שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
ראינו לעיל כי התפיסה החוזית של אחריות השומר נשברת כשהשומר עצמו הוא בעל החפץ או כשבעל-הבית החוזי הוא גזלן. מהי דרך הפתרון העברית כשבעל-הבית החוזי הוא גזלן - ראינו כבר גם-כן לעיל; אך נשאר לנו לראות כיצד פוטרת השיטה העברית את המקרה שבעל החפץ עצמו נהפך לשומר.
אפשרות זו, שבעל החפץ עצמו ייהפך לשומר, תיתכן בשני אופנים. האופן האחר נרמז בדין הצרפתי שהזכרנו - והיינו שהוא יקבל את החפץ בטעות מגזלן. לפי השיטה העברית אין במקרה שכזה בעיה כלשהי: הבעל פשוט פטור מאחריות, באשר שמירתו איננה שמירה - ובזה נפטר העניין, אף בלי שיהא צורך לתת עליו את הדעת במקורות בפירוש.
את האופן השני הזכרנו לעיל, בפרק ג' סע' ו', בסמיכות להערה ע"ג. המקרה השכיח ביותר במסגרת זו הריהו כשהבעל מקבל עליו את החפץ בשמירה בשביל מי שקונה שעבוד כנגדו - כגון שהושכר החפץ מעכשו, ועדיין לא נמסר לשימוש בפועל; או שניתן החפץ במשכון והושאל לשימוש לבעלים; או שהושאל לבית השכן, והשכן מפקיד את כלי ביתו לשמירת בעל החפץ. אולם, תיתכנה במסגרת זו גם אפשרויות מסוג אחר: כגון ששוליה בבית-מלאכה מוסר את כליו לתיקון לבעל-הבית, ובעל-הבית מוסרו ליד השוליה לעשות בו דבר. בכל המקרים האלה מופיע בעל החפץ כשומר בסולם של שומרים אחרים: הוא שומר משמו של שומר, ולוּ גם - בסופו של דבר - משמו של עצמו; וכדי להבין את הדין במקרים האלה, יש לנו קודם-כל לדעת את הדין בסולם של שומרים אחרים סתם, כשבעל החפץ נמצא רק מעליהם, כבעל-בית, ואיננו אחד מהם.
השאלה במקרה כזה היא, כלפי מי אחראי השומר הנמוך, כלפי שומר-הביניים או כלפי הבעלים? והתשובה הטבעית היא כי האחריות היא כלפי הבעלים - אלא אם הסכימו הבעלים עם שומר-הביניים (כשנתנו לו רשות להפקיד כרצונו) כי לא יהא להם חשבון אלא עמו, והוא יוכל לגבות לעצמו מן השומר הנמוך, ככל שיימצא הלה מחויב.עה) חשיבות העניין אמנם מיטשטשת מאוד, כשעל-פי דיני השומרים נמצאים שני השומרים כאחד אחראים לנזק שנגרם ביד השומר הנמוך - כגון ששומר-הביניים הוא שואל, האחראי אף לאונסים, והנזק נגרם בפשיעתו של השומר הנמוך. במקרה כזה, אם יגבו הבעלים משומר-הביניים, ממילא יימצאו מעבירים אליו את החשבון עם השומר הנמוך, כדי לחזור ולהיפרע ממנו;עו) ואם יגבו מן השומר הנמוך, ממילא יימצא הנזק מבוטל ושומר-הביניים פטור. הדברים באים פה אפוא על איזונם על-כל-פנים - וביחוד לאור מה שראינו לעיל, בפרק ג' סע' ח', שהאחריות המגיעה לבעלים תוכל מכל-מקום להיגבות בשבילם גם על ידי שומר-הביניים עצמו. אך חשיבותו של הדין מתגלה בייחוד, כשעל-פי דיני השומרים פטור שומר-הביניים, באשר הוא אחראי רק לפשיעה, ופשע רק השומר הנמוך - או שנגרם הנזק באונס, ורק השומר הנמוך אחראי לאונסים. במקרה כזה, השאלה היא מי יזכה בעודף-האחריות, - והזכות היא לבעלים (גם אם תיגבה באמצעות שומר-הביניים), כי לא יתכן ש''הלה (שומר-הביניים) יהא עושה סחורה בפרתו של חברו".עז) עח)
עו) דוק בבא מציעא, ריש ל"ד א'.
עח) הדברים אמורים על-פי ההנחה שנזק החפץ אינו פוגע בשום שעבוד שיש בו לשומר-הביניים. אם הנזק פוגע בזכות כלשהי של שומר הביניים, ודאי יצטרך הבעל להתחלק עם שומר-הביניים בכל פיצוי שייגבה, לפי מה שראינו לעיל בפרק ג', בסמיכות להערה ק"ט.