ב.ב.

ב. מערכת מושג ההחזקה

מתוך גישה זו לתפיסת-הדברים, כבר רואים אנו שסתם החזקה באנגליה היא דווקא החזקה ישירה. אולם, גם באנגליה אין אנו יכולים להסתפק בתרגום העניין על ידי המושג הפשוט של "החזקה", אלא צריכים אנו לדבוק במושג הטכני המוגדר של "פוססיה". קודם-כל, כי גם באנגליה אין העניין מצטמצם בהחזקת חפצים חומריים, אלא מתפשט הוא גם על פוססיה - או קואזי-פוססיה - של זכויות. מי שמממש, למשל, את היתרונות של זכות-דרך, מוגן בתנאים מסוימים מפני הפרעה בדומה למי שמחזיק את עצם גוף המקום^ז)- ובעקבות זה מסכימים הפרשנים לאחד את החזקת-החפץ ואת מימוש היתרונות של זכות בתפיסה מאוחדת של "פוססיה קורפורלית" מזה ו"פוססיה בלתי קורפורלית" מזה.^ח) את הפוססיה הבלתי-קורפורלית לפי תפיסת הפרשנים האנגליים אפשר להגדיר כמימוש נמשך ומכוון של יתרונות-זכות, אשר אינם עולים כדי פוססיה קורפורלית.^ט)

אשר לפוססיה הקורפורלית, מגדיר אותה סלמונד כ"מימוש נמשך של טענה לשימוש יחודי בחפץ חמרי".^י) ב"יחודיות" אין סלמונד מתכוון למניעת כל שימוש שהוא מצד אנשים אחרים, כי אם רק למניעת שימוש המתחרה בראשון ברוחב-הקפו: פלוני יכול להיות, למשל, פוססור של קרקע אף-על-פי שמתיר הוא לפלמוני להשתמש בה לדרך. מצד שני, אין הכרח כי הפוססור יטען דווקא לשימוש מלא ובלתי-מותחם, מעשה-בעלים: טענתו יכולה להתיחס לזמן קצוב ולשימוש מוגדר בתוכנו אפילו עד כדי כך שהוא לא יראה זכות לעצמו לעשות בחפץ שום מעשה חיובי, חוץ מלהחזיקו (כגון שהאיש קיבל את החפץ במשכון). יתר-על-כן, האיש אינו חייב אפילו להתכוון בשימוש לעצמו: אף המשרת, המתכוון רק להנות את בעל-הבית יוכל לפעמים להיחשב כפוססור. מה שנחוץ הוא רק שתהא על-כל-פנים כוונה למניעת כל שימוש חומרי מצד אחרים בהקף רחב מזה שהאיש מבקש לקיים בעצמו - וזהו יסוד "האנימוס" (animus possidendi){כוונת בעלות, _לטינית}, שבלעדיו אין פוססיה קורפורלית במשפט האנגלי.^יא) תוך כדי כך מגיעים אנו כאן לנקודה השנייה, שבגינה - גם באנגליה - יש מקום להבחין בין החזקת-חפץ במובן הפיסי גרידא לבין הפוססיה של החפץ במובן משפטי: כי על המשרת שקיבל חפץ בשביל בעל-הבית ועדיין לא העמידו לרשותו - אומרים אמנם שהוא פוססור, אף-על-פי שהוא מחזיק לזולת, אבל אם כבר העמיד את החפץ לרשות בעל-הבית או שמלכתחילה לא קיבלו אלא ממנו - אין המשרת נחשב כפוססור, אף-על-פי שההחזקה נשארת למעשה בידו, ורק בעל-הבית נחשב כפוססור.^יב)

עניין זה מעביר אותנו מבעיית "האנימוס" לבעיית "הקורפוס", שגם הפרשנים האנגליים קוראים כך לגורם של מימוש האנימוס בפועל, הדרוש להשלמת הפוססיה. מתוך האמור יוצא כי במקרה של בעל-בית ומשרת (master and servant){_אנגלית} יכול הקורפוס להתגשם אפילו שלא על-ידי החזקה ישירה, כי אם עקיפה. אשר לעצם תוכנו של "הקורפוס" - מסביר סלמונד כי התוכן הזה מופיע "כאשר החפץ נמצא ביחס לאנשים אחרים במצב כזה, שהפוססור יכול לבטוח כי טענתו לגבי החפץ תכובד והריהו מוכן אפוא להניחו במקומו". לאחר מכן, משנתקיים פעם מצב כזה, שוב אין ההחזקה והפוססיה אובדות אפילו כששודדים משתוללים בבית והפוססור עצמו הוא במקום אחר - עד שמימוש הטענה לא יהא אפשרי עוד באופן סופי ומוחלט.^יג) במה שנוגע לקואזי-פוססיה, אין הקורפוס מתקיים בה בצורה מספיקה אלא על-ידי מימוש יתרונות הזכות באופן מתמיד בפועל: התמיד הפוססור באי-מימוש, מאבד הוא את הפוססיה אפילו כששום דבר אינו מונע את המימוש, ואף אם האנימוס נשאר בעינו.^יד)

ז) סלמונד, נזיקין, עמ' 273-274.

ח) סלמונד, עמ' 288; פייטון, עמ' 423.

ט) סלמונד, עמ' 288, 309-311; פייטון, עמ' 441-442.

י) סלמונד, עמ' 289.

יא) סלמונד, עמ' 290 ואילך, והשווה פייטון, עמ' 427-428.

יב) פייטון, עמ' 438.

יג) סלמונד, עמ' 293 ואילך.

יד) סלמונד, עמ' 309.

הדף הבא