שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
מושג "הרשות" העברי, בנוסף על מה שנוטה הוא להתלכד עם מושג "ההחזקה" ובנוסף על מובנו המשפטי הרחב יותר, כפי שהגדרנו לעיל, יש לו גם מובן שלישי השייך לענייננוא) ושעד כה הזכרנוהו רק באקראי.
מתכוון אני למובן המשתלשל מן המובן המקורי של "הרשות" - היינו שלטון וסמכות - והמרחיב את תחולת המושג הנידון מן השלטון והסמכות עצמם אל התחום הפיסי שעליו הם חלים.ב) מכאן הוסיף עוד מושג "הרשות" להתפתח, עד שנעשה הוא לפעמים שם נרדף ל"תחום", בסתם;ג) אבל אנחנו מעוניינים פה רק בשלב-הביניים שבו עוד מציינת "הרשות" את התחום רק במידה שהתחום מיוחד הוא על-פי השלטון והסמכות החלים עליו, כגון "רשות היחיד" ו"רשות הרבים" שבדיני ממונותד) (להבדיל מ"רשות היחיד" ו"רשות הרבים" שבהלכות שבת), - ומן "הרשויות" השונות האפשריות במסגרת זו נשים את לבנו לרשות היחיד, המופיעה במשפט העברי כמוסד מיוחד, שאין לו הקבלה מפורשת בשיטות משפט אחרות.
סוג זה של "רשות" חשוב לנו כאן, כי את רשות היחיד אפשר להגדיר כמקרקע אשר יש לפרט או לפרטים מסוימים רשות להחזיקו,ה) ובניסוח זה מתכוון אני להדגיש שלשה יסודות: ראשית, שאם כי כל "החזקה" עשויה להיחשב כ"רשות", הרי בכל-זאת - לא כל מחזיק הוא גם מחזיק ברשות, או בהתר; ואילו מקרקע נחשב כ"רשות היחיד" רק אם אמנם יש למישהו רשות להחזיק בו. אם, למשל, תופס ראובן חלק מרשות הרבים ומחזיק בו למעשה, עדיין אין אותו שטח נהפך ל"רשות היחיד", וכל דיני רשות הרבים יוסיפו לחול בו.ו)
שנית: עניין ההחזקה. אם אמנם תהא למישהו רשות פרטית במקרקע, אבל הרשות לא תהא לשם החזקה, ואף לשום אדם אחר לא תהא רשות להחזיק באותו מקרקע - מסתבר שוב גם-כן, שלמרות הרשות הפרטית לא ייחשב המקרקע כ"רשות היחיד": כגון שתינתן לפלוני הרשות היחודית לדוג בנהר של ציבור. בקשר לכך יש להבהיר שהרשות לדייג לא תיחשב כהחזקת הנהר, ולא נאמר שהאיש "מחזיק את הנהר לדייג" (כדרך שאומרים כי אדם קונה את החפץ לעניין פלוני), מפני שההחזקה במובן שלנו היא יכולת שליטה בנשוא הפיסי של ההחזקה במלוא הקפו (ולוּ יהא שלפעמים יוכל נשוא זה להתגלם, כאמור, לאו דווקא בחפץ שלם, כי אם רק בחלק מסוים של החפץ):ז) רק שלטון או יכולת שליטה המתיחסים להקף השלם של הנשוא מעלים את תוצאות ההחזקה שראינו לעיל, ורק רשות לשליטה בהקף השלם תעשה את הנשוא ל"רשות היחיד".ח)
ושלישית, נחוץ שרשות ההחזקה אמנם תהא נתונה לפרט או לפרטים מסוימים - בהבדל מן המקרה שרשות ההחזקה נתונה לכל, בלי הבדל ובלי הגבלה, כמו בשטח הפקר: שטח הפקר איננו "רשות הרבים", ששום אדם אינו רשאי לתפסו לעצמו, אלא הוא שטח שכל אחד רשאי לתפסו לעצמו, אבל דווקא משום כך אף הוא איננו "רשות היחיד".ט)
והנה, המושג של "רשות היחיד" - חשיבותו היא לא רק כאנטינום בעלמא למושגים כמו "רשות הרבים", או "כרמילית",י) או "הפקר", אלא חשוב הוא בעיקר בזכות עצמו, בדיני ההחזקה, בקשר לתוצאות המיוחדות הכרוכות בו כפי שנראה להלן. אולם, אף-על-פי-כן, האמת היא שצירוף-המלים השלם "רשות היחיד" מופיע במקורות, בדרך-כלל, רק לציון ההפך מ"רשות הרבים", ואילו בדינים הנוגעים להחזקה נוהגים לבטא את המושג על-ידי המונח המקוצר "רשות" (במובן הפיסי), בסתם, או על-ידי שמו הנרדף חצר. לשם הנוחות, וכדי להימנע מבלבול מושגים, נציין להלן את "רשות היחיד" רק במונח זה "חצר", ואילו במלה "רשות" נשתמש בדרך-כלל רק במובנים המופשטים.
א) יש למושג "הרשות" גם כמה מובנים נוספים שאינם שייכים במישרין לענייננו: ר' מילונו של יסטרוב, וחיבורי על "מושג הקניין ומערכת זכויות הממון", חלק ראשון פרק ב'. המובן החשוב ביותר בין אלה הוא המובן הראשוני של סמכות, התר וחרות משפטית לפעול.
ב) ר', למשל, "גנב ברשות הבעלים" וכו', משנה בבא קמא פ"ז מ"ה.
ג) ר' שו"ע או"ח סי' שמ"ה.
ד) ר', למשל, "המבקע ברשות היחיד והזיק ברשות הרבים", משנה בבא קמא פ"ג מ"ז.
ה) כמה הצעות להגדרת חצר - היינו רשות היחיד - מובאות במשנה מעשרות פ"ג מ"ה, אך אף אחת מהן לא נמצאה שם מספיקה.
ו) אמנם, בהתאם למה שכבר ציינו לעיל (פרק ג' סע' י"ח) אין פירושו של דבר שהמקום לא ייחשב מוחזק לעניין חזקת-הדין וכל התוצאות האחרות של ההחזקה במקרקעין, חוץ מדיני "רשות היחיד". עם זאת, מחזיק שיוכח נגדו כי הקרקע שהוא מחזיק הוא רשות הרבים - ממילא יוכח נגדו שהוא גזלן, ושום חזקה של שלש שנים ללא מחאה כמובן לא תעמוד לו עוד. ר' שו"ע חו"מ סי' שע"ז.
ז) לעיל, פרק ג' סע' י"ח.
ח) השווה בבא מציעא י' א'-ב', וביחוד בעמ' ב' שם: "כי זכה ליה רחמנא - להלוכי בה ולנקוטי פיאה; למיהוי חצרו - לא זכה ליה רחמנא". מצד שני, אין לטעות בנוסח כגון זה המופיע בטור חו"מ סי' קנ"ג סע' כ"ב: "כותל... וראובן החזיק בו ג' שנים להכניס בו קורותיו". הכוונה כאן איננה, למעשה, להחזקת הכותל, כי אם לזכות-חזקה שהבשילה בעקב השימוש המסוים.
ט) אמנם, בשו"ע חו"מ סי' רמ"ג סע' כ"ב, למשל, מוצאים אנו "חצר שאין לה בעלים" - אבל מטבע הדברים מסתבר שמדובר כאן בחצר במובן המילוני הפשוט, ולא ב"חצר" במובן המשפטי של "רשות-היחיד".