ז.ב.1.ה-ז.

ה. חלוקה תוך תיקון כספי

סע' 5 של חוק החלוקה העותמני - אף-על-פי שעומד הוא על הבסיס של חילוק לפי הערך היחסי של החלקים, כפי שיתקבל עם השלמת הפעולה - קיבל הוא באופן חילופי גם עקרון אחר, הדומה מאוד לעקרון שראינו באיטליה, והיינו שאם אי-אפשר לקיים את דין-החלוקה באופן שכל אחד מן השותפים יקבל חלק מתאים בדיוק לערך היחסי הראוי לו, אפשר בכל-זאת לכוף חלוקה אם ניתן לקיים את דין-החלוקה באופן שכל אחד מן השותפים יקבל חלק אשר ערכו יתקרב עד כמה שאפשר לערך היחסי המתאים, ואילו ההפרש יתכסה על-ידי פיצוי כספי.

למעשה פירושו של דבר הוא שקובעים את דין-החלוקה על-פי המבחן של מספר השותפים בלבד: אם ניתן הנכס לחלוקה באופן שכל אחד מן השותפים יקבל חלק כלשהו העומד במבחן של דין-החלוקה, הרי שממילא יש באותו נכס דין-חלוקה; אלא שאחר-כך מכניסים בתכנית כל התאמה אפשרית, כדי שיתקבלו חלקים ההולמים במידה מירבית את היחס ההדדי שבין השותפים, ואם נשאר עוד הפרש - מכסים אותו על-ידי פיצוי מאת מי שזוכה בחלק יותר מדי יקר למי שזוכה בחלק יותר מדי זול. אין סע' 5 מברר בפירוש כיצד מתיחסת הזכות או החובה לפיצוי לדין הגרלת החלקים; אולם, מסתבר בהכרח כי ההגרלה נערכת רק בין אותם השותפים ולגבי אותם החלקים אשר הבעיה הכללית של החילוק ניתנת להיפתר לגביהם באופנים שונים במידה שווה של התאמה.^קכד) עקרון האיזון הכספי התקבל גם בסע' 39(ב) של חוק המקרקעין, תשכ"ט, אך באופן מופשט לגמרי: "היתה החלוקה בעין אפשרית רק אם ישולמו תשלומי איזון משותף לשותף, רשאי בית המשפט לחייבם בתשלומים כאלה, אם נראה לו הדבר יעיל וצודק בנסיבות הענין".

בדיני ישראל, העקרון הוא שאין לכוף על אדם חלוקה בתוספת תשלום, טוען הוא שאין ניחא לו לשלם;^קכה) ולפי זה, כשנמצא כי אין להגיע לחלקים בעלי התאמה מדויקת, ממילא נמצא לכאורה כי אין בנכס דין חלוקה - ואכן, זוהי דעת הרמב"ן.^קכו) אולם, הרמ"ה סובר כי מכל-מקום אפשר לכפות על אדם חלוקה באופן שחברו יצטרך לפצות אותו; ולכן, אם על פי התאמה מדויקת של החלקים אין בנכס דין-חלוקה, אבל ניתן הוא על-כל-פנים להתחלק למספר הנחוץ של חלקים, אשר בכל אחד מהם יהיה שיעור-חלוקה, שומעים לו לשותף המציע לחברו את הברירה כי יקח אפילו חלק יותר מדי יקר לגביו - וישלם את ההפרש - או שיקח אפילו חלק יותר מדי זול לגביו - וההפרש ישולם לו; ואם אין השותף השני נענה, כופים אותו לתת את החלק היקר, כנגד תשלום ההפרש.^קכז) מסתבר כי לסברה זו נוטה גם דעתו של מהר"י קארו,^קכח) ועל-כל-פנים מעיר הט"ז כי "נראה דכיון דרבים חולקים על הרמב"ן כאן קי"ל כהרמ"ה"; אולם, לא מצאתי מהו הפתרון שבעלי סברה זו מציעים למקרה שהשותפים הם רבים. נראה לי, שכל פתרון אשר יוצע למקרה זה במסגרת התפיסה הנידונה יהיה כל-כך מסובך וקשה, שאותה הסברה תיפרץ מאליה - וממילא משמע שאין היא יכולה לעמוד גם בין שותפים יחידים.

כשלעצמי, נוטה אני לדעת החולקים על סברת הרמ"ה מיסודה, באשר מוזר הוא שאפשר יהיה לכוף על שותף כי יקבל בנכס פחות - ואפילו הרבה פחות - מכדי חלקו, ולוּ גם כנגד תשלום. למעשה, אם נחוץ לכוף את הדבר על השותף, משמע שהוא מצידו מבכר להסתלק מן הנכס לחלוטין, והוא אומר לחברו: או שנישאר שותפים או שתקנה ממני את חלקי השלם, אבל מחצית חלקי אין לי טעם למכור - וסבורני כי טענה שכזאת עדיפה על עמדת הצד שכנגד, המבקש להיעצר באמצע הדרך. מצד שני, נראה לי אף יותר פשוט שאין לכפות שותף כי ישלם בעד תוספת לחלקו כשמבכר הוא להסתלק מן הנכס לחלוטין, ובסך-הכל נראית לי אפוא הכרעת הרמב"ן נכונה בדיני ישראל ועדיפה מבחינה הגיונית על הדין הנכרי.

ו. חלוקה בנכסים אחדים

נעבור עתה למקרה שהשיתוף מתיחס לא רק לנכס אחד, כי אם לאחדים - והשותפים באים לפרק את השיתוף. העניין אינו מעורר למעשה שום בעייה מיוחדת כשהמדובר הוא בכמות של נכסי-פירות, שאפשרות לראותה כעין נכס אחד;^קכט) אבל העניין מסתבך כאשר הנכסים השונים מיוחדים בזהותם, בדומה למה שראינו בסי' ב' לעיל.

חוק החלוקה העותמני וחוק המקרקעין מתשכ"ט אינם מזכירים את העניין בכלל. בהתאם לכך יוצא שבמדינת-ישראל למעשה יידון הדבר גם במקרקעין לפי דין המג'לה, הקובעת כי נכסים המיוחדים בזהותם הריהם לעניין חלוקה כנכסים בודדים, כל אחד לעצמו.^קל) במשפט הגרמני תתקבל בדרך-כלל תוצאה דומה, באשר אין כופים כאן חלוקה אלא כשעשוי הרכוש להתחלק לחלקים שווים מבחינת טיבם וערכם היחסי. אולם, אם יזדמן המקרה, והשיתוף יתיחס לנכסים אחדים השווים ביניהם בטיבם ובערכם היחסי, והנכסים הללו יהיו ניתנים להתחלק בין כל השותפים, לא יפרקו את השיתוף בכל אחד מהם לחוד, אלא יחלקום זה כנגד זה. לעומת זאת, בצרפת ובאיטליה מעדיפים להימנע עד כמה שאפשר מחלוקתם של נכסים שלמים, וכן - כשמורכב הרכוש מנכסים אחדים, שמים אותם, ואם אפשר לחלק את כלם או חלק מהם זה כנגד זה, באופן שכל אחד מן השותפים יקבל נכס שלם, או כמה נכסים שלמים, בערך המתאים לחלקו - הולכים לפי הדרך הזאת. אם החלוקה על הדרך הזאת אפשרית לפי מספר השותפים, אבל לא בהתאמה מדויקת לחלקי השותפים השונים, משלימים את התיאום על-ידי פיצוי כספי. באיטליה נקבע עוד, שאף אם אי-אפשר לחלק את הנכסים זה כנגד זה, ונמצא במכלול הרכוש נכס שאין בו דין חלוקה, ואחד השותפים מסכים לקבל את הנכס על חשבון חלקו ברכוש - שומעים לו; ואם כמה שותפים מתחרים ביניהם, נעתרים לשותף שחלקו הוא הגדול ביותר. אם ערך הנכס הוא גדול מן הערך המגיע לשותף הזוכה, משלם הוא את ההפרש. את קבוצות הנכסים המתאימות במידה שווה לשותפים שונים - מגרילים.^קלא)

בדיני ישראל דומה הפתרון למה שראינו במשפט הגרמני: בסתם מתפרק השיתוף בכל נכס לחוד, אבל אם כולל השיתוף נכסים השווים בתשמישם, ואפשר לחלק אותם בין השותפים זה כנגד זה, באופן שכל אחד מהם יקבל נכס המתאים בערכו לחלקו של השותף - מחלקים אותם כך. לדעת הרמ"ה מחלקים זה כנגד זה גם נכסים השווים בתשמישם ושאינם מתאימים לחלקי השותפים, ומי שזוכה בנכס שהוא יקר יותר מדי ביחס לחלקו משלם "מאי דביני לביני" - על-פי העקרון שכבר ראינו בסימן הקודם.^קלב)

ז. גמר החלוקה

לגבי גמר החלוקה, אין ביסודו של דבר הבדל בין דין החלוקה לבין דין גמירתם של סוגי הקנאה אחרים; אולם, במשפט העברי נקבעת על-כל-פנים הלכה אחת מיוחדת, שהחלוקה נגמרת לא רק בדרכי הקניין הרגילות, אלא - במקום שמתקיימת היא על-פי הגרלה - הריהי נגמרת על-ידי עליית החלקים בגורל.^קלג) הוראה דומה מצוייה במג'לה בסע' 1156; אך לפי סע' 1158 - אם אין החלוקה מתנהלת על-ידי השופט - יכול כל שותף לחזור בו כל זמן שלא עלה הגורל האחרון. אם החלוקה אינה תלויה בגורל, אין היא נגמרת לפי המג'לה אלא על-ידי הפרדת החלקים למעשה (סע' 1117, 1124). במקרקעין כפופים כיום דינים אלה, במדינת ישראל, לדיני הרישום (ועד להכנסת חוק המקרקעין, תשכ"ט, חל גם הדין האנגלי, שמבחינה אקויטבילית הקנאה היא שלמה אפילו לפני שנתגשמה בפועל ולפני תשלום התמורה - אם ההתחייבות לגביה נערכה בכתב).^קלד)

נגמרה החלוקה, נראה שבדיני ישראל אחראים החולקים זה לזה לפי דיני האחריות הרגילים החלים במיקח,^קלה) וכן - אם נמצא בדיעבד פגם בחלוקה - עומדת החלוקה לביטול בהתאם לדיני המיקח הכלליים.^קלו) דומה לזה הגישה בגרמניה ובשוייצריה.^קלז) במג'לה,^קלח) וכן בצרפת ובאיטליה^קלט) מוצאים אנו לעניין זה כמה דינים מיוחדים. לא נבררם כאן, כי הדבר מתקשר לרקע הכללי של דיני האחריות והפגמים במיקח.

קכד) אם לראובן, למשל, מתאימים במידה שווה שלשה חלקים מבחינת היוקר ושני חלקים מבחינת הזול, בעוד ששני החלקים הזולים מתאימים ביותר גם לשמעון ולוי, ואילו אחד החלקים היקרים ראוי דווקא ליהודה, בעוד ששני החלקים היקרים האחרים מתאימים גם ליששכר, ברור שיהודה יקבל את חלקו בלי הגרלה; שמעון ולוי יגרילו ביניהם את החלקים הזולים; ואילו ראובן ויששכר יגרילו ביניהם רק את שני החלקים היקרים הנותרים.

קכה) ר' סמ"ע על סי' קע"א ס"ק כ"ג.

קכו) טור חו"מ סי' קע"א סע' כ"ג.

קכז) שם.

קכח) שו"ע חו"מ סי' קע"א סע' י"ג.

קכט) ר' במג'לה, סע' 1132-1134.

קל) סע' 1135-1138.

קלא) ספר החוקים האזרחי בצרפת, סע' 832; באיטליה, סע' 720, 726 ואילך.

קלב) שו"ע חו"מ קע"א סע' י"ג.

קלג) בבא בתרא ק"ו ב' ור' רשב"ם שם.

קלד) ר' ע"א 154/50 (פסקי דין ז', עמ' 841) וע"א178/56 (פסקי דין י"א, עמ' 1989).

קלה) לפי הרא"ש על בבא בתרא ק"ז א', ונראה שכן מתחייב גם לפי דעת הרמב"ם (פ"י מהל' נחלות הל' א' ופי"א מהל' שמיטה ויובל הל' כ').

קלו) שו"ע חו"מ סי' קע"ה סע' ג'-ד', ור' גם פתחי-תשובה על חו"מ סי' קע"ג ס"ק א'. הסייגים הנזכרים פה מבוססים על ההנחה שיכול שותף לכוף את חברו לחלוק אף בתשלומי-הפרשים, ואין להם משמעות יותר עקרונית.

קלז) בג"ב, סע' 757; צג"ב, סע' 637-638, ור' רוסל ומנתא, ב', עמ' 316.

קלח) סע' 1125, ור' גם סע' 1127 ו-1161.

קלט) סע' 884-885 ו-887 ואילך בספר החוקים הצרפתי: סע' 759-758 ו-761 ואילך בספר החוקים האיטלקי.

הדף הבא