ג.ג.4.

4. בעלות המיטלטלין

אשר למיטלטלין כנשוא-בעלות, כבר אמרנו לעיל כי בעיתם, ביסודה, היא יותר קלה, אחר שבדרך-כלל מתבררים גדרי יחודו החפצי של המיטלטל על-פי עצם טבעו ועל-פי מושגו. אולם, גם במיטלטלין עשויים הדברים להסתבך. קודם-כל, כפי שכבר ראינו - על-ידי חיבורם למקרקע; אך שאלות מיוחדות עשויות להתעורר גם בהישארם לחלוטין בבחינת מיטלטלין.

שאלה אחת היא לענין מיטלטלין שהם תשמישים זה לזה. בגרמניה, בשוייצריה ובאיטליה ראינו כבר כי דין התשמישים משותף הוא לתשמישי המקרקעין ולתשמישי המיטלטלין, ולמעשה כך הוא גם בדיני ישראל.^קפג) בהתאם לזה יתכן כיעל-פי המנהג ותנאי המקרה ייחשב חפץ אחד כתשמיש של חפץ מיטלטל אחר, ובתור שכזה - כחלק ממנו; אך ממילא פירושו של דבר הוא כי כל אימת שהמנהג או תנאי המקרה אינם מחייבים לראות את החפץ האחד כתשמיש, הרי זהייחשב כמיטלטל בפני עצמו, שתיתכן בו בעלות נפרדת.

השאלה השניה היא אם תיתכן בעלות נפרדת בחלק מסוים של חפץ אחד. התשובה היא ברורה בגרמניה ובשוייצריה, שם לא תיתכנה זכויות נפרדות ב"חלקים מהותיים", שמבחנם הוא בחוסר-האפשרות להפרידם בלי נזק. גם בדיניישראל, התשובה היא ברורה על-פי שו"ע חו"מ סי' ר"כ. אמנם, נראה שחלקי חפץ עשויים להיקנות מראש, כדי להפרידם, אך בינתיים - כל זמן שההפרדה לא אירעה - פירוש הקניין הוא שהקונה נעשה רק שותף בזכות לגבי החפץהשלם, לפי הערך היחסי של החלק המסוים שקנה, בתוספת שעבוד המזכהו לדרוש הפרדה בעין.

ולבסוף, השאלה השלישית והמסובכת ביותר היא על דין המיטלטלין של בעלים שונים, המתחברים ביניהם שלא תוך כדי הקנאה מוסכמת מצד בעל המיטלטל האחד למשנהו. התחברות כזאת תיתכן על-ידי גזלן, על-ידי אומן הפועלבסטייה מרשותו, או על-ידי כוחות טבע או בעלי-חיים, בלי התערבותו של שום אדם כלל - ובסך-הכל יש פה אפוא הקבלה גמורה לבעיית ההתחברות של מיטלטלין למקרקעין. אולם, בהתחברות של מיטלטלין למקרקעין יש לנו תופעהשל התחברות נכס טפל לנכס עיקרי, שמשקיפים אנו על הענין דווקא מנקודת-הראות של בעליו, אם זוכה הוא בנכס הטפל ואם לא, אם רשאי הוא לדרוש עקירה ואם לא, אם יש לצד-שכנגד זכות לדרוש עקירה ממנו או לא. לעומת זאת, בהתחברות מיטלטל למיטלטל אין לנו רקע יסודי מחויב שכזה, ושני בעלי המיטלטלין יכולים גם להופיע כאן במעמד שווה לחלוטין. זוהי ההצדקה המעשית להפרדת הדינים בשני המקרים.

בשיטות של יבשת אירופה שליט גם בענין ההתחברות בין מיטלטלין עקרון ה-accessio {רְכוּשָׁה, _לטינית}, והתוצאה היא כי ההתחברות - לרבות התחברות בדרך ערבוב - גורמת לשינוי אוטומטי בבעלות, לפי סוג המעשה שאירע. ההסדר המפורט ביותר נמצא בענין זה בצרפת, בסע' 565-577 של ספר החוקים האזרחי, ובתמצית מתחלקים כאן הדברים לשלש אפשרויות עיקריות כלהלן. א) במקרה של התחברות תוך השתמרות זהויות החפצים הנפרדות (accession או adjonction {תוספת, _צרפתית}) מבחין החוק, קודם-כל, בין חפץ עיקרי לטפל. חפץ עיקרי הוא זה שהחפץ האחר משמש אותו, או מקשטו, או משלימו, או שהוא יקר או גדול יותר מחברו - וכל מבחן הקודם כאן במנייןקודם להכרעה. הדין הוא שבעל החפץ העיקרי זוכה בחפץ הטפל, אבל אם החפץ הטפל הוא הרבה יותר יקר מחברו, וניתן הוא להפרדה בלי נזק גדול, והחיבור נעשה שלא מדעת בעליו - יכול בעל החפץ הטפל לדרוש הפרדה. אם יצרהחיבור חפץ חדש, השונה באופן מהותי ממרכיביו השונים (אם כי הללו עדיין ניכרים בזהותם השונה בתוכו), וההפרדה אינה נוחה, נוצר שיתוף בין בעלי החפצים, - ואם הורכב החפץ על-ידי מי שאינו אחד הבעלים, הרי זה גם-כן מצטרףלשיתוף. ב) אם חל בחפץ שינוי מהותי שלא מדעה בעליו (specification{ מִפרָט, _אנגלית}), ואף אם חוזר השינוי לברייתו, הרי אם ערך החפץ כפי ששונה הוא הרבה יותר גדול מערך החפץ בתחילה, נקנה הוא לבעל השינוי. אםהפרש הערך אינו כזה, יש לבעל החפץ ברירה בין תביעת החזרה ותביעת תמורה. תביעת ההחזרה גוררת חיוב לתשלום ערך העבודה. ג) אם החפצים המתחברים מאבדים את זהויותיהם (mélange {תערובת, _צרפתית}), נוצר שיתוף, אבל אם היה אחד החפצים הרבה יותר חשוב מחבריו בכמותו ובמחירו, יכול בעליו לזכות בתערובת כלה, כנגד תשלום ערכם של החפצים האחרים. כל הדינים הללו כפופים ל"יושר הטבעי", והשופט צריך להשתמש בקו-המחשבה הגלוםבהם גם לשם יישובם של מקרים שלא הוסדרו בפירוש.

בשיטות האחרות של יבשת אירופה, ר׳ סע' 939-940 של ספר החוקים האיטלקי; סע' 93 ו-951-947 של הבג"ב הגרמני; וסע' 726-727 של הצג"ב השוייצרי. ההבדלים החשובים הם שבגרמניה אין שום שינוי קנייני מתהווה אם החפצים ניתנים להפרדה בלי נזק הדדי או שינוי מהותי וגם בלי הוצאות מופרזות, ואילו בשוייצריה יכול השופט לשייך את החפץ לבעליו המקורי אף אם נגרם בו שינוי מהותי שערכו גדול יותר מן החומר הגולמי - אם המשנה פעל שלאבתום-לב. בשלש השיטות האלו מתיימרים הדינים למצות את הענין, ואין הם כפופים לשום הוראה מיוחדת שלפנים משורת הדין.

לפי המג'לה, סע' 902, אם חוברו חפצים של בעלים שונים שלא מדעת האחד מהם ושלא על-ידי גזלן, נקנה החפץ הזול לבעל החפץ היקר. אם היה החיבור על-ידי גזלן, ויש שם שינוי מהותי - זוכה הגזלן, על-פי סע' 899; אין שם שום מהותי, כי אם שבח או פחת - הברירה לבעלים לקיים את בעלותם או לתבוע תמורה, על-פי הסעיפים 898 או 900; באופן אחר נשארת הבעלות המקורית בעינה. במקרה של תערובת, באופן שזהות החפצים אינה ניכרת עוד, הרי אם נגרמה התערובת ברשות, או שנוצרה מאליה - נעשים החפצים משותפים, על-פי הסע' 788-789, אבל אם נגרמה על-ידי גזלן - יוצא הוא ידי חובתו על-ידי החזרת חפץ דומה כלשהו (סע' 891).

לפי המשפט האנגלי גם-כן נראה שיש להבחין בענייננו בין חיבור על-ידי גזלן וחיבור אחר. במקרה הראשון כמעט אין לדין החיבור משמעות מעשית, כי השאלה אם החפץ יוחזר לבעלים או לא היא עניין ל"שודא דדייני" - אךעל-כל-פנים, בזמן-הביניים, אין החיבור משנה את השייכות, לבד מן המקרה של תערובת בין חפצים דומים, שאז נעשים החפצים משותפים, ואם היה לגזלן עצמו חלק בתערובת, נקנית היא כלה לצד שכנגד. היה החיבור שלא בגזלה, ולאבתערובת, הולך החפץ הטפל אחר העיקרי.^קפד)

בדיני ישראל יש גם-כן מקום להבחין בין חיבור שנעשה בידי גזלן לבין חיבור שנעשה באופן אחר; כי בחיבור שנעשה בידי גזלן - אם נשתנה החפץ שנגזל עד כדי שינוי-השם שאינו חוזר לברייתו, זוכה הגזלן בחפץ ואינו חייב להחזיראלא את דמיו.^קפה) אולם, גם מקרה מיוחד זה אינו סותר בעצם את מה שאפשר לראות כעקרון הכללי והיסודי של דיני ישראל בענייננו, והיינו שהתחברות המיטלטלין אינה משנה כשלעצמה את שייכותם.^קפו) לאחר מכן, עקרון כללישני, המסייג את העקרון הראשון ואשר מתוך צירופם צריכים אנו להסיק את פרטי הדינים בהמשך, הריהו כנראה זה, שמיטלטלין אשר נתחברו ביניהם, הרי כל זמן שהפרדת האחד מהם כרוכה בנזק העולה על שוויו, שייגרםלמיטלטלין השייכים לבעלים אחרים - אין לבעליו זכות להפרדתו. עקרון זה מתחייב משני מקורות מקבילים: ראשית, מתוך מה שראינו לעיל^קפז) בדבר העדפת הנזק הקל של אדם אחד על פני גרימת הנזק החמור, - ושנית, מתוך מהשגם-כן כבר ראינו בדבר "תקנת השבים", הפוטרת את הגזלן מחובת ההחזרה בעין כשעשוי הדבר לעודדו בשימוש הראוי בנכסים כנגד תשלום ערכם.^קפח)

קפג) שו"ע חו"מ סי׳ ר"כ.

קפד) סלמונד, נזיקין, עמ' 293-296; הלסבורי-סיימונדס, כ"ט, עמ' 378.

קפה) ר' בספר על "ההחזקה ודיניה", פרק ח', סע' ב'.

קפו) הדבר מתחייב לפי המקורות שכבר ראינו לעיל, בקשר להתחברות המיטלטלין לקרקע - שאף זוהי בעצם, מלכתחילה, התחברות של מיטלטלין. ביחס להתחברות של מיטלטלין בלי השפעה של יסוד קרקעי, ר' באותו הכיוון את דברי רבינא בבבא קמא ק"א א'.

קפז) פרק ג', סע' א', סי' 9.

קפח) ר' בספר על "ההחזקה ודיניה", פרק ח', סע' א', בסמיכות להערה ו', וסע' ג, בסמיכות להערה כ"ז ובסמיכות להערה ל"ב; ור׳ גם לעיל כאן, בסמיכות להערה קנ"ב-1.

הדף הבא