ו.ז.5.

5. דינו של קונה-הגוף לזמן קצוב

ולבסוף, ניתן פה את הדעת על ההלכה המובאת על-פי התוספות בשו"ע חו"מ סי' שמ"ו סע' י"ח, שאף הקונה את החפץ לגופו, בקניין קיים, אך לזמן קצוב, אחראי עליו כשומר-חינם.

בהלכה זו יש מצד אחד סתירה ברורה לעצם המושג של קניין הגוף. שהרי הקונה את הגוף - יש לו מעין ריבונות קניינית בנכס, השוללת כל אפשרות של כפיפות ל"בעל-בית" מעבר לה, שלא בדרך התפצלות של שעבוד מתוך קניין-הגוף בעצמו.^קיא) יתר-על-כן, לא רק לגבי קניין-הגוף דרך כלל, אלא גם ביחוד, ביחס לקונה את הגוף לזמן קצוב, למדים אנו בפירוש שהריהו "בונה והורס ועושה בכל זמנו הקצוב כמו שעושה הקונה קניין עולם לעולם"^קיב) - ואפילו יכול ורשאי הוא, בשעת הצורך, לסכל תוך כדי-כך לחלוטין את זכותו של מי שגוף הנכס ראוי לו בתום הזמן הקצוב.^קיג) אולם, מצד שני, יש גם פנים לתרץ את ההלכה הנידונה: כי רשות הסיכול של זכות הקונה הראוי, באמת היא נתונה רק לשעת-הצורך, ובסתם אין הקונה לזמן קצוב רשאי לסכל את זכותו של הראוי אחריו; וניתן לומר אפוא, שלבד מרשות הפגיעה בשעת הצורך, אמנם אסור לקונה לזמן קצוב להתיחס לחפץ כאדם המחזיק בשלו, ואף בקלות-דעת, אלא חייב הוא לדאוג להשתמרות זכותו של הראוי אחריו בהקף המירבי, ככל המתאפשר בגדר עדיפות הצרכים הכנים של עצמו.

אולם, גם אם ההלכה הנידונה אמנם ניתנת להיתרץ כאמור, נראה שהדין הנכון באמת אינו בה, אלא הוא כדעת הפוסקים הרבים הנוטים לדחותה.^קיד) כך מתחייב לאור העמדה הברורה של הגמרא, שאף כשלא לצורך כן - איסור הפגיעה בזכותו של הקונה הראוי הוא רק איסור מלכתחילה, שאינו מערער את תוקף המעשה בדיעבד. פירושו של הדבר, כפי שמשתמע גם מפירוש הרשב"ם, הוא, שאף-על-פי שאמנם צריך הקונה לזמן קצוב להתחשב בזכותו של הראוי אחריו, הרי רק הוא עצמו מושם כאן להיות הפוסק לעצמו כיצד עליו להגשים את ההתחשבות הלזאת; כי בודאי, רק זה יכול להיות פירוש העובדה, שאמנם הוענק לו קניין הגוף, ולא ניתן לו רק שעבוד נגד חברו. ההלכה המבקשת להפוך את הקונה לזמן קצוב לשומר - למעשה היא מוציאה ממנו את ריבונות-המעשה שאמרנו, ואת קניין-הגוף שהוא רק כינוי לריבונות, ומעבירתם למי שעל-פי כוונת-העניין זכאי רק במוֹתר; ובאשר היא סותרת אפוא לא רק את ההנחות המושגיות שאליהן היא מתיחסת, אלא גם את ההגיון המעשי העולה מאותן הנחות, הריהי באמת בלתי-נכונה.

בהתאם לכך נשאר הכלל בעינו, שלעולם אין בעל החפץ נעשה שומר לבעל-בית שמעבר לבעלותו.

קיא) ר' חיבורי על "מושג הקניין ומערכת זכויות הממון", חלק א', פרק ב', סע' ד', וחלק ב', פרק ד', סע' ד, והשווה לעיל, פרק ג', סע' ו'.

קיב) פכ"ג מהל' מכירה הל' ו'.

קיג) בבא בתרא קל"ז, א', ודוק ברשב"ם שם,ד"ה ערום וד"ה זה המשיא עצה.

קיד) ר' עה"ש חו"מ סי' שמ"ו סע' כ"ח.

הדף הבא