שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
אם קבלת ההחזקה נחשבה באירופה רק לפעמים כאמצעי נחוץ לקבלת הזכות-להחזיק בהעברה מן הזולת, הרי בזכייה מן ההפקר - קבלת ההחזקה היא האמצעי הדרוש תמיד (או כמעט תמיד).קמג) אולם, דיני ההפקר, בדרך-כלל, חורגים מנושא דיוננו, ולא נתעכב עליהם כאן.
מצד שני, יכולה ההחזקה לשמש גם גורם באבדן הקניין - על-ידי אבדנה. בגרמניה ובשוייצריה אובד הקניין בבעלי חיים פראיים, אם חזרו לחירותם, ואילו הקניין בבעלי-חיים מבויתים אובד אם יוצאים הם מהחזקת בעליהם תוך חדלון הרגלם לחזור למקומם.קמד) בצרפת ובאיטליה אובד הקניין ביונים, בשפנים ובדגים המצטרפים לשובך, לשפניה או לבריכת דגים של הזולת, באשר הלה זוכה בהם תוך כדי כך לעצמו - אלא אם נמשכו בעלי-החי בתחבולה של מרמה.קמה) בצרפת, בגרמניה ובשוייצריה עובר הקניין בדבורים, אם נצטרפו לכוורת של הזולת.קמו) אבדן ההחזקה, מרצון (על-ידי זניחה) או מאונס, נחוץ גם כתנאי הכרחי להשלמת הפקרה, כלומר הסתלקות רצונית מן הבעלות.קמז)
קמג) פלניול וריפר, ג', עמ' 601; ספר החוקים האזרחי האיטלקי, סע' 923; בג"ב, סע' 958; צג"ב, סע' 656, 658, 718. בגרמניה זוכה אוצר המדינה במקרקע של הפקר אפילו בלי קבלת החזקה - על-ידי עצם רישום הזכייה בספרי האחוזה: בג"ב, סע' 928.
קמד) בג"ב, סע' 960, 961; צג"ב, סע' 719.
קמה) פלניול וריפר, ג', עמ' 257; ספר החוקים האזרחי האיטלקי סע' 926.
קמו) פלניול וריפר, ג', עמ' 257-258; בג"ב, סע' 964; צג"ב, סע' 725 סיפא.
קמז) וולף-רייזר, עמ' 289-290; רוסל ומנתא, ב', עמ' 424.