שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
שעבודי-הנזקים שסקרנו בסימן הקודם מכניסים אותנו לתחום שעבודי-השכנים בדיני ישראל, אך אין הם הסוג היחיד של שעבודי-שכנים אשר דיני ישראל מכירים. סוג אחר של שעבודים כאלה רשאים אנו לייחד כאן, בהסתמך על לשון המקורות, בכינוי של שעבודי-תשמישים.קיב)
שעבודים אלה, עיקר עניינם הוא לכאורה בהרחבת השימוש הנעשה בחצר המזקת והמשכתו לתוך חצר השכן, כגון הוצאת זיזים או מרזבים, נעיצת קורות, וכו'. בהתאם לכך יש להם מעין מהות של בלאיים: מצד אחד, הוצאת הזיז, למשל, כשלעצמה, אינה דווקא עניין של נזקי-שכנים, אלא עניין של רשות או קניין בחצר הזולת; קיד) אולם, השימוש בזיז - בין אם הוצא ברשות או בלעדיה - יכול ויכול להיות עניין לנזקי-שכנים, כגון שבכל פעם אשר בעלת-הבית תולה בו כבסים, הריהי מזקת את השכן בהסתכלותה הסקרנית - ומבחינה זו אין הבדל בין זיז הבולט והחלון המכונס כלו בתחום החצר המזקת גופא (ושדינו כנזק אשר השימוש בו עשוי להזיק).קטו) לא ראיתי שום מקור מפורש הבא לתאם בין שני האספקטים הללו, אך העיון במקורות אינו משאיר מקום לספק כי שעבודי-התשמישים מיוחדים הם בפרטים שלהלן: נקנים (או מתבררים) הם אמנם על-ידי זכות-חזקה, אולם אין הם נקנים על ידי זכות-קדימה (אם לא כנגד חצר של הפקר), ואפשר לקבעם הן בדרך של הסכם-מחילה הן בדרך של קניין-הנאה בחצר הזולת.קטז) תוך כדי כך נראה שאופן העמדת השעבוד לא ישפיע על תוכנו: מכל-מקום ייחשב הדבר כקניין-הנאה הנבלע בשעבוד-שכנים, אלא אם הועמד השעבוד כקניין-הנאה דווקא, והותנה בפירוש שהוא לא יהא צמוד לקניין בחצר המזקת. בקשר לזכות-החזקה סובר הסמ"עקיז) כי ההלכה היא כרמב"ם בשעבודי-הנזקים, אך בשעבודי-התשמישים ההלכה היא כשיטתו של הרא"ש. לע"ד אין סברה זו מוצדקת, ותפיסת-הביניים שהצעתי לעיל נראית לי נכונה לגבי שעבודי-הנזקים ושעבודי-התשמישים כאחד.
אולם, עיקר עניינם של שעבודי-התשמישים כפי שתיארנוהו בזה, הריהו כך, כאמור, רק לכאורה, ולמעשה נראה כי עניינם של שעבודי-התשמיש טעון תפיסה יותר רחבה. כך הוא משום שבצד שעבודי-התשמישים כמתואר מוצאים אנו בדיני ישראל גם קבוצה אחרת של שעבודי-שכנים, אשר מסתבר כי דיניהם שווים לחלוטין למה שאמרנו בשעבודי-התשמיש ואשר אינם מתבטאים דווקא בשימוש הנמשך מחצר אחת לאחותה, כי אם בשימוש כלשהו הנעשה על-ידי אדם בחצר הזולת לתועלת השימוש בחצרו שלו - כגון שימוש דרך או אמת-מים. מלכתחילה לא הכללנו קבוצת-שעבודים זו בתיאור שעבודי-התשמיש, כי במקורות אין היא נידונה עמהם, בצמוד לשעבודי-הנזקים, אלא נידונה היא לחוד, ולא מנקודת-הראות של שעבודי-שכנים הצמודים לקניין, כי אם מנקודת-הראות של שעבודי-הנאה, היכולים גם להיות אישיים.קיח) אולם, בשים-לב לעובדה כי השימושים האמורים נכללים בכלל ש"המוכר בעין יפה מוכר", אשר נעמוד עליו להלן (ור' שו"ע חו"מ סי' קע"ג סע' ג'), יוצא בבירור כי כאשר יש בשימוש משום תועלת לשימוש בחצר אחרת, אמנם יהיה לנו בדרך-כלל עניין כאן בשעבוד-שכנים, הצמוד לקניין. לאחר מכן נשארת רק השאלה, אם גם בשעבודי-שכנים מסוג זה יתכן לא רק דין הקנאה, כי אם גם דין-מחילה וזכות-חזקה - ועל-פי חו"מ סי'(קנ"ד) [קנ"ה] סע' ל"ח ומשה"א ביאורים על סי' קמ"ח ס"ק א' נראה כי התשובה היא חיובית. בהתאם לכך מסתבר כי בין קבוצת-השעבודים הנידונה לשעבודי-התשמיש דלעיל אמנם אין שום הבדל-דינים כאמור, וניתן אפוא להגדיר את שעבודי-התשמיש באופן כללי כשעבודי-שכנים להנאהקיט) מסוימת בחצר הזולת. תוך כדי כך ראוי להסב את תשומת-הלב לעובדה כי בהגדרה המוצעת לא הכללנו את הדרישה לקשר תועלתי בין הנאת השעבוד לבין השימוש בחצר האחרת, אף-על-פי שהזכרנוהו כאן מדי פעם בפעם. קשר כזה מתחייב אמנם במסגרת הכלל ש"המוכר בעין יפה מוכר" כפי שנראה להלן - וכן מסתבר מטבע הדברים כי זכות-חזקה לא תוכל להיווצר ביחס לסידורים של שימוש הנעשה שלא מתוך קשר לשימוש בחצר האחרת.קכ) אולם, דרישה מושגית לקשר בין השימושים בשעבוד-התשמיש אין אנו מוצאים בדיני ישראל, ומסתבר כי בהסכם מפורש אפשר גם להעמיד קניין להנאה מוגבלת כלשהי בבחינת שעבוד-תשמיש שיהא צמוד לקניין בין שכנים.
קיב) ר' בעיקר טור חו"מ סי' קנ"ג סע' א.
[קיג) חסר במקור.]
קיד) שו"ע חו"מ סי' רי"ב סע' ב'.
קטו) שם, סי' קנ"ג סע' א. הדוגמה היא רק כדי להבליט את מהות העניין, אבל למעשה - כל חריגה מתחומי החצר האחת לתחומה של חצר השכן הריהי ממילא בבחינת נזק - לפחות בפוטנציה.
קטז) ר' שם, סי' רי"ב סע' ב',לעומת סי' קנ"ג סע' י"ג.
קיז) שם, סי' קנ"ג סע' ל"ב.
קיח) ר' שו"ע חו"מ סי' רי"ז וקס"ט, לעומת סי' קנ"ג.
קיט) "הנאה" - ולא רק שימוש - כדי לרבות הנאה של הפקת פירות או חומרים, ואף הנאה של מניעת שימוש, - אם כי בהנאה של מניעת שימוש גרידא ודאי לא יוכל להיות מקום לדין מחילה וזכות-חזקה, מטבע הדברים.
קכ) מתוך "קשר" לשימוש, ולא הדגשתי מתוך קשר מועיל לשימוש, כי למעשה אין נפקא מינה, ואילו להלכה אין נראה כי דיני ישראל מסתבכים אמנם בדרישה כי מי שטוען לשעבוד-שכנים על-פי זכות-חזקה יוכיח לא רק כי הנאת השעבוד קשורה לשימוש בחצרו, אלא גם שהיא קשורה אליו בקשר "מועיל".