א.ג.

ג. "דיני הרכוש" במשפט האנגלי

בשיטת המשפט האנגלית אין אנו מוצאים מושג מקביל ל- patrimoine {מורשת, _צרפתית}, ואף לא הקבלה מדויקת ל-biens {נכסים, _צרפתית} או נכסים, אבל התפיסה הכללית של הפרשן האנגלי סלמונד דומה עד מאוד למה שראינו בצרפת, לפי פרופסור גינוסר. את מושג הבעלות (ownership ,_אנגלית ) מגדיר הוא "היחס בין אדם וזכות כלשהי הנתונה לו";^יד) מקבל הוא את התמזגות המושגים של "זכות הבעלות בחפץ" והחפץ עצמו, ולפי זה מבחין הוא בין "בעלות קורפורלית" - המתייחסת לחפצים - ו"בעלות בלתי-קורפורלית" המתייחסת לזכויות;^טו) ולבסוף מדבר הוא על רכושו של אדם (property {נכס, _אנגלית}) המורכב מדברים חומריים (res corporals, _לטינית) - שהם נתונים ל"בעלות קורפורלית" - ודברים בלתי-חומריים (היינו תביעות, זכויות ריאליות בחפצי הזולת ורעיונות, או res incorporales , _לטינית), שהם נתונים ל"בעלות בלתי-קורפורלית".^טז)

עם זאת ראוי לציין הבדל מסוים בין התפיסה של סלמונד בדבר "הבעלות הקורפורלית" ובין התפיסה הדומה של פרופ' גינוסר, שראינו לעיל. אצל פרופ' גינוסר באמת נהפך החפץ לנשוא ישיר של הבעלות, כמוהו כתביעות, וכוונת המושג היא לומר שנשוא הבעלות (החפץ, התביעה או הרעיון) שייך לבעליו, ומתוך כך נתון הוא לשליטתו בפועל או בכוח;^יז) אצל סלמונד, לעומת זאת, רק זכות יכולה באמת להיות נשוא של בעלות - ואם מכיר הוא גם ב"בעלות הקורפורלית", הרי זו לדידו רק דרך מקוצרת לומר כי פלוני הוא בעל זכות הבעלות בחפץ.^יח) לפי זה, אצל סלמונד, החפץ אינו נשוא של בעלות בשווה עם הזכויות, אלא דרגתו המושגית היא יותר נמוכה, ורק "זכות הבעלות בחפץ" היא נשוא של "בעלות" - בשווה עם מיני הזכויות האחרות. הדבר רומז לשתי משמעויות שונות של מושג הבעלות, ועוד נחזור לבדוק את ההבחנה ביניהן בפרק הבא. כאן נציין רק כי מסקנה מחויבת מן הגישה הזאת היא שלא תיתכנה למעשה כלל "זכויות בחפצי הזולת", אלא רק "זכויות כנגד זכויות הזולת" - ודווקא בדומה מאוד למה שמציע פרופ' גינוסר, מצידו.^יט)

אף-על-פי-כן, האמת היא בתפיסה שהתווינו בזה אין סלמונד עקבי. בפרק אחר של ספרו עומד הוא על כך שמושג הרכוש במשפט האנגלי יש לו שימושים שונים, ואילו במובן הטכני המדויק - לעניין "דיני הרכוש" - אין זה מתיחס לכל הזכויות באשר הן, אף לא לכל הזכויות הממוניות, אלא באמת רק לזכויות הממוניות in rem {במציאות, _לטינית} - היינו הזכויות הריאליות המתיחסות לחפצים - ובנוסף עליהן זכויות הרעיון בלבד^כ) (בדומה שוב לתפיסה האורתודוכסית בצרפת לפי פלניול וריפר). והנה, קביעה זו אולי יכלה להיות לה הצדקה הגיונית-אובייקטיבית, כפי שנראה להלן, אבל ספק רק אם נכונה היא מבחינה עובדתית. אין באנגליה "חוק דיני-רכוש" כללי, אשר אפשר היה לבדוק על-פיו על מה דיני הרכוש חלים; לעניין המיון המושגי אין לנו אלא מה שהפרשנים כותבים, והעובדה היא כי גודיב, למשל, בספר המיוחד לחלק מ"דיני הרכוש", אינו מצטמצם בחפצים ורעיונות בלבד, אלא מכליל הוא בדיון גם את "הרכוש בתביעות", בהתאמה גמורה לתפיסה המורחבת אשר סלמונד מבקש לסייגה. ^{כא) כב)}

יד) סלמונד, עמ' 268.

טו) שם, עמ' 269, ור' המשך הערה cבעמ' 272.

טז) שם, עמ' 273. עם זכויות הרעיון מונה סלמונד - בדומה לפלניול וריפר - גם את הזכויות המתייחסות לרעיונות מסחריים, כגון שם העסק או סמל מסחרי; אך הוא, מצידו, אינו מסתפק באלה, ומוסיף הוא על-ידם - בבחינת חפץ רכושי בלתי-חומרי - גם את עצם המוניטין של בית-העסק, כלומר את הקביעות העובדתית של קשרי-המסחר: שם, עמ' 435, והשווה הלסבורי סיימונדס, כרך כ"ט, עמ' 360 ואילך. לפי התפיסה הצרפתית נראה כי המוניטין אינם נתפסים כגורם עצמאי של רכוש, מחוץ למכלול הוויתו של בית-העסק.

יז) גינוסר, עמ' 32-33, ור' הערה בעמ' 34.

יח) סלמונד, עמ' 271.

יט) ר' שם, עמ' 269.

כ) שם, עמ' 423-425.

כא) גודיב, עמ' 8 ו-195 ואילך.

כב) אותה התפיסה באה לביטוי גם באופן חוקי-חיובי, בהגדרת "המיטלטלין" בפקודת הפרשנות במדינת-ישראל, הרומזת לצורך לפרש את מושג הרכוש במובנו הרחב ביותר (ר' לעניין זה ביחוד את המקור האנגלי של הפקודה); ובהדגשה מיוחדת, כדי למנוע כל טעות אפשרית, אומצה התפיסה המורחבת בהגדרת המושג "נכס" בחוק נכסי המדינה, תשי"א. במג'לה, לעומת זאת, מוצאים אנו הבחנה בין רכוש, הכולל חפצים ו"דברים שבהנאה" (היינו פירות, ולרבות זכות-שימוש) לבין נכסים, שהם דווקא חפצים חומריים העשויים להיאצר (סע' 125, 126, ור' סלים באז), - ואילו סע' 64 של חוק הפרוצדורה העותמני מגדיר מצידו את "הנכסים" כמושג הכולל חפצים, "דברים שבהנאה" ותביעות העשויות לעבור מיד ליד. הגדרה זו עולה בקנה אחד עם התפיסה המיובאת מן המשפט האנגלי, אך מאחר שעיקר דיני הרכוש במדינת ישראל נשאר מבוסס על המג'לה וחוק הקרקעות העותמני, הדומה לה בתפיסתו, קשה כמובן לדבר על איזו תפיסה עיונית מסוימת שתהא נכונה לגבי המשפט במדינה בכללו.

הדף הבא