פרק ו. 1.

עם זאת מתבלט הדבר כי הרשימה אינה כוללת את עניין העברתן של זכויות על-פי חוזה, וביחוד על-פי חוזה של מכר. העובדה היא כי מקורותינו דנים בחוזי ההעברה של הזכויות בחפצים לחוד וזכויות התביעה לחוד, בלי להיזקק כלל למושג מאוחד לשם ציון הנשוא של מיני החוזים השונים^יב) - ואפשר היה לומר לכאורה כי בזה חוזרים אנו לפרשת הדרכים בין מושג הקניין ומושג התביעה. אך באמת מסתבר כי אין לייחס לתופעה זו משמעות עיונית מיוחדת. עיקרי חוזה ההעברה (להבדיל ממעשה-ההעברה) הם שווים לשני מיני הזכויות גם בדיני ישראל,^יג) ואין צריך לומר כי לגבי חוזה ההעברה אינה מתפרקת אותה צמידות של התביעה לשעבוד הנכסים אשר ראינו מקודם.^יד) יוצא אפוא כי מבחינה עקרונית אמנם יכול היה מושג "הנכסים" העברי לאחד את הזכויות בחפצים והתביעות גם לעניין הזה. אלא שכאן משפיעה העובדה כי בהעברה חוזית אין לנו בדרך כלל עסק בהעברת מכלול של זכויות מסוגים שונים, כי אם בהעברת זכות אחת מסוג מסוים - ותוך כדי כך מתברר שהעברת תביעה זקוקה מטבע העניין לצורה מיוחדת, שאינה שייכת בהעברת זכויות המתייחסות לחפצים גרידא.^טו) מעשה ההעברה הצורני מופיע במקורותינו כמרכז-הכובד של חוזה ההעברה בכללו, בעוד שפרק מנוסח של דיני חוזים כלליים לא עובד אצלנו בכלל - וזוהי הסיבה הטכנית להפרדה שהתקבלה בענייננו. מתוך ההפרדה, בהכרח נוצרת אצלנו הבחנה לשונית בין המכר והמתנה של חפצים לבין המכר והמתנה של תביעות, בדומה להבחנה שראינו בבג"ב הגרמני, בסע' 433; אך בעוד שעל-פי התפיסה האירופית נוצרת בחוק הגרמני אנומליה מושגית, כפי שהסברנו, הרי לא זוהי התוצאה אצלנו, על-פי התפיסה העברית. כי שוב: אף-על-פי שהתביעה אינה נחשבת אצלנו כחפץ, בכל-זאת צמודה היא לחפצים של ממש הנבלעים במושגה, והחפצים הממשיים האלה הם הם הנשוא של המתנה והמכר, הנאמרים בתביעה מתוך קפנדריה לשונית בעלמא.^טז)

יב) ר' שו"ע חו"מ סי' קפ"ט ואילך - מצד אחד - ובסי' קכ"ו וס"ו מצד שני. ר' גם סי' קכ"ג סעיף א'-ב'.

יג) ר' למשל, שו"ע חו"מ סי' ס"ו סע' ל"ד וסי' קכ"ו סע' ב' ואילך.

יד) השווה שוב "מנה לי בידך, תנהו לפלוני - במעמד שלשתן - קנה" (גיטין י"ג ב').

טו) ר' שו"ע חו"מ סי' ס"ו, קכ"ג וקכ"ו, והשווה סי' רנ"ג סע' כ'.

טז) השווה הגהת הרמ"א על שו"ע חו"מ סי' קכ"ג סע' ב', וש"ך שם ס"קי"ג.

הדף הבא