שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
בכל השימושים התקינים שהשכן יכול למנעם או שחייב המזיק בפיצוי עליהם - אין הדברים אמורים אלא כשהנזק נגרם או צפוי מתחילת השימוש, באשר הדבר הניזוק כבר קיים בעין ועשוי להינזק; אבל אם השימוש בתחילתו לא היה מסוכן, וסכנתו נולדה רק כעבור זמן, עקב שימוש אשר חידש השכן האחר בתחומו - שוב אין השכן השני יכול לדרוש את שינוי השימוש הישן או אף תשלום פיצויים על הנזק שנגרם לו. אדרבה, אם שימוש מסויים קיים מקודם, והשכן האחר בא לחדש בתחומו שימוש אשר יהא עשוי להזיק "בידים" לשימוש הקודם - עליו תהיה מוטלת כל חובת הזהירות כלה, ואף אם שני השימושים יהיו מסוכנים מעתה הדדית.צא) אם המצב הוא שראובן בא לחדש בתחומו שימוש שאינו מסוכן אותה שעה, אך שיהיה מסוכן לכשישלים שמעון, השכן, את ההכנות שכבר התחיל בהן כדי לחדש שימוש מסוים בחצרו שלו - יכול שמעון לדרוש את כיבוד תכניותיו כאילו הושלמו; אבל אם הספיק בינתיים ראובן להשלים את תכניתו שלו - ידו על העליונה.צב) אם שני השכנים באים לחדש את שימושיהם בעת ובעונה אחת, מחלקים ביניהם את חובת אמצעי הזהירות בדרך פשרהצג) (ומסתבר שפיצויים על הנזקים שגורמים הם זה לזה אחר כך, אין הם יכולים לגבות כלל). אם הנזק הוא מסוג שבמסיבות המקרה אין לו פשרה - יד המזיק על התחתונה.צד)
אולם, מסכת כללים זו, נראה שאין היא חלה אלא במקום שהחצר הניזקת היא ניטרלית לגבי השימוש הניזק בתוכה. אם, לעומת זאת, נועדת אותה חצר על-פי טבע-הדברים לשימוש מסוים, הרי גם אם אותו שימוש עדיין איננו נהוג בה למעשה, ובעל החצר השנייה בא להנהיג בתחומו שימוש שיהא עשוי להזיק "בידים" לשימוש האחר - הדין הוא כאילו באו השכנים לחדש את שימושיהם בעת ובעונה אחת.צה) במקרה שהשימוש המזיק הוא גם-כן מטבע הדברים בתחומו, ואין לו תקנה בדרך פשרה, הרי אם קדם המזיק - ידו על העליונה, וחוזרת כל מסכת הכללים שתיארנו בראשונה.צו)
דין הקדימה תלוי בכל מקרה בסידורים של קבע, ושימוש שאין בו סידורים של קבע - אין בו ממילא דין של קדימה.צז)
מתוך אותה הלכה עצמה שבה פתחנו את סקירתנוצח) מתחייב, שאם הנזק נעשה מותר למזיק (מפני שאין הוא נגרם "בידים", או שיש למזיק זכות-קדימה, או שנעשתה פשרה), הרי אמנם יכול הניזק לנקוט אמצעי זהירות בתחומו, כדי להתגונן מהנזק; אבל מכל-מקום אסור לו לנקוט אמצעי-זהירות כאלה שיחזרו ויזיקו "בידים" לשימוש הנהוג או הטבעי-הצפוי בחצרו של השכן המזיק. יוצא מכאן, שאם למשל זורמים מי-הגשם בדרך הטבע מחצר ראובן לחצרו של שמעון - יכול אמנם שמעון להטות את המים מתחומו, אבל לא על-ידי החזרתם לראובן או הזרמתם אל לוי בצורה מזיקה. לעומת זאת, שימוש מזיק המתקיים באיסור - נראה שאין השכן חייב לכבדו, ורשאי הוא לחזור ולהזיקו בשימושיו.צט)
הזכות להוסיף ולקיים את הנזק יכולה להיווצר גם בדרך הסכם, ובין אם השימוש המזיק קדם לרעהו או לא. ההסכם לעניין זה הוא מיוחד במינו. מצד אחד נראה שאין זה הסכם הנותן למזיק קניין בחצר משתעבדת: המזיק אינו קונה את חצר השכן לגרימת ההזק בתוכה, אלא הוא רק "קונה מיד הניזק", שהלה מוחל לו את הזכות לדרוש את מניעתו של הנזק.ק) אך מצד שני, כשהמקורות עוסקים בדבר במסגרת דיני-השכנים אין הם מתכוונים להסכם-מחילה סתם, הפוטר רק את נכסי הנמחל מאחריותם לנזק שייגרם למוחל והמתיר את הנזק לנמחל וליורשיו, באופן אישי. מהסכם שכזה נבדל ההסכם הנידון בשתי נקודות מכריעות: ראשית, נחוץ כי בשעת עריכתו תהיינה החצרות הצריכות לעניין ברשות הצדדים,קא) ושנית - וזה העיקר - אין ההסכם מחייב כאן בין הצדדים המקוריים באופן אישי, אלא עובר הוא בצמוד לקניינם בחצרות.קב) מבחינה זו חוזר ההסכם ומתדמה להסכם של שעבוד בחצר האחת, לגרימת נזק בה מתוך החצר האחרת - וכך אמנם נקרא לדבר להלן: שעבוד-נזקים.
שעבוד-הנזקים יכול להיווצר גם שלא על-פי הסכם, כי אם על-ידי זכות-חזקה. על עיקרי זכות-החזקה עמדנו כבר בספר על "ההחזקה ודיניה", פרק ג', סע' ד'. כאן נציין כי לפי שיטת הרמב"ם אין הבדל מהותי בין זכות-החזקה לזכות הקדימה להזיק שעליה עמדנו לעיל: שתיהן הן שעבוד לסבילת ההזק העולה מנוהג קיים; אולם, בעוד שזכות הקדימה חלה בנזק המתקיים מלפני תחילתו של השימוש הניזוק, הרי זכות-החזקה מתייחסת לנזק המתחיל כשהשימוש הניזוק כבר קיים, וחלים בה דינים מיוחדים משלה. לפי השיטה של בעלי התוספות והרא"ש שונה זכות-החזקה מזכות-הקדימה גם מבחינה מהותית - וכל הסיבות האלו מצדיקות אפוא את ההבחנה המושגית ביניהן, אף-על-פי שהבחנה כזאת אינה ידועה במקורות בפירוש. שם מציינים את שני המוסדות גם יחד בשם "חזקה".
מצד הדינים המעשיים, נחזור ונציין כי לפי שיטת הרמב"ם נוצרת זכות-החזקה לקיומו של נזק, אם השכן הניזוק לא מחה בהזדמנות הראשונה שהיתה לו, באשר אז מייחסים לו כוונת-מחילה. לפי שיטת בעלי התוספות והרא"ש, אין זכות-החזקה יוצרת שעבוד, אלא משמשת היא כראייה בעלמא: אם קוים הנזק ללא מחאה במשך שלש שנים, והמזיק טוען שהניזק מחל וקנו מידו - חזקה על הניזק שאמנם מחל ואבד השטר. אולם, גם לפי שיטה זו, אם עומד המזיק על טענתו שאמנם קנה לו שעבוד - שוב אין החזקה ניתנת למעשה לסתירה.קג) כפי שהסברתי בספר על ההחזקה ודיניה, בפרק ג', סע' ד', בהערה ס"א, סבורני כי הדין הנכון הוא באמצע, והיינו שאמנם אין לנו עניין כאן בחזקת-זכות, כי אם בזכות-חזקה, ואמנם נוצרת הזכות משראה הניזוק ושתק, אבל אין היא נוצרת על-ידי כל שתיקה חד-פעמית לאלתר, כי אם רק כשחזקת-המחילה מתאשרת על-ידי שתיקה נמשכת במשך שלש שנים, כנגד נוהג מזיק הנמשך כל אותו זמן.
הנזק שמבקשים להחזיק בו צריך להיות בדבר שבני-אדם מקפידים עליו, הן מבחינת מהותו הן מבחינת ממדיו ומסיבותיו.קד) לפי גירסת השו"ע,קה) אין זכות-חזקה אלא בנזק שיש עמו מתקן קבוע; אך את המקור שגירסה זו מסתמכת עליו מפרש הרא"שקו) באופן אחר: שאין חזקה במקרה שהנזק הוא הדדי. התוצאה המעשית היא, ודאי, ששתי המסקנות חלות במקביל. בעייה מיוחדת מתעוררת בקשר לנזק הקיים אמנם מלפני שהתחיל השימוש הניזק, אך אשר חובת זהירות היתה מוטלת בו על המזיק מלכתחילה, באשר השימוש הניזק היה טבעי וצפוי: לדעת הרא"ש אין בעל השימוש הניזק יכול לכוף את המזיק שינקוט את אמצעי הזהירות הדרושים, או יסתלק, אלא משעה שמכניס הוא את שימושו למעשה, ולפיכך אם קיים בינתיים המזיק את מעשיו ללא מחאה, בכל זאת אין לו חזקה; אבל הרשב"א פסק שבמקרה כזה יכול הניזק לכוף את בעל-דברו מלכתחילה, ולפיכך אף בזמן ביניים יש למזיק חזקה; ואילו דעת הרמב"ן היא, שלכוף את המזיק יכול הניזק מלכתחילה, אבל מכל-מקום אין למזיק חזקה בינתיים.קז) בשים לב לדין שכופים על מידת סדום במקום שזה נהנה וזה אינו חסר, מסתברת כאן שיטתו של הרא"ש. מלבד זאת, לעולם אין זכות-חזקה לנזק שאין דעת רוב בני האדם סובלתו - וכן כשמורות המסיבות כי לא יתכן שהאיש המסוים שניזק השלים עם נזק כגון זה שנגרם לו, אין לאותו נזק חזקה כנגדו.קח)
נזק שיש לו חזקה, הרי לשיטת הרמב"ם - די לו למזיק שיקיים את הנזק, כדי שיזכה לכאורה בדין, אם הניזק לא יוכיח כי היתה מחאה מצידו או שבאופן אחר אין להסיק מהתנהגותו מחילה.קט) לעומת זאת, לפי שיטת התוספות והרא"ש, חלים אותם דיני הראיות שראינו בספר על "ההחזקה ודיניה" (בפרק ג', סע' ג', בסמיכות להערות מ"ה-מ"ט), והמזיק צריך להוכיח שקיים את הנזק במשך הזמן המספיק.קי) זוהי גם התוצאה לפי תפיסת הביניים שהצעתי לעיל. בנזק שאין לו חזקה, אם רוצה המזיק לקיים את זכותו, שומה עליו להוכיח את זכות-הקדימה או את המחילה המפורשת - ומסתבר כי לשם כך נחוצה לו דווקא ראייה ישירה, כגון הודאה, או עדים, או שטר-מחילה.קיא)
דינים אלה חוזרים ומאשרים את הכלל שהעלינו בספר על "ההחזקה ודיניה" (בפרק ה', סע' ד', מס' 1, בהערה ל') כי ביסודו של דבר - אף-על-פי שאמרנו כאן כי עקרונית רשאי אדם לפעול בתחומו בלי לדאוג לנזק השכן - הרי מכל-מקום, אם נגרם נזק מתוך רשות אחת לחברתה, נטל הראייה הוא על המזיק (או על בעל החצר המזקת) כי הוא פטור.
היחסים המתגבשים על-ידי זכות-חזקה נמשכים גם בין באי-כוחם של הצדדים בקניין החצרות, כפי שמוכח מן הסעיפים י"ח-י"ט של סי' קנ"ד בשו"ע חו"מ, וסע' כ"ד בסי' קנ"ה, וסע' ג' בסי' קע"ג שם.
צא) שו"ע חו"מ סי' קנ"ה סע' ב', ור' תשובת הריב"ש, סי' שכ"ב.
צב) שו"ע חו"מ סי' קנ"ה סע' ג'.
צג) שם, סי' קנ"ד סע' ג' הגה, וסמ"ע על סי' קנ"ה ס"ק ט'.
צד) כך נראה לי לפרש את המעשה בפפי יונאה (בבא בתרא כ"ה, ב') אשר פירושיו המוצעים הם רבים ושונים; ודוק בנימוקי יוסף על אותה סוגיה.
צה) שו"ע חו"מ סי' קנ"ה סע' י"ח.
צו) דוק בפסקי הרא"ש על בבא בתרא, פרק (החופר) [לא יחפור] סי' ו', ובדברי הט"ז על שו"ע חו"מ סי' קנ"ה סע' ב'.
צז) תוספות על בבא בתרא כ"ה ב', ד"ה עני.
צח) ר' גם מקורה בבבא בתרא י"ח ב', "דר' יוסי סבר, על הניזק להרחיק את עצמו".
ק) טור חו"מ סי' קנ"ה סע' ס"א, ומגיד-משנה על פי"א מהל' שכנים הל'ד'; אך ר' גם פירוש הסמ"ע בשו"ע חו"מ סי' קנ"ה ס"ק פ"א.
קא) טור חו"מ סי' קנ"ד, סוף סע' כ"ח.
קב) ר', למשל, סמ"ע על שו"ע חו"מ סי' קנ"ד ס"ק מ"ח; ודוק באותו סימן, סע' י"ח-י"ט והגהותיהם, ובסי' קנ"ה סע' כ"ד וסי' קע"ג סע' ג'. - מסתבר כי הבדל זה בין הסכם המחילה הרגיל לבין הסכם המחילה בנזקי שכנים הוא המסביר את תשובת הרשב"א, סי' אלף קכ"ט, המובאת בתמצית בהגהת הרמ"א על סי' קנ"ד סע' י"ט. תשובה זו עוסקת במעשה ששמעון קנה בית מגוי אחד, אשר כתב שטר לראובן שכנו, שבכל עת אשר הלה ידרוש, יחדל הוא מנזק מסוים שהיה נוהג בו בהתר, על-פי דיני עכו"ם, כנגד ראובן. ופסק הרשב"א "שאף-על-פי שחייב עצמו הגוי בכך, אין שמעון הבא מחמתו בבתים חייב בחיוב ששעבד עצמו הגוי". יראה לי שהתרוץ הוא כי רק הסכם המחילה בנזקי שכנים עובר אל באי-הכוח בקניין, בתור סוג של הסכם היוצא מן הכלל; אבל התחייבותו של הגוי לא היתה מחילה על נזק, כי אם התחייבות להימנע ממימושה של רשות הגלומה בקניין הבעלות, והתחייבות שכזאת אין לה תוקף בין באי-הכוח אלא בדרך הקנאת החצר המזקת, להנאת מניעתה של הרשות; ואכן, לתירוץ זה רומז בפירוש בעל הנתיבות, במשה"א באורים על חו"מ סי' קנ"ד ס"ק כ"א.
קג) ר' פי"א מהל' שכנים הל' ז', ופ"ד שם, הל' א' ומגיד-משנה על פי"א הל' ד', וטור חו"מ סי' קנ"ד סע' י"א.
קד) שו"ע חו"מ סי' קנ"ג סע' ג', י"ג וי"ז; סי' קנ"ד סע' ט"ז.
קה) חו"מ סי' קנ"ד סע' ח'.
קז) שו"ע חו"מ סי' קנ"ד סע' ט"ז.
קח) שם, סי' קנ"ה סע' ל"ו-מ"א וסי' קנ"ו סע' ב'.
קט) שם, סי' קנ"ה סע' מ"ג.
קי) ר' גם באר-היטב על שו"ע חו"מ סי' קנ"ה,ס"ק מ"ד.
קיא) טור חו"מ סי' קנ"ה סע' ס"א, ושלא כמגיד משנה על פי"א מהל' שכנים הל' ז', המסיק כי אף-על-פי שקיום הנזק במשך שלש שנים אינו יכול לשמש כאן כחזקת-מחילה, מכל מקום יכול הוא לשמש כראייה לטענת דין-קדימה.