החוקים האזרחי.

תו-1) מעבר לכך, הכלל בצרפת הוא שאין מתנה אפשרית לטובת למי שעדיין לא נולד, אלא אם לפחות כבר נהרה (סע' 906 של ספר החוקים האזרחי); ור' בפרקנו להלן, הערה תנ"ה.

תז) קולין וקפיטן, ג', עמ' 879 ואילך, עמ' 881 ואילך. לעניין אחריות המוכר במתנת צד שלישי, ר' שסע' 1440 של ספר החוקים האזרחי נשאר למעשה בעינו גם על-פי החוק מ-1965. לעניין ההבדל בין מתנת צד שלישי לבין מתנה בין בני הזוג עצמם בקשר לביטול בשל כפיות טובה, ר' גם הערה לסע' 959 של ספר החוקים האזרחי בהוצאה הקטנה של דאלוז.

תח) סע' 769 של ספר החוקים האזרחי.

תט) סימן ה', "על המתנות", בספר ב', "על הירושות".

תי) מסיניאו, ג/א/א: "מדור שביעי, משפט החיובים - חלק מיוחד, היחסים החוביים השונים - החוזים בייחודם - המתנה...", עמ' צ ואילך.

תיא) שם, עמ' 4. כפי שמסיניאו מדגיש להלן, אמנם מתברר מרשימה זו של אפשרויות המתנה, שעל-כל-פנים מוכרחה ההתעשרות להיגרם למקבל על חשבונו של הנותן בעצמו: גרם-העשרה שאין עמו חסרון מצידו של הגורם אינו מתנה, אף אם נעשה הדבר במסגרת חוזית.

תיב) מסיניאו, ג/א/א, עמ' 8-9.

תיג) שם, עמ' 9, על-פי הוראה מיוחדת בחוק, בסע' 770. בעמ' 10 מציין מסיניאו כי מענקים אחרים בהתאם למנהג מקובל הם, למשל, דורוני אירוסין, דורוני ימי-הולדת, דורוני-חג, נדבות עניים, וכיו"ב.

תיד) מסיניאו, ג/א/א, עמ' 10.

הדף הבא