שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
לאחר מכן, אפשרות שלישית היא שמלכתחילה יקבל השומר את החפץ בתום-לב, ובעוד שהוא מחזיק יתגלה לו כי הבעל האמיתי הוא אחר. אולם מטבע הדברים הוא כי שום גילוי של הבעל האמיתי לא יוכל להיחשב כגילוי המחייב את השומר, אלא אם בעל הבית הגזלן הודה לפניו בעצמו כי פלוני אחר הוא הבעל, או שהומצא לו פסק-דין הקובע את זכותו של הלה, במשפט בעל-תוקף נגד בעל-הבית הגזלן.נא) בהתאם לכך, באין הודאה או פסק-דין, אם יפעל השומר על-פי טענה כלשהי בדבר גזלנות בעל-הבית, הרי הוא יעשה כן על אחריותו וסיכונו, למקרה שהטענה תתברר ככוזבת; ומצד שני, אם באותו זמן הוא אפילו יחזיר את החפץ לבעל-הבית או יפרע לו דמי-אחריות שהתחייב בהם, הריהו ייפטר גם כנגד הבעל האמיתינב) - שהרי חזקת-הזכות של בעל-הבית, המקוימת על-ידי החזקתו מלכתחילה, ראויה עדיין להיחשב כעדיפה על כל שמועה או טענה מנוגדת, ואף אם תהא זו מסתברת לכאורה כל כמה שתהא. במלים אחרות, אפוא, יש קנה-מידה אובייקטיבי ברור, שרק על-פיו רשאי וצריך השומר להעביר את שמירתו משם הגזלן לשם הבעל האמיתי - ומסתבר כי ברגע שקנה-מידה זה מתקיים בשומר, נעשה הוא כמי שמוצא את אבדת הזולת ברשותו, אחר נטילה בטעות ובתום-לב.נג) הדין יהא לפי מה שראינו לעיל, בפרק ג', סוף סע' ו': השומר יוחזק כמוצא המתכוון להחזיר, ובהתאם לכך תוחלף אחריותו, מאותה שעה, לאחריות של שומר אבדה; אולם, במקרה שהשמירה היתה אגב שעבוד - עדיין יתמיד השעבוד בעינו, כאמור, לפי דיני תקנת השוק, וגדרי האחריות לא ישתנו אפוא.נד)
נא) שו"ע חו"מ סי' רכ"ה סע' ב'.
נב) לעניין החזרה - דוק בשו"ע חו"מ סי' שמ"א סע' ד' - בדומה ליורשים, שטבחו ואכלו בתום-לב את הפרה שהיתה שאולה לאביהם, שאין הם אחראים להפסד, אלא רק לממון שנשתרש להם. לעניין פרעון - דוק בטור חו"מ סי' שס"ג סע' ה', בהבדל מסי' שס"א סע' ו', שפרעון ששולם בתום-לב לגזלן, חייב הגזלן לשלמו לבעלים.
נד) בשיטות של יבשת אירופה נראה כי השומר אחראי לבעל האמיתי על-פי דיני "התשלום בלי חוב"' ו"ההתעשרות שלא כדין" - לפי מה שסקרנו לעיל, בפרק א', סע' ה' סי' 6, ובפרק זה, בהערות ל' ול"א; אך לא זו בלבד שהאחריות הזאת עשויה לחול כאן רק באופן מקרי ובלתי-מותאם לעניין, אלא גם אין שום תיאום מפורש בין תחולתה לבין האחריות החוזית של השומר כלפי בעל-הבית הגזלן, הצריכה לכאורה להתקיים בעינה - לפחות כל זמן שהחפץ לא נטרף כדין, שאז על-כל-פנים ייפטר השומר משום אונס (דוק בסע' 1937, 1938 של ספר החוקים האזרחי הצרפתי; סע' 1777 באיטליה; סע' 479 של חוק החיובים השוייצרי; אנקצרוס-להמן, עמ' 713). עם זאת יש לציין כי לדברי וולף-רייזר, בעמ' 356, תביעת-האחריות של בעל-הבית הגזלן אינה אלא תביעה בעד הבעל האמיתי - ולפי זה מתברר שוב כי אמנם גם ביבשת אירופה נשברת התפיסה החוזית בענייננו, לפחות מבחינה עקרונית, לחלוטין. בחוק הגרמני יש לציין בהקשר זה גם את סע' 991, הקובע כי השומר בתום-לב לגזלן אינו אחראי לבעל האמיתי אלא באותם הגדרים שבהם היה אחראי על-פי החוזה לבעל-הבית. מצד שני קובע סע' 851 הוראה כללית, כי השומר הפורע את חובו בתום-לב לבעל-הבית הגזלן - פטור גם נגד הבעל האמיתי.
מלבד זה יש להזכיר ביבשת אירופה את ההוראות הבאות, השייכות לענייננו. בצרפת (סע' 1938) ובאיטליה (סע' 1778), אם יודע השומר כי החפץ נגזל בעבירה פלילית, ויודע ממי נגזל, חייב הוא להודיע לנגזל, ואינו רשאי להחזיר לגזלן אלא אם לא הגיעה התנגדות מהנגזל. בשוייצריה, לפי סע' 479 של חוק החיובים, פטור השומר להחזיר לבעל-הבית משעה שהוגשה תביעה נגדו על-ידי צד שלישי. באיטליה, לפי סע' 1777, נפטר השומר מחובתו לבעל-הבית על-ידי הפקדת החפץ לפי הוראות השופט, אחר שהוגשה תביעת צד שלישי - וההפקדה היא על חשבון בעל-הבית. הוראות אלו מופיעות רק בדיני חוזה-הפקדון, ואין כמותן בקשרי-שמירה אחרים - אפילו חוזיים.
באנגליה מנוע השומר מלכפור בזכותו של בעל-הבית אלא אם כבר נטרף ממנו החפץ בדין או שהוא עצמו נהפך לבא-כוחו של הצד השלישי, שלו הוא מיחס בעלות. עם זאת אין השומר פטור מאחריות לבעל האמיתי, כגזלן לפי דיני הנזיקין (בגין trespass {הסגת גבול, אנגלית} או conversion{המרה, אנגלית}) - ומשמע שבדרך-כלל תהא האחריות כפולה, אלא שהשומר המכיר את המצב יכול לעקפה על-ידי האמצעי הנהלי של interpleader {טענת ביניים, אנגלית}, היינו הפקדה בבית-הדין להכרעה בין תובעים מתחרים (ר' פייטון, שמירה, עמ' 380 ואילך, 390 ואילך; גודיב, עמ' 49-50; הלסבורי-סיימונדס, כרך ב', עמ' 138-139).
חוק השומרים, תשכ"ז, מתעלם מבעיית השומר כשבעל הבית גזלן. את פתרון הבעיה גם אין לחפש בו בין השיטין, כי לפי הגדרת השמירה בסע' 1(א) מתייחס הוא רק להחזקה שלא מכוח הבעלות, המתקיימת כדין. מאחר שהשומר לגזלן אינו מחזיק כדין, אפילו כשמחזיק הוא בתום לב, ממילא אין חוק השומרים חל עליו.