ז.ב.

ב. קביעת היאוש

מתוך מה שראינו בסעיף הקודם מתברר כי היאוש עשוי לא רק להשפיע על מעמדו של המתיאש עצמו ביחס לחפץ, אלא חשוב הוא גם להתפתחות זכויותיהם של אנשים אחרים, - והשאלה עשויה להתעורר, כיצד יתכן שגורם סובייקטיבי ונסתר כיאוש, כפי שהגדרנוהו, ייקבע כמבחן לעניין שכזה.

התשובה היא כי היאוש, כשלעצמו, אמנם הוא גורם סובייקטיבי ונסתר, אבל קנה-המידה המשפטי להכרתו הוא אובייקטיבי לגמרי. לשם ההכרה ביאוש אין אנו נזקקים דווקא לגילוי-דעת מפורש מצד בעל-הדבר, ואפשר ליחסו לאדם אפילו בעל-כרחו, בניגוד להצהרתו המפורשת, כשמכלול המסיבות מחייב כי אדם בר-דעת היה מתיאש בהן.^כט) יתר-על-כן, לא רק היאוש עצמו עשוי להיות מיוחס לאדם לפי המסיבות, אלא מיחסים לו גם את ידיעת העובדות שהיו מחייבות את היאוש לזמן הקובע ואשר לאור המסיבות באותו זמן היו מן הסתם ידועות לו.^ל) מצד שני, אמנם, עובדות שלא היו ידועות לבעל-הדבר לאור המסיבות מסתמא - אינן מבססות יאוש, אלא אם היו ידועות למעשה, ואף-על-פי שלוּ היו ידועות היה בעל-הדבר מתיאש.^לא) כמו-כן, אם על-פי העובדות כשלעצמן לא היה היאוש מתחייב, ובעל-הדבר התיאש בכל-זאת, יש ליאוש תוקף, כפי שכבר ראינו.^לב) ואת היאוש מסוג זה, שהמסיבות החיצוניות נוטות לכאורה להצביע בכיוון העדרו, מסיקים אמנם מהתנהגות האדם, בדיבור או בפועל.^לג) אולם, גם דרך זו הריהי כמובן דרך-הוכחה אובייקטיבית; ויתר-על-כן: אם יש בה פנייה לגורמים אישיים-סובייקטיבים, הרי זה רק כדי להרחיב את אפשרויות הוכחת היאוש - אף למקרה שהמסיבות החיצוניות נוטות להצביע להיפך, - ואי-אפשר להיעזר בגילויים סובייקטיביים, כדי לסתור הנחת יאוש, שהמסיבות החיצוניות מספיקות לבססה.^לד)

עם זאת חשוב להדגיש כי אין לערבב בין חוסר-האפשרות לסתור חזקת-יאוש אובייקטיבית על-ידי ראיות לעובדת המצב הנפשי הסובייקטיבי, לבין סתירת הנחה של יאוש על סמך גורמים אשר על אף היותם אישיים הריהם שוללים את חזקת-היאוש האובייקטיבית עצמה, מבפנים. כך, למשל, כשהצד שכנגד יודע בזמן הקובע כי בעל-הדבר אינו בר-דעת, באופן שאין הוא מסוגל כלל ליאוש במשמעות משפטית, או שניכר במסיבות המקרה כי יש לבעל-הדבר אמצעים אישיים מיוחדים להבטחת עניינו, באופן שאין הוא צריך להתיאש, אף-על-פי שהעדר היאוש אצל כל אדם אחר במקומו לא היה סביר - הדין הוא שאין מכירים באותו מקרה כיאוש.^לה)

כט) שו"ע חו"מ סי' רנ"ט סע' ז'.

ל) דוק בבבא מציעא כ"א ב'.

לא) שם, להלן, עד דף כ"ב עמ' ב', לסיום הסוגיה ד"יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש".

לב) ר' גם פי"ד מהל' גזלה ואבדה הל' ג'.

לג) שם, והגהת הרמ"א על שו"ע חו"מ סי' רנ"ט סוף סע' ז'.

לד) ר' הרב הרצוג, א', עמ' 307.

לה) בבא מציעא כ"ב ב', בתירוץ קושייה רב אחא בריה דרבא.

הדף הבא