שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
עוד בעייה קרובה לעניין הסעיף הקודם מתעוררת על-ידי המחלוקת המתנהלת סביב הסוגיה "הנהו עיזי דבי תרבו" וכו' בבבא קמא, דף כ"ג עמ' ב'. הרמב"ם, בפ"ה מהל' נזקי ממון הל' א', מסיק מאותה סוגיה כי בהמה הרגילה להיכנס לחצר הזולת וצפויה להזיק - אפשר להתרות בבעליה שלש פעמים, ואם לאחר מכן היא מוסיפה עוד לבוא - "יש רשות לבעל השדה לשחטה שחיטה כשרה ואומר לבעליה בואו ומכרו בשר שלכם", מפני שאין שומעים לאדם האומר שקודם יארע-נא הנזק ואחר-כך ישלם. אולם, על-פי המפרשים האחרים נראה שמכל-מקום אין הדין מרחיק לכת כל-כך, ולכל היותר נכון הוא שאין לחכות עד שהנזק הצפוי יארע באמת, אלא יכול בית-הדין לצוות בשמתא על בעל-הדבר שינקוט צעדים למניעת הנזק מראש.נא) מעבר לזה נראה שההלכה היא כדעת הרמב"ם רק במקרה שהבהמה אמנם עומדת לשחיטה בין כך ובין כך;נב) ובודאי רשאי האדם הניזוק לתפוס את השור שנגח, ושהניזוק נעשה בו שותף כדי לגבות את הנזק מגופו;נג) אך חוץ מזה אין אדם רשאי לתפוס את הבהמה שהזיקה או הצפויה להזיק, וכל שכן אין הוא רשאי לחזור ולהזיקה - והמחלוקת בסוגיה האמורה מוסיפה להתנהל רק בקשר לחובת הגידור. לדעת התוספות והרי"ף, הדין הוא שבין בעיר ובין בכפר אין אדם חייב לגדור את חצרו, ואין בעל הבהמה המזיקה יכול להיפטר מחובו בטענה שהמקום היה פרוץ.נד) לדעת רבנו חננאל, לעומת זאת, אמנם אין קיימת חובת גידור בערים, "והרועה יש לו לשמור הבהמה כשמוליכה דרך העיר, שלא תיכנס לבית ותזיק, אבל כשמתפשטים בשדה אינו יכול לשמור את כלם שלא יכנסו לשדות אחרים, הלכך צריך אדם לגדור שדהו"נה) - ואם הזיקה הבהמה בשדה פרוץ הרי בעליה פטורים, אלא אם נפרץ השדה באונס, ועדיין לא נודע הדבר לבעליו.נו)
לדעה זו טוען הש"ך- במרץ רב, כדרכו - בשו"ע חו"מ סי' שצ"ז ס"ק א', אך מהר"י קארו עצמו פסק כדעה הראשונה, וכן הכריע גם בעל ערוך השלחן, וכן נראה אפוא עיקר.
נא) ר' דברי ר' יהונתן בשיטה מקובצת.
נב) שו"ע חו"מ סי' שצ"ז סע' ב'.
נג) שם, סי' ת"א.
נד) בעיית הגידור שאנו עוסקים בה היא רק בעיית הגידור כפי שהיא מתעוררת בין בעל הבהמה המזקת למי שניזוק בחצר. אין אנו עוסקים בבעייה של חובת גידור החצר, העשויה להתעורר בין דיירי החצר לבעל המקום או בין בעלי המקום לשכנים. בעיית הגידור בצורתה השנייה היא בעייה הנספחת לחלוטין על דיני הקניין, ואילו אנו מעוניינים כאן רק בבעיות החצר באשר היא חצר, הנתונה לזכות החזקה.
נה) ר' בפסקי הרא"ש.
נו) ר' בגוף הסוגיה. וצריך עיון, בגדר שיטה זו, כיצד ישפיעו על האחריות יחסי-הגידור בין בעל-החצר לבעל גוף המקום, מצד אחד, ושאלת מעמדו של הניזוק כאורח בלבד, מצד שני.