ו.י.

י. מושג השלישות

בסמיכות למושג הפקדון ראוי לנו גם לתת את הדעת על מושג השלישות. את השלישות אפשר להגדיר כשמירת חפץ משמו של אחד, בכפוף לשעבוד לטובתו של אחר^קמח) - ומתברר מהגדרה זו כי השלישות היא יצור של דו-פרצופין: מצד אחד, הרי זו מסכת-תנאים מסוימת מחלק מסכתות התנאים האפשריות השונות, שעל-פיהן עשוי אדם להיות שומר בחפץ הזולת - ובכן, היא רק סוג מסוגי הפקדון, ולכאורה אין אפוא בכלל מקום לדון בה במיוחד בחיבור כגון זה שלפנינו, העוסק בדיני ההחזקה רק מנקודת-ראות כללית, עקרונית. אולם, מצד שני מתברר גם כי מסכת תנאי-השמירה המסוימת הזאת אינה פשוט עניין של הסכם, שבמסגרתו עשויים השומר ובעל-הבית להתנות על השמירה כך או כך, באופן שקשר-השמירה ייתפס במושג השלישות רק לפי בחירת הצדדים, ובעוד שמן הבחינה האובייקטיבית של שמירת החפץ במסיבות הנתונות יכול היה להיות גם אחרת. כי אמנם, יכולה ויכולה השלישות להיווצר גם בהסכם - ובדרך-כלל, באמת כך יהיה הדבר; אבל השלישות יכולה גם להיווצר ממילא, מתוך שמסיבות ההחזקה תחייבנה מעצם טבען שההחזקה תתגבש דווקא במסגרת של שלישות, כביטוי המושגי להגיונן המשפטי-המהותי.^קמט) כך יהא, למשל, כשהחפץ נמסר לשלישות בהסכם, והשליש המקורי נפטר, והחפץ נמצא מוחזק בעזבון של יורשיו; או כשחפץ מושלש אבד מן השליש והוחזק על-ידי אדם אחר כשומר-אבדה; או כשראובן הנושה, המחזיק במשכון משמעון, קיבל הודעה מתאימה (במעמד שלשתן או בהרשאה) כי החפץ נעשה משכון, בדרגה שנייה, לזכותו של לוי. בכל המקרים האלה מתחייב מטבע הדברים, כי המחזיק - היורש, המוצא או הנושה - לא יהא רשאי לפעול בחפץ אלא תוך הסמכת מעשיו לשתי מערכות הזכויות המתנגשות, כאחת - ואף אם לא יהא הדבר לרוחו, ואף אם מלכתחילה הוא לא היה מסכים בשום אופן לקבל עליו שמירה מסוג זה; וכל אימת שהמחזיק נמצא במצב האמור, ומתוך חוסר-נכונות להיהפך לגזלן מקבל הוא עליו - או סובל הוא שלא בטובתו - את הדין, ממילא נתפס הוא בהגדרתנו, ונעשה הוא שליש. במלים אחרות, יוצא אפוא, כי בד בבד עם היות השלישות מין פקדון, הריהי גם מעין ישות משפטית עקרונית-מיוחדת: כי השומר אינו מחזיק כאן - לפי ההגדרה הרגילה של שמירה - משמו של בעל-בית אחד גרידא, אלא באמת מסמיך הוא את החזקתו, במישרין, לזכויותיהם השונות של בעלי-בית אחרים, במקביל; ומבחינה זו, אפשר גם לומר כי השלישות חדלה להיות רק תת-סוג, הנמשך ממושג השמירה, אלא נהפכת היא לסוג עצמאי של החזקה בחפצי הזולת, בצד השמירה מזה ובצד הגזלנות מזה. תפיסה כזאת עשויה להיתמך בעובדה, שלפחות בדיני ישראל אמנם הלכה מפורשת היא, כי מעמד השלישות, על החובות המיוחדות הנובעות ממנו, נמשך ביורשים^קנ) - כדרך שנמשך בהם מעמד השמירה, או הגזלה, או הקניין,^קנא) - ובהבדל מחובות שבבחירה ובהסכם בעלמא, המתגבשות בנכסי העזבון ואינן נמשכות.

מעבר לבעיית מעמדה העיוני, נראה שאין השלישות מעוררת שום בעיות מעשיות חשובות, שלא תהיינה ניתנות לפתרון על נקל, על-פי העקרונות הכלליים שמעבר לה (וזוהי בודאי הסיבה לכך שאין השלישות מוסדרת בפירוש בחוק הגרמני).^קנב) בשלחן ערוך, חו"מ, מוקדש לשלישות סי' נ"ו, והעניין העיקרי הנידון כאן מתיחס לגדרי מהימנות השליש כנגד כל אחד מן הצדדים שמשמם הוא פועל. מלבד זה מתברר שם - וביחוד מתוך ההשלמות המובאות בעה"ש באותו סימן, סע' י"ז ואילך - שבעלי-הבית בשלישות, דינם בסתם כמעין שותפים, שלא תהא להם שליטה על השליש אלא בפנותם אליו בהסכמה הדדית (וכן השליש, מצידו, יהא אחראי כלפיהם, בגדרי אחריותו כשומר, במשותף).^קנג) באין הסכמה הדדית, מוסמך בית-הדין - גם-כן כבדין השותפים הכללי.^קנד) במסגרת זו מוסמך בית-הדין, ביחוד, לשחרר את השליש מתפקידו, ואף לקבל את השלישות לידו (ומשמע - גם למנות חליף לשליש, שלא בהסכמת הצדדים).^קנה) את הכרעת בית-הדין יכולים לבקש לא רק בעלי-הבית לבדם, אלא גם השליש עצמו, לפי יזמתו.

לפי עה"ש סי' נ"ו סע' כ"ג, אם פועל השליש בשכר - בסתם אין חייבים בשכרו אלא הצדדים שהוא פועל מדעתם, ובסתם חייבים הם בשכר בשווה.

לפי סי' נ"ה, שם, סע' ד', הרי מלבד אחריותו של השליש כשומר, אחראי הוא גם לפי דיני הנזיקין הכלליים (דיני דגרמי), כלפי הצד הנפגע, כל אימת שפועל הוא בניגוד לגדרי השלישות. ואפשר גם לתקן נגדו, שהחריגה מגדרי השלישות תיחשב כפשיעה, כדי שהוא יחויב גם בכל נזק עקיף.

קמח) בצרפת (סע' 1956 של ספר החוקים האזרחי), באיטליה (סע' 1798), ובשוייצריה (סע' 480 של חוק החיובים) מגדירים את השלישות (sequester {סוכן, _לטינית}) כעניין של פקדון, אשר הזכויות לגביו שנויות במחלוקת; אך הגדרה זו נראית צרה יותר מדי, וגם מטעה - כי אין היא עשויה להסביר את מעמדו של הצד אשר זכויותיו מתבררות לבסוף כבלתי-קיימות. לפי הגדרתנו יש לומר שאם ראובן ושמעון מוסרים את החפץ ללוי כדי שלא יחזירנו אלא למי מהם שבית-הדין יפסוק כי הוא הזכאי להחזיק בו - הרי כשבית-הדין פוסק כי הזכאי הוא ראובן, מתברר למפרע כי ראובן היה בעל-הבית העיקרי בהחזקתו של לוי, ואילו לשמעון ניתן רק שעבוד מטעם ראובן, שהחפץ לא יוחזר בינתיים לראובן, על אף בעלותו. מלבד זה, באמת, נראה שגם כשהעניין איננו כזה, ואין שום מחלוקת בין הצדדים - אלא שחפץ של ראובן נמסר ללוי כדי להחזיקו מוכן למעשה כלשהו של שמעון, - הרי זה גם-כן עניין של שלישות. - בגרמניה אין הגדרה חוקית של שלישות. באנגליה אין לכאורה בכלל מוסד מקביל מיוחד, והעניינים השייכים לכאן מוצאים את סידורם במסגרת דיני ה-trust {נאמנות, _לטינית}.

קמט) הערנו אמנם, שבאנגליה נעקף מושג השלישות בדרך ה-trust {נאמנות, _לטינית}; אך למעשה, זוהי רק עקיפה מילולית, ולא מושגית-מהותית. ניתן לומר כי ה-trust האנגלי אינו בעצם אלא שלישות, בתחפושת של דימויים משפטיים פיקטיביים.

קנ) עה"ש חו"מ סי' נ"ו סע' י"ט.

קנא) השווה לעיל, פרק ג' סע' י"ד, בסמיכות להערה קס"א.

קנב) ר' אנקצרוס-להמן, עמ' 712, שעל אף חוסר ההסדר החוקי, מכיר המשפט הגרמני במוסד השלישות.

קנג) השווה לעיל, פרק ג' סע' ח', בסמיכות להערה ק"ט.

קנד) השווה תשובת ריב"ש סי' רכ"ז.

קנה) השווה בשיטות הנוכריות, סע' 1960 בספר החוקים האזרחי הצרפתי; סע' 1801 באיטליה; סע' 480 בחוק החיובים השוייצרי; סע' 755 במג'לה.

הדף הקודם הדף הבא