שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
באיטליה דומה השיטה בדרך כלל למה שראינו בצרפת.סו) המום הנסתר, הנותן מקום לברירת הלוקח, מוגדר כאן בס' 1490 של ספר החוקים האזרחי כמום ההופך את הממכר לבלתי מתאים לשימוש אשר לשמו הוא נועד או המפחית את ערכו במידה ניכרת. האפשרות השנייה תוקפת אפוא את העניין למעשה באופן מורכב, מצד האונאה בגוף הסחורה ומצד אונאת המחיר כאחת. בהסברת אחריותו של המוכר למומים אף משני הסוגים כותב מסיניאו לאמור: "הסוג הראשון של מומים, משמעותו היא כי הלוקח באשר נשא ונתן על דבר, שמצפה הוא בצדק כי יוכל לעשות בו שימוש מסוים, העומד גם לעיני המוכר והמוכָּר על ידיו - זכותו היא שלא לקבל דבר שאינו מתאים לאותו שימוש. תוצאת סוג המומים השני היא, שהלוקח אינו חייב לקבל דבר החסר את הערך שיוחס לו ואשר על פיו נקבע המחיר בדרגה שנקבע". ההסבר מבהיר אפוא את הצדקתו של הדין בגורם הטעות: בהפרש שבין הנחות ההסכם לבין מה שנמצא בנשוא ההסכם למעשה - אך על כל פנים העובדה נשארת, שגם דין המומים האיטלקי אינו נכלל במסגרת דיני הטעות, אלא נתלה הוא באחריות מיוחדת.
מבחינת סדר ההוכחות יוצא הלוקח ידי חובתו מלכתחילה על ידי עצם הוכחתו של המום, ואין עליו להוכיח שהמום היה אמנם נסתר: נטל ההוכחה שהמום לא היה נסתר, ושהלוקח ידע עליו או יכול היה לגלותו בנקל, חל על המוכר. אולם במקרה שמצליח המוכר להוכיח כי המום אמנם ניתן היה להתגלות בנקל, עדיין יכול הלוקח לזכות בתביעתו, אם יוכיח כי הגילוי נמנע ממנו על ידי מרמת המוכר.
הברירה בין תביעת ביטול המיקח והתביעה להפחתה מן המחיר עומדת ללוקח רק כל זמן שלא בירר לו את עמדתו בתביעה משפטית: משהגיש את תביעתו, שוב אין בידו לשנות ממה שבחר.
התביעה לביטול המיקח עומדת ללוקח אף במקרה שהממכר אבד בינתים בסיבתו של המום. התביעה להפחתה מן המחיר בלבד, ללא ברירת ביטול, עומדת לו במקרה שהממכר אבד שלא בסיבת המום או שהממכר נשתנה. הוכחת תום לב, כדי להעמיד את האחריות לנזק על חסרון כיס בלבד, מוטלת על המוכר.
כדי שיוכל הלוקח לתבוע, צריך הוא בסתם להודיע למוכר על המום תוך שמונה ימים מגילויו. התביעה מתישנת תוך שנה מן המסירה, ואף אם המום לא נתגלה אלא לאחר מכן. אולם, אם הלוקח לא החמיץ את מועד ההודעה, יכול הוא להעלות את ענין המום כטענה נגדית במשפט אף אם התביעה התישנה. על מום בסחורה שהיא חומר גלם אין ללוקח תביעה אחר שהשתמש בסחורה. דין המום הנסתר במיקח בעלי חיים כפוף למנהגים מקומיים.
במקביל לדיני המום הנסתר תיתכן גם ללוקח באיטליה תביעת ביטול המיקח בגין אי מילוי החוזה מצד המוכר, במקרה שהממכר נמצא חסר תכונות שהובטחו על ידי המוכר בפירוש או שהן הכרחיות לשימוש אשר לשמו נועד הממכר. תנאי לתביעה כזאת הוא שהפגם יהיה חורג מגדרי הנסבל על פי המנהג. לענין הודעה והתיישנות שווים דיני התביעה הזאת לדיני המום הנסתר. התביעה מסוג זה (סע' 1497 של ספר החוקים האזרחי) שייכת במיוחד במקרקעין. לגבי מיטלטלין קובע סע' 1512 כי על פי המנהג יתכן שהסכם המכר יכלול מסתמא תניית אחריות מצד המוכר לגבי תיפקודו הטוב של הממכר. באין מנהג לחיוב, זקוקה אחריות כזאת להתנאה מפורשת. כשישנה תניית אחריות - מפורשת או מסתמא - רואים את הפעלתה מותנית מן הסתם בכך שהלוקח יודיע על הליקוי בתפקוד תוך שלשים יום מגילויו, והתביעה מתישנת תוך ששה חדשים מן הגילוי. השופט יכול לתת זמן למוכר לתיקון הדבר או להחלפתו, בכפוף לתשלום הנזק.
סע' 1513 של ספר החוקים האזרחי קובע כי במכר מיטלטלין יכול כל אחד מן הצדדים לדרוש שטיבו או מצבו של הממכר ייבדקו וייקבעו בדרך משפטית. צד שלא ביקש בדיקה כזאת והטוען בדיעבד על פרטים מסוימים בזהותו, בטיבו או במצבו של הממכר, צריך להוכיח את טענתו בדיוק.
בעמ' 113-114 מנתח מסיניאו את המקרה של מיקח תמונה אשר המוכר ייחס אותה לצייר מסוים או שהלוקח סבר מסתמא כי מוצאה הוא מצייר מסוים. לגבי האפשרות הראשונה כותב מסיניאו כי "בעוד שמקובלת הדעה, שאם נמצא כי היצירה אינה אמיתית, חוזרים אנו לענין של טעות, נראה כי יש להעדיף את הדעה האחרת, אשר לפיה יש פה העדר של תכונה הכרחית בדבר, ולכן חל להגנת הלוקח סע' 1497, ולא סע' 1428" (המדבר על ביטול המיקח בגלל טעות ואשר תנאי התביעה על פיו הם שונים). לעומת זאת, באפשרות השנייה "חוזרים אנו לעניין של טעות, ולכן חל סע' 1428, בתנאי שהטעות היא חשובה (דבר שבדרך כלל אינו קורה) ועשויה להיות נודעת למוכר. יש לציין שהטעות עשויה כאן לקבל גם את הדמות המיוחדת של טעות ביחס לערך יצירת האמנות, היינו ביחס למחיר, ויכולה היא להופיע כטעות ביחס לסכומו של המחיר ששולם. נפקא מינה לכך, שהמיקח יוכל להישאר קיים בתנאי שהמוכר יסכים להפחתה מן המחיר". להלן ממשיך עוד מסיניאו ומבחין בין האפשרות ששני הצדדים טעו וחשבו שהתמונה מקורית, ונתגלה שאינה מקורית, או שחשבו שאינה מקורית, ונתגלה שהיא מקורית. במקרה הראשון יכול הלוקח לחזור בו בגלל טעות, כי לא נתקיים התנאי המובטח על ידי המוכר, שהתמונה היא מקורית. במקרה השני אין המוכר יכול לחזור בו, כי הלוקח לא יכול היה לדעת את הטעות מלכתחילה.
בגרמניה,סז) דין המומים הוא מאוחד, ויש ללוקח ברירה בין תביעה לביטול החוזה ותביעה להפחתה מן המחיר, הן במקרה שהמום הוא בניגוד לתנאי מפורש הן במקרה שלא היתה שם התנאה מפורשת. תנאי לתביעה הוא שהמום יהיה קיים בשעת העברת האחריות; ובמקרה שהמדובר הוא במום אשר איננו עומד בניגוד לתנאי מפורש בחוזה, נחוץ שיהא זה מום המפחית במידה חשובה מערך הממכר, או מתועלתו הרגילה, או משימושיותו לגבי המטרה שפורשה בחוזה המכר. אין ללוקח תביעה אם בשעת עריכתו של החוזה הוא ידע על המום. אבדן הממכר ביד הלוקח אינו מונע תביעת ביטול מצידו, אלא אם כן אבד הדבר או נפגם באשמתו; ואף שינוי הממכר על ידי מעשי הלוקח אינו מונע תביעת ביטול, אם המום התגלה רק על ידי אותם מעשים או לאחר שנעשו. משהודיע הלוקח על המום למוכר, יכול המוכר להקציב לו זמן לביטול המכר, ואם הלוקח אינו מבטל תוך אותו זמן, נשארת לו רק התביעה להפחתה מן המחיר. אם הלוקח זוכה בתביעה להפחתה מן המחיר, מנכים לו אחוז השווה ליחס שבין ערכו האמיתי של הממכר בשעה שהחוזה נערך לבין הערך שהיה לו באותה שעה אלמלא המום. תביעת הביטול או ההפחתה מן המחיר, שלא עקב העלמת המום במירמה, מתישנת במקרקעין כעבור שנה מן מן המסירה, ואילו במיטלטלין כעבור שישה חדשים, אך אפשר להסכים על תקופת התישנות יותר ארוכה. אין ההתישנות מונעת העלאת עניינו של המום כטענת הגנה, כשהלוקח הודיע על המום בעוד זמן.
חוץ משתי התביעות שאמרנו יש ללוקח גם ברירה של תביעת פיצויים, במקרה שהמום כבר היה קיים בשעה שהחוזה נערך, והמוכר העלים את המום במירמה (או רימה את הלוקח, שיש במימכר תכונה רצויה, בעוד שידע כי התכונה נעדרת), וכן במקרה שחסרה במימכר תכונה מובטחת, או שנולד המום אחרי עריכת החוזה, אך לפני העברת האחריות - שאז מפר המוכר את חובתו להעמיד את הדבר ללוקח באותו מצב שהיה בשעת עריכתו של החוזה.סח)
במכר של סחורה המוגדרת רק על פי מינה יש ללוקח גם ברירה נוספת, בין תביעת הביטול לתביעת החלפה.
אין דיני המומים חלים במכר של נכס ממושכן, במכירה פומבית.
דינים מיוחדים חלים במכר בהמות,סט) וכמו כן חלים דינים מיוחדים במכר, אשר לגבי שני הצדדים הריהו "מכר מסחרי". במכר כזה חייב הלוקח לבדוק את המימכר מיד אחר המסירה, ובמקרה שמוצא הוא מום חייב הוא להודיע עליו מיד. אם לא הודיע - דינו כאילו אישר את המכר, אלא אם כן היה המום בלתי ניתן לגילוי. היה אמנם המום כזה, חייב הלוקח להודיע עליו מיד אחר הגילוי. סייגים אלה אינם פועלים לטובתו של מוכר אשר נהג במירמה.ע)
בשוייצריהעא) דומה השיטה העקרונית למה שראינו בגרמניה.עב) במסגרת זו אין הלוקח יכול להתלונן על מום המתבטא בהעדרה של תכונה מובטחת או בהימצאה של תכונה אשר הובטח העדרה, אלא אם כן היה קשר סיבתי בין ההבטחה והסכמת הלוקח לקנות. אם המום איננו עומד בניגוד לשום הבטחה מפורשת, יש ללוקח תביעה אם על פי עקרונות "הנאמנות והיושר" (treu und glauben{בתם לב, גרמנית}) רשאי היה להניח בשעת עריכתו של החוזה כי מום מעין זה שנמצא לא יימצא במימכר. כן נחוץ שהמום יפגע בערך הדבר או בתועלתו, כפי שהבאנו בהערה ע"ב - ונחוץ כי בשעה שהחוזה נערך לא יֵדע הלוקח על המום ואף לא יהיה לו לדעת עליו. מקום שמתמלאים התנאים הדרושים, והמוכר לא פעל במירמה, צריך הלוקח להודיע למוכר על המום מיד אחר שגילהו, תוך זמן נאות מן המסירה, ועל כל פנים לא יותר משנה אחת אחר המסירה (ביחס למומי בניינים - ההתישנות היא 5 שנים מיום העברת הקנין). איחור בהודעה דינו כמחילה. אם הלוקח הודיע על המום בעוד זמן, יכול הוא לתבוע תוך תקופת ההתישנות הנ"ל את ביטול המכר או הפחתה מן המחיר.
כשהמדובר הוא בסחורה המוגדרת על ידי מינה, יש ללוקח ברירה גם לתביעת החלפה.
במקרה שהמוכר פעל במירמה, אין הלוקח מוגבל על ידי דרישת ההודעה ותקופות ההתיישנות המקוצרות. בחירת הלוקח בין תביעת ביטול והפחתה מן המחיר אינה מחייבת את השופט, וזה יפסוק רק הפחתה מן המחיר אם הביטול אינו נראה לו מוצדק. אבדן המימכר, שלא באשמת הלוקח, אינו מונע פסק דין של ביטול. את ההפחתה מן המחיר מעריכים לפי השיטה שראינו בגרמניה, אבל לאו דווקא לפי שעת החוזה, כי אם לפי שעת העברת האחריות. במקרה מתאים יכול המוכר למנוע פסק של ביטול או הפחתה מן המחיר על ידי הצעה להחלפה מידית של המימכר בסחורה בלתי פגומה. המוכר חייב גם בפיצויים במקרה של פשיעה מצידו - ובהבדל מגרמניה אין זה כאן עניין לברירה מיוחדת. במכר בהמות אין אחריות המומים חלה, אלא אם קיבל עליו המוכר את האחריות בכתב או שהטעה את הלוקח בזדון - ואף כאשר חלה האחריות, כפופה היא לדינים מיוחדים.
סו) על פי מסיניאו, ג/א/א, עמ' 105 ואילך.
סז) על פי אנקצרוס - חיובים, עמ' 364 ואילך; בג"ב, סע' 459 ואילך.
סח) ואם נשאל, ובכן, למה יש ללוקח תביעת ביטול או הפחתה מן המחיר אפילו כשהמום כבר קיים היה בשעה שהחוזה נערך? - התשובה היא שהתביעות האלו, בניגוד לתביעת פיצויים, אינן מבוססות בהפרת חוזה המכר, כי אם באחריות מיוחדת - בהבדל ממה שראינו בצרפת ובאיטליה, אשר שם תביעת הפיצויים איננה ברירה נוספת, על פי דיני החוזים הכלליים, אלא נספחת לתניית האחריות.
סט) בג"ב, סע' 481 ואילך.
ע) ספר החוקים המסחרי, סע' 377-378.
עא) על פי גוהל, עמ' 246 ואילך; חוק החיובים, סע' 197 ואילך וסע' 219, סיפא.
עב) סע' 197 קובע: "המוכר אחראי כלפי הלוקח הן לתכונות המובטחות הן לכך שאין לדבר פגמים חומריים או משפטיים המונעים את ערכו או יעילותו לגבי השימוש המיועד או המפחיתים אותם במידה חשובה. הוא אחראי, אף אם לא ידע על המומים".