ב.ח.5.

חשיבות התפיסה הכוללת של מיני הנאות כנ"ל הניתנות חינם, במוסד המאוחד של "מתנה", נמשכת גם מצד כמה דינים נוספים, חוץ מעניין האחריות. אחד מאלה הריהו הכלל שתוך עשר שנים יכול הנותן לדרוש את החזקת הדבר שנתן, על-פי דיני ההתעשרות הבלתי-הוגנת, אם מתגלגל הוא למצב שאין הוא יכול לעמוד בהתחיבויותיו תוך שמירת מעמדו. המקבל שנדרש להחזיר את הדבר יכול להיפטר, על-ידי שיקבל על עצמו לפרנס את הנותן בדרך של תשלום כספי חוזר, - וכן פטור הוא במקרה שהמתנה באה למלא חובה מוסרית, או שהנותן עצמו גרם למצבו הכלכלי הקשה בזדון או מתוך רשלנות חמורה, או שההחזרה תערער את מעמדו הכלכלי הנאות של המקבל עצמו. אם המתנה היא עדיין במצב של התחייבות שלא נתמלאה, רשאי הנותן לסרב למלא את החובה אם בשים-לב לחובתיו הנוספות יפגע המילוי במעמדו בכלכלי הנאות או בחיובי הפרנסה המוטלים עליו על-פי דין.^תלו)

דין מאוחד אחר הוא שהמשפט הגרמני מאפשר את הדרישה להחזרת המתנה גם במקרה שהמקבל נמצא אשם בכפיות-טובה גסה על-ידי "התנהגות פגומה באופן חמור" כלפי הנותן או שארי-בשרו הקרובים. את רצון החזרה צריך להצהיר הנותן בעצמו, אלא אם המקבל רצח את הנותן בזדון או מנע ממנו את החזרה, שאז יכולים גם היורשים להחזיר את המתנה. אם הנותן חזר בו בחייו, יכולים היורשים לתבוע מכוח חזרתו. ההחזרה מתקיימת על-פי דיני ההתעשרות הבלתי-הוגנת. זכות החזרה אינה עומדת לגבי מתנות שניתנו תוך מילוי חובה מוסרית, ועל-כל-פנים היא מתישנת תוך שנה מן היום שנודעה הפגיעה לזכאי, והיא מתבטלת על-ידי הסליחה.^תלז)

ושלישית, אפשר שהמקבל ייתבע להחזיר את המתנה למי שזכאי לחלק-חובה בעזבונו של הנותן, במידה שאין אותו זכאי יכול להיפרע כנגד המתנה מגוף העזבון.^תלח)

בקשר לזקיקות אל דיני המתנה מתעוררת שאלת מעמדם של מקרי-גבול מסוימים. אנקצרוס מציין כי למשל ויתור על מה שיכולים אנו לכנות - על-פי שיטתנו - כזכות ראויה ערטילאית^תלט) אינו בבחינת מתנה, מפני שעם הויתור רואים את המוותר כאילו לא היתה לו הזכות מעולם, והוא לא הפסיד אפוא שום דבר מרכושו.^תמ) לפי סע' 1624 של הבג"ב, ציודו של בן או בת (ביחוד לקראת בנישואין) אינו בבחינת מתנה, במידה שהדבר מתאים ליחסים המקובלים. כמו כן, התחיבות לתת מתנה לאדם, אשר תקפה יהי תלוי בתנאי (באופן משהה או מפקיע) שהנותן ימות לפני המקבל - אין דינה כהתחייבות מתנה אלא כצוואה, במקרה שהמתחייב מת אמנם לפני המקבל ולפני שהדבר המובטח נתקיים בפועל, ולוּ גם על תנאי; אולם, אם הדבר המובטח נתקיים בפועל לפני שמת המתחייב, רואים אותו כמתנה.^תמא)

לתחום מקרי-הגבול שייך גם המקרה שבו מתקיימת הגדרת המתנה תוך עסק תמורתי, כגון מכר במחיר מופחת למטה מערכו של הממכר. אנקצרוס מציג עסק כזה כ"עסק מעורב", המורכב בסתם, באופן אורגני, מיסוד תמורתי ומיסוד מתנתי יחד (להבדיל מנסיונות לתפוס את הדבר כצירוף מיכני, של מכר עד לסכום המחיר המוסכם ומתנה בגדרי הערך המופחת, או כצירוף של מכר ומחילת חלק מן המחיר). לפי שיטה זו טעון העסק כולו הכנה חובית, כדרך המכר התמורתי, אך מכל-מקום אין ההסכם החובי מועיל - אף מצידו התמורתי - אלא אם ההפחתה נקבעה במסמך נוטריוני, או שהקנאת החפץ או העברת הזכות נתקיימו כבר בפועל; ואילו כאשר מצד המתנה נדרש העסק להתבטל, מתבטל העסק כלו, גם מצידו התמורתי. לעניין אחריות, מסכים אמנם גם אנקצרוס להבחין, שבגדרי המחיר המוסכם חלה אחריות המוכר ואילו בגדרי ההפחתה מן המחיר חלה האחריות של נותן-מתנה, אך מכל-מקום, את תוצאות הדבר למעשה מפרש הוא גם בנקודה זו על-פי הנחה של עסק שלם אחד, ולא על-פי הנחה של עסק מצורף וניתן כביכול להפרדה.^תמב)

ולבסוף, גם בגרמניה יכולה המתנה להיות כרוכה ב"מודוס" - או, כפי שנקרא הדבר במונח גרמני מיוחד, Auflage{הסדר מתנה או צוואה, _גרמנית}. אנקצרוס מציין כי החיוב "המודלי" מכוון בדרך-כלל להבטיח שימוש מסוים שייעשה במתנה על-ידי המקבל, אך אין זה התוכן האפשרי היחיד, וכל תוכן שהוא המותר על-פי דין יכול להועיל. כמו כן מציין אנקצרוס, כי לשם תוקפו של החיוב "המודלי" אמנם אין הכרח שלנותן המתנה יהיה עניין ממוני עצמי במילוי החיוב, אך על-כל-פנים נחוץ שהנותן יתכוון אמנם להשיג התקשרות מחייבת מצד המקבל. לפי הדוגמה שאנקצרוס מציג לא יראו בדרך-כלל כחיוב "מודלי" את ההתנאה שסכום-כסף ניתן למקבל במתנה כדי לנסוע למרחצאות.

החיוב "המודלי" הבא כנגד הבטחת-מתנה אינו ניתן לתביעה אלא משעה שההבטחה נתמלאה. מצד שני, אם משום-מה ההתחייבות-שכנגד בטלה (כגון שמלכתחילה אין היא ניתנת למילוי) - בטל כל העסק, אלא אם המתנה היתה ניתנת מכל-מקום.

אם העסק נכנס לתקפו וההתחייבות שכנגד אינה מתמלאת, אין המתנה ניתנת לביטול, אבל במקרה שהמקבל הנאה צריך להשתמש בדבר-המתנה לשם מילוי חובתו, ניתן הדבר לתביעת-החזרה, על-ידי הנותן או יורשיו, על-פי דיני ההתעשרות הבלתי-הוגנת - בתנאי שהחובה הופרה בפשיעה. במקרה שמילוי החובה הוא לטובת הכלל, יכול המילוי להיתבע - אחר מות הנותן - גם על-ידי הרשות הציבורית; אבל אם ניתן המילוי להיתבע על-ידי מישהו מלבד הנותן ויורשיו, אין לאלה על-כל-פנים תביעת החזרה.

מתנה שיש עמה התחייבות-שכנגד, ואשר החזרתה נדרשת משום התרוששות הנותן או כפיות-הטובה של המקבל, אינה חוזרת אלא כנגד החזרת ההוצאות שהמקבל נשא בהן עם מילוי חובתו. אם נמצא מום במתנה, או פגם בקניינה, וכתוצאה מכך אין המתנה מספיקה לכיסוי ההתחייבות-שכנגד, רשאי המקבל לסרב למלא את חובתו עד שמשלמים לו את ההפרש; ואם הוא כבר מילא את החובה, תוך שלא ידע על הפגם וערך המילוי על הדבר הפגום, יכול הוא אפילו לתבוע את תשלום ההפרש באופן חיובי.^תמג)

בשוייצריה דומה בדרך-כלל הדין למצב בגרמניה,^תמד) אך יש לציין את ההבדלים הבאים.

בהגדרת המתנה, בסע' 239 של חוק החיובים, מדגישים כאן כי מילוי חובה מוסרית אינו נידון כמתנה. אולם, בסע' 63, בדיני ההתעשרות הבלתי-הוגנת נקבע גם בפירוש כי מה שניתן למילוי חובה, אינו עומד להחזרה. בדומה לכך אף אין עומד להחזרה כל מה שניתן מרצון ללא חובה, אלא אם הנותן מוכיח כי פעל מתוך טעות בדבר העדר החובה (או שתביעת ההחזרה נובעת מפשיטת-רגל).

סע' 240 מזכיר כי מתנה עשויה להיפסל בגלל חריגה מן ההגבלות החלות על-פי דיני הרכוש בנישואין או על-פי דיני הירושה.

לצורך הבטחת-מתנה מספיק בשוייצריה, בדרך-כלל, אפילו כתב בלתי-מקוים, אלא אם המדובר הוא במקרקעין; ולצורך מתנת-מקרקעין נחוצה הבטחת-המתנה המקוימת על-כל-פנים, כדי לספק את הבסיס החוזי לרישום.^תמה)

סע' 248 קובע כי "הנותן אחראי לנזק שנגרם למקבל על-ידי המתנה רק במקרה של הזק מכוון או רשלני באופן חמור". מלבד זאת אחראי הוא לדבר-המתנה רק במידה שקיבל עליו בפירוש.

זכות החזרה מן המתנה נתונה בשוייצריה אף בגין אי-מילוי התחייבות-הנגד ללא הצדקה על-פי-דין; ומלבד זאת, רק בגין פשע חמור נגד הנותן או קרוביו או הפרה חמורה של חובות משפחתיות כלפיהם. מהבטחת-מתנה יכול המבטיח לחזור בו בגלל התרוששות או בגלל הופעתן של חובות משפחתיות חדשות. פשיטת-רגל מבטלת הבטחת-מתנה מכל-מקום.^תמו)

מקבל-מתנה, הנושא בהתחיבות-שכנגד, רשאי לסרב למלאה אם ערך המתנה אינו מכסה את הוצאות ההתחיבות, ואף אין מחזירים לו את ההוצאות האלו.^תמז)

תלו) אנקצרוס - חיובים, עמ' 409-410.

תלז) שם, עמ' 411.

תלח) שם, עמ' 411.

תלט) והיינו זכות בראוי שאינה מעוגנת בשום תביעה או רשות-פעולה יחודית בהווה - וכגון זכות-ירושה דין קדימה לרכישה מלשעתיד, וכיו"ב (ר' בספר על "מושגהקניין ומערכת זכויות הממון", חלק ב', פרק ט', סע' א', בסמיכות להערות ב'-ה').

תמ) אנקצרוס - חיובים, עמ' 404.

תמא) שם, 406-407.

תמב) שם, עמ' 412-414.

תמג) אנקצרוס - חיובים, עמ' 414-417.

תמד) חוק החיובים השוייצרי, סע' 239 ואילך.

תמה) שם, עמ' 242, 243.

תמו) שם, עמ' 249, 250.

תמז) שם, עמ' 246.

הדף הבא