שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
2. העברת-החזקה לשומר
יכולים אנו לפנות עתה לבעיות העברת ההחזקה לשומר - ובקשר לכך צריכים אנו להדגיש קודם-כל כי ההבחנה בין העברה לבעל-בית והעברה לשומר אינה לגמרי חד-משמעית. כי באמת, מאי משמע "העברה לשם בעל-בית"? לא התכוונו בכך רק להעברה שלא לשומר, או למחזיק-לעצמו, שהרי לפי מינוחנו אין כלל הכרח ש"בעל-הבית" יהא מחזיק-לעצמו - ועשוי אדם להיקרא "בעל-בית" רק על שם עליונותו כלפי פלוני אחר, בעוד שהוא עצמו אינו אלא שומר לפלוני אחר. ואמנם, גם העברת-החזקה לאדם, אגב הקנאת החפץ לזכותו להחזיק בו כשומר בלבד, נתפסת לחלוטין, בלי שינוי כלשהו, בגדרי מה שאמרנו על "העברה לשם בעל-בית" - וכמעט נכון היה לתקן ולומר שבדברנו על "העברה לשם בעל-בית" לא התכוונו למעשה אלא להעברת-החזקה כלשהי, לשם זכות קניינית להחזיק, בין אם הזכות היא להחזקה כבעלים ובין אם הזכות היא להחזקה כשעבוד, כשומר למקנה או כשומר לשלישי (כגון שראובן מעביר לשמעון חפץ שהוא מחזיק בשכירות מלוי). אולם, תיקון שכזה לא היה נוח מבחינת צרכינו האנליטיים,קלו) ועל-כל-פנים הוא לא היה נכון גם אלא כמעט. הסייג הוא, שכאשר ההעברה היא באמת לשומר, ולא לאדם המחזיק לעצמו, הרי לפחות לדעת הרא"ש יכולה ההחזקה לעבור גם שלא אגב הקנאה, אפילו כשההעברה היא לשם זכות-החזקה קניינית. וביתר דיוק: לפי תפיסה זו, אפילו בלי מעשה-הקנאה ובלי מעשה-החזקה נעשה אדם שומר בחפץ הזולת, משעה שהמחזיק האחראי הניח לו לשם כך את החפץ וסילק ממנו את שמירתו, מדעתו; העברה בדרך זו מועילה גם במסגרת של כוונת-העברה לשם זכות-החזקה קניינית, והאחריות שהיא מטילה על השומר נקבעת לפי גדרי הזכות המכוונת - אבל על-כל-פנים, אין היא מועילה אלא להעברת ההחזקה (או השמירה) כשלעצמה, על האחריות הכרוכה בה, ואין היא מועילה להעברת הקניין מעבר לכך.קלז) יוצא אפוא כי דיני העברת-ההחזקה שסקרנו מקודם שייכים רק בהעברה למחזיק-לעצמו, וכן אפילו בהעברה לשומר, כשההעברה כוללת בה יסוד של שעבוד בעל-הבית עצמו לשומר, באופן ששומר זה אמור גם לחזור ולהיעשות מצידו, לפחות במובן מסוים, בעל-בית לבעל-הבית שלו - ולכן ריכזנו סקירה זו במושג של "העברה לשם בעל-בית". לעומת זאת, כשההעברה היא אפילו לשם זכות קניינית, אבל אין היא מגיעה להיות היא עצמה העברה קניינית, לשם בעל-בית, מתאחד עניינה עם מכלול דיני העברת ההחזקה שבמיוחד לשומר - ואת המכלול הזה נסכם בשורות הבאות.
ההעברה לשומר יכולה להתקיים באחד האופנים הבאים: ראשית, אגב הקנאה, כפי שראינו לעיל; שנית, על-ידי הסכם-דברים, כפי שגם-כן כבר ראינו, - והסכם-הדברים הנחוץ יכול להיות חלק מהותי מהסכם-הקנאה, או יכול הוא להיות הסכם מיוחד לעניין העברת השמירה; ושלישית - כשאמור החפץ להימסר לשומר שלא לשם זכות קניינית או שעבוד, אלא לשם עצם עניין השמירה - יכולה ההעברה להתקיים על-ידי מעשה-החזקה שהשומר יבצע לשם כך בחפץ, מדעתו של בעל-הבית.קלח) לעניין זה אין נפקא מינה אם בעל-הבית יכול להרשות את מעשה-ההחזקה או שמא אין לו עצמו שום רשות ואין הוא יכול להרשות: החשוב הוא שעל-ידי מעשה-ההחזקה תיווצר זיקת שומר ובעל-בית בין המחזיק למי שבא הוא להחזיק משמו - ולשם כך מספיק שהמעשה יתבצע מתוך שיתוף דעת הצדדים, ואפילו שלא ברשות.קלט) בדומה לכך ראוי כאן להזכיר את הדין שהזכרנו כבר לעיל, בהערה קל"ה, ושנחזור עוד אליו ביתר פרוטרוט להלן: שגם אם אין בהקנאה בטלה כדי להעביר החזקה לשם בעל-בית, הרי כשמבוצעת או נשלמת היא על-ידי מעשה-החזקה, יש בה על-כל-פנים כדי לעשות את הלוקח שומר למקנה.
3. העברת-החזקה בדרך החזרה
החזרת ההחזקה לבעל-הבית מיד השומר או הגזלן דומה בעיקרו של דבר להעברה לשומר: אין היא צריכה הקנאה או מעשה-החזקה צורני, אלא די לה בכל מה שייחשב כהחזרה לדעת בעל-הבית. שומר אבדה אינו זקוק אף לזה, אלא נפטר הוא משהחזיר את החפץ למקום שבו מובטח בעל-הבית למצאו בהקדם. הגזלן שלא נודע מעשהו, אף הוא אינו זקוק להחזרה-מדעת ממש, אלא נפטר הוא משמוצא בעל-הבית את החפץ כפי שהיה.קמ) עם זאת יש להדגיש כי החזרה מן השומר לבעל-הבית עשויה ואף חייבת להיות חלק ממעשה-הקנאה, כשההחזרה מכוונת למתן שעבוד לבעל-הבית כנגד קניין השומר, או שמכוונת היא לסיים את השעבוד שהיה לשומר ושעדיין לא נסתיים מתוכו.קמא)
קלו) חוסר-הנוחות הוא, שהמחלקה שכנגד צריכה מכל-מקום להכיל את ההעברה לשומר באשר הוא שומר (בין שומר מכוח מסירה בלתי-קניינית על-פי דין ובין שומר-גזלן) - ואין המיון מתקשר בין העברה לשומר מצד אחד והעברה לשם קניין מצד שני.
קלז) פסקי הרא"ש על בבא מציעא פ"ח סי' ט"ו, ור' בעה"ש חו"מ סי' רצ"א סע' ט"ו - על סמך פ"ב מהל' שכירות הל' ח' - שיש פנים ליחס עמדה דומה גם לרמב"ם. - להצדקת הגישה הזאת מבחינה מעשית נראה לטעון כלהלן: יהא שמעשה-ההקנאה הפורמלי נחוץ כדי לקבוע בבירור את הרגע שאחריו שוב אין הצדדים יכולים לחזור בהם מהסכם הקניין, הרי במציאות קורה שהשמירה על החפץ מתחלפת כבר לפני שנתקיים מעשה-ההקנאה הפורמלי, ואין להטיל את האחריות לכל נזק הנגרם בינתים אלא על אותו צד המופקד בפועל על השמירה בשעת-מעשה. עם זאת, באמת אין פיצול כזה בין העברת הקניין והעברת השמירה יכול להתרחש אלא בקשר להקנאת שעבוד, ולא בקשר להקנאת הגוף. כי הסכם על הקנאת שעבוד כולל בו ממילא - בפירוש או מכללא - גם גדרים ידועים לעניין חובת השמירה כלפי בעל-הבית; אבל הסכם על הקנאת הגוף אינו כולל בו גדרים של שמירה לזולת, ואין השמירה כשלעצמה יכולה להתחלף אפוא על-פיו, אלא נחוצה לשם כך תוספת של הסכם מיוחד ומפורש.
קלח) שו"ע חו"מ סי' רצ"א סע' ה'.
קלט) דוק בתוספות על בבא קמא ע"ט א' ד"ה נתנו.
קמ) בבא קמא נ"ז א' וקי"ח א', ותוספות שם, ד"ה שלא לדעת; תוספות על בבא בתרא פ"ח א', ד"ה מר סבר; שו"ע חו"מ סי' רצ"ג סע' א'-ב', וסי' רס"ז סע' א' וסי' שנ"ה.