שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
לאחר מכן, נשאר לנו עוד רק להשלים את הדברים מצד כמה הבדלים אחרים המצויים בין השיטה העברית לשיטות הנוכריות.
סוג אחד של הבדלים הוא זה המתייחס למעשים שהאדם נמצא כשר להם בשיטות השונות על אף העובדה שמבחינה עקרונית הוא עדיין "קטן".
במסגרת זו, המעשה החמור ביותר הוא התקשרות בחוזה עבודה. בשיטות הנוכריות ראינו כי חוזה העבודה של הקטן, גם אם יכול הוא להיות בעל תוקף, מכל מקום דרוש לו בדרך כלל איזה סוג של אישור, או שלפחות צריך להימצא בו כי הוא "בבירור לטובת הקטן", או שעל כל פנים כבר הגיע הקטן לגיל מסוים - וכיו"ב. בדיני ישראל, לעומת זאת, עקב טיבו של הגיל הדרוש להתכשרות המשפטית העקרונית ממילא אין הבעיה מעוררת שום צורך של פתרון מיוחד - ולפחות לא מאותה בחינה משפטית מסוימת שבה אנו דנים כאן: עד גיל ההתכשרות העקרונית - חוזה העבודה נשאר מעשיו של קטן, ומשהגדיל האדם (בדרך כלל, בגיל 12 או 13), דין חוזה העבודה כשאר מעשיו של גדול. אגב כך יש לציין, כי בדיני ישראל, גם אם יימצא חוזה העבודה של הקטן כתקף (מפני שהתאשר, למשל, על ידי האפוטרופוס, או שהנער כשר "משום כדי חייו", או שמכל מקום לא היתה חזרה מן העסק מצד הקטן),קעב) הרי על כל פנים יהא פירושו של התוקף רק זה, שהקטן יהא זכאי לשכר המוסכם, לגבי העבודה שביצע כבר, אבל לא יהא פירושו שהקטן יהא גם חייב להמשיך ולבצע את העבודה שאותה קיבל על עצמו לעשות. כך, מפני שעצם הפסקת העבודה, כשלעצמו, אינו פשיעה מכל מקום, אפילו בגדול, ואילו במקרה שכרוכה ההפסקה בנזק הצפוי מלכתחילה - גם כן אין הקטן יכול להיות אחראי, מפני שאין הוא אחראי בנזיקין, ואף ערבות הנכסים המוסכמת שלו לא תתפוס, אחר שלא תהא זאת ערבות לחיוב בגין מיקח או בגין הלוואה לצורך מזונותקעג) (ומסתבר שאפילו אישורו של אפוטרופוס אינו יכול להועיל לגבי ערבות שכזאת).קעד)
מצד שני, יש לשים לב לטענה אפשרית, שגם משהגדיל הקטן על פי הגיל הנמוך יחסית של דיני ישראל - עדיין הגיל הוא על כל פנים נמוך למדי, באופן שהנער מכל מקום עדיין לא יהא ראוי להתכשר לחוזי עבודה, מתוך שיקולים של בריאות וחינוך - גם אם ראוי היה לכאורה להכשירו על פי שיקולים של צורך הפרנסה וכושר הדעת גרידא. והנה, טענה זו עשויה אמנם להישמע כמוצדקת מאוד וראויה להכריע. אולם עניינה - בבירור - איננו בתחום הנידון של כושר הדעת, אלא שייך הוא לתקנות הכלליות של טובת הציבור. אפשר בהחלט להסכים על הצורך להגביל עבודת נוער, מעין מה שנעשה בחוק עבודת הנוער, תשי"ג, במדינת ישראל דהאידנא, אך הגבלה מסוג זה אין בה כדי לפגוע במאומה בתוצאה ובמסקנה, כי במידה שעבודת נוער תצא אל הפועל, בין באיסור בין בהיתר, הרי מבחינת כושר הדעת ותוקפו של החוזה על פי דיני הממונות כשלעצמם, הרי זו תידון על כל פנים לפי הדין הכללי שאמרנו - וטוב שיהיה כך.
הבדל נוסף במסגרת האמורה הוא, שבגרמניה אין האדם נעשה כשר אפילו למעשים של זכות גמורה אלא בגיל 7 - ובהבדל משיטות אחרות אף נמצא כאן, שאם המדובר הוא למשל במתנה שהתיימר לתיתה לקטן מבן 7 בלי אישור האפוטרופוס, אין המתנה ניתנת להירפא אפילו בדיעבד. לעומת הגישה הזאת - ואף לעומת התוצאה המציאותית יותר, המתקבלות בשיטות הנוכריות האחרות - נראה לומר כי ההסדר העברי בעניין הנידון הריהו פשוט מלאכת מחשבת, עיונית ומעשית כאחת.
עוד הבדל באותה המסגרת הוא ההבדל בעניין צרכי חייו של קטן, המתבלט ביחוד בין השיטה העברית והאנגלית - ולע"ד, אף כאן רק מתבלט, במקביל, יתרון השלמות של השיטה העברית.
כסוג אחר של הבדלים בענייננו אפשר למנות את בעיית תוקפו של העסק שנעשה ללא הכשרה (ובעיה זו אמנם אינה שייכת רק בקטנים, אלא היא כללית). בעניין זה ראינו שיטות שונות: בטלות גמורה שאינה ניתנת לתיקון; אפשרות חזרה רק מצד המוגבל; אפשרות חזרה עולמית ואפשרות חזרה רק עד לאחר התכשרותה של הדעת. בדיני ישראל, מסתבר כי הבטלות היא גמורה, חוץ מן המקרה שהצד המוגבל הוא בדרגת קטן מבין, הכשר "משום כדי חייו", והמעשה הוא מסוג הניתן לחזרה רק מצדו, שאז אפשרות החזרה היא רק עד לאחר התכשרותה של הדעת - וכן חוץ מן המקרה שהמעשה הוא אמנם בטל מעיקרו, אלא שעניינו נתקיים למעשה, ללא חזרה משום צד, עד לאחר התכשרותה של הדעת, שאז על כל פנים מתכשר המעשה בדיעבד.קעה) גם בנקודה זו נראה לומר כי הפתרון המתקבל בדיני ישראל הוא הפתרון המותאם והשלם ביותר.
קעב) מתעוררת גם השאלה אם חוזה העבודה של הקטן יכול בכלל להיות תקף - בלעדי אפוטרופוס - אחר שראינו כי אין קנין לקטן או ממנו אלא באמצעות משיכה או כיו"ב; אולם, באמת נראה לומר כי התחלת עבודה היא דרך קנין פשוטה, מעין משיכה, ור' גם בבא מציעא מ"ח א', ביחס לקניין על ידי משיכת כליו של אומן.
קעג) ר' לעיל, בסמיכות להערות קנ"ג וקנ"ז, ובסמיכות להערה קי"ח, ור' גם בספר על "דיני הקניין במוחזק", פרק ד', הערה ק"מ.
קעד) דוק בשו"ע חו"מ סי' ר"ץ.