שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
הדברים שראינו בסימן הקודם מביאים אותנו עתה לצורך להשלימם על-ידי בירור השאלה, מהם אם-כן גדרי ההבחנה המדויקים בין מקרקעין ומיטלטלין. השאלה מתעוררת, כי - כפי שראינו - אין השיטות השונות מגדירות בדרך-כללבמדויק מה יחול על דבר דין ה-accessio {רְכוּשָׁה, לטינית} או דין ההיכללות - בהכרח או מסתמא - ביחידת הקרקע: בדרך-כלל מיחסות הן דין זה (מלבד הפירות והתשמישים) לנטיעות ולמבנים, או גם ל"מתקנים" אחרים, המתחבריםלקרקע; אך מתי ייחשב דבר כנטיעה, כמבנה או כמתקן המחובר במידה מספקת ומתי ייחשב כצירוף מיטלטלין בעלמא, שהבאתו לקרקע אינה מצרפת אותו אליה מן הבחינה הנכסית? על כך לא ראינו עד כה תשובה אלא בגרמניהובשוייצריה. לעומת זאת, בשיטות אחרות יש שהשאלה אינה מוצאת את פתרונה בתחום דיני ההצטרפות, אלא באמצעות ההגדרה העקרונית, הממיינת את הנכסים באופן כללי במקרקעין מחד גיסא או כמיטלטלין מאידך - וכדי להשלים אתסקירתנו במסקנות המתחייבות מצד זה נפליג עתה לבירור ההבחנה הזאת מעיקרא.
על עיקר טיבה ועניינה של הבחנה זו עמדנו כבר בספר על "מושג הקניין ומערכה זכויות הממון",קסז) ושם גם פתרנו את בעיית הערבוב בין חפצים חומריים וזכויות. כאן נעמוד רק על מה שנותר מן ההבחנה כשהיא מתיחסת לחפציםהחומריים לבדם.
בכיוון זה מאלף המצב במשפט הגרמני, כאן אין אנו מוצאים בכלל מושג של "מקרקעין", שעיקרו בלשון רבים והרומז לסיווג מאוחד של מיני חפצים העשויים להיות שונים זה מזה מבחינה מושגית, כנגד מושג "המיטלטלין" (bewegliche Sachen {דברים ניידים, גרמנית}) משמש פה רק מושג ה-Grundstück {יחידת קרקע, גרמנית}, היינו יחידת-קרקע ותו לאקסח) - וטעם הדבר מתברר מתוך מה שראינו. לפי החוק הגרמני, אם נתחבר חפץ לקרקע, והחיבור עומד במבחן היותו ל"חלק מהותי" של הקרקע, ממילא מאבד החפץ את קיומו המשפטי העצמאי ונהפך הוא לחלק הקרקע; ואף אם חובר החפץ על-פי זכות המאפשרת להחזיקו למעשה בבעלות נפרדת, שאז מוצא הוא מגדרהמעמד של חלק מהותי של הקרקע, מכל-מקום נהפך הוא על-פי סע׳ 12 של חוק קניין-המקום (brbbaurechtsverordnung {גרמנית}) ל"חלק מהותי של קניין-המקום"קסט) - ואז מאבד הוא את מעמדו כחפץ בפני עצמו על-פי הוראה זו. מצד שני, אם מוּצא החיבור מגדר "חלק מהותי של הקרקע" באשר מטרת החיבור היא חולפת, או שהחיבור אינו עומד במבחן היותו ל"חלק מהותי של הקרקע" מעיקרו - ממילא נחשב החפץ כמיטלטל,קע) ונמצא כי לענין "מקרקעין" איןנשאר כאן אלא "יחידת-הקרקע" בלבד. מצירוף הדברים יוצא גם-כן, כי במידה שחפץ חדל להיות מיטלטל בעלמא, לא באשר נהפך הוא ל"חלק מהותי של יחידת-קרקע", אלא באשר נהפך ל"תשמיש" של הקרקע או של חיבור הנחשבכחלק מהותי ממנה - ממילא מצטרף אף הוא, ולו גם בבחינת "תשמיש" בלבד, ל"יחידת הקרקע", - והעובדה שיתכן כי אין הוא שייך לקרקע אלא באמצעות חיבור כלשהו, אשר באפיו הפיסי נבדל הוא מגוש-הקרקע כשלעצמו, אינהמשנה מבחינה זו דבר.
לעומת זאת, בשיטות האחרות מוצאים אנו הגדרת "מקרקעין", התופסת בה לא רק את הקרקע או "יחידת-הקרקע", אלא גם מיני חפצים אחדים, שיתכן בהם מעמד חפץ בפני עצמם. כך, בצרפת, הולך החוק ומונה כרוכל את מיני החפציםהנחשבים במקרקעין, בשמונה סעיפים, מ-518 עד 525: קודם-כל, "המקרקעין על-פי טיבם", והיינו הקרקעות, הבניינים,קעא) הטחנות הקבועות על עמודים והמהוות חלק של הבניין, היבול המושרש ופירות האילן שטרם נקטפו, וכן עציםשלא נגדעו, - ושנית, "המקרקעין על-פי יעודם", שעליהם עמדנו לעיל. פלניול וריפרקעב) מסבירים כי רק החיבורים העשויים להיחשב כ"מקרקעין על-פי טבעם" הם חיבורים שיחול בהם דין ה-accessio{רְכוּשָׁה, לטינית}, ואילו "מבנים, מטעים ומתקנים אחרים" שאינם מגיעים להיות "מקרקעין על-פי טיבם", ממילא אין בהם גם דין של ה-accessio (אף-על-פי שהחוק משתמש במונחים שונים בהגדרת המקרקעין מחד ובדין ה-accessio מאידך). טעם הצגתם של הדבריםכמקרקעין בפני עצמם, אף-על-פי שהיותם למקרקעין מושך עליהם את דין ההצטרפות ליחידת-הקרקע, מסתבר מתוך כך, שבצרפת יתכן גם שחזקת ההצטרפות תיסתר, ושהחיבורים יישארו בבעלות נפרדת, כחפצים הנתונים לאפשרותשל משא-ומתן בפני עצמם - וחשיבות החשבתם כמקרקעין במקרה כזה היא, שיחול על המשא-ומתן דין המשא-ומתן במקרקעין, ולא דין המשא-ומתן במיטלטלין. אולם, טעם זה אינו מתאים אלא לחלק מן המקרים. במקרים אחרים, טעםהחשבת הדברים במקרקעין הוא דווקא הפוך, והיינו שלא ייחשבו כחפצים בפני עצמם, אלא כחלק מיחידת הקרקע. כך הוא במה שנוגע ליבול המושרש, לפירות ולעצים, שהחשבתם כמקרקעין באה בעיקר לציין שאין הם נהפכים לחפציםבפני עצמם אלא משיופרדו מן הקרקע בדרך הקציר, הקטיף או הגידוע ויהפכו בכך מיטלטלין.קעג) טעם הפוך מעין זה אף מגיע להיות הטעם היחיד של ההגדרה במה שנוגע ל"מקרקעין על-פי יעודם", כי כאן כל הכוונה היא אמנםשהדברים לא ייחשבו כחפצים בפני עצמם - אלא כחלק מן היחידת הקרקעית, - כל אימת שצריכים הם להיחשב כתשמישיה; אך מסתבר שבנקודה זו נעלם כל קשר הגיוני בין הגישה המושגית של החוק לבין טעמה המעשי.קעד)
ביחס לעמדה של ספר החוקים האזרחי בצרפת בדבר רגע ההיפכות של היבול, חפירות והעצים ממקרקעין למיטלטלין, מובא אצל פלניול וריפר כי מתנגשת היא עם עמדתם של כמה חוקים חיצוניים, הרואים את היבול, הפירות והעציםכמיטלטלין הנתונים למשא-ומתן בפני עצמם אף בטרם הופרדו מן הקרקע למעשה וכשרק עומדים הם להיות מופרדים. פסקי-הדין מתיחסים כך לפעמים גם למחצבים העומדים להיכרות ולחומרים של בניין העומד להיהרס.קעה)
המיטלטלין מוגדרים בספר החוקים האזרחי בצרפת בסע׳ 528: "מיטלטלין על-פי טבעם הם הגופים העשויים לעבור ממקום אחד למשנהו, בין אם נעים הם מעצמם, כבעלי-החיים, בין אם אין הם יכולים להחליף מקום אלא כתוצאה שלכוח חיצוני, כחפצים הדוממים".
כנגד גישת החוק הצרפתי, ההופך את בעית השייכות של היבול, הפירות והעצים ליחידת-הקרקע לשאלה של מעמד אותם החפצים כמקרקעין או מיטלטלין, ראוי לציין את דרך-הפתרון בנקודה זו בחוק הגרמני, שאין לו מושג של"מקרקעין" מעבר למושג של "יחידת-הקרקע" כישות כוללת אחת. הפתרון הוא שכל עוד נשאר דבר "חלק מהותי" של יחידת-הקרקע, ממילא לא יתכן בו שום מעמד עצמאי, כפי שראינו; אך הפרדת הדבר מוציאתו ממילא מכלל "חלקמהותי" והופכת אותו למיטלטל בפני עצמו - ומשעת ההפרדה, הרי או שנשאר הוא בבעלותו של בעל היחידה הקרקעית, או שעובר הוא לבעלות האדם שהיתה לו רשות להפרידו לעצמו.קעו)
קסז) שם, חלק ב', פרק ט' סע' ב.
קסח) אנקצרוס-ניפרדי, א׳, עמ' 503.
קסט) ר' לעיל, בסמיכות להערה קכ"ז.
קע) אנקצרוס-ניפרדי, א', עמ' 504.
קעא) כאן משתמש החוק במונח bâtiments {בניניים, צרפתית}, בהבדל מן המונח constructions {קונסטרוקציות, צרפתית} (מבנים) שבו משתמש החוק בסעיפים 553 ואילך, בקשר לדין ה-accessio {רְכוּשָׁה, לטינית}.
קעב) בכרך ג', עמ' 263.
קעג) "בעיקר" - כי ביחס ליבול, לפירות ולעצים, אין זה הטעם היחיד להחשבתם כמקרקעין, בשים-לב לעובדה שבצרפת ייתכנו קניין-מקום ובעלות קרקעות נפרדת אף ביחס למטעים: פלניול וריפר, ג׳, עמ' 324.
קעד) השווה פלניול וריפר, ג', עמ' 80.
קעה) שם, עמ' 104 ואילך.
קעו) בג"ב, סע' 953 ואילך.