שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
בסעיף הקודם הזכרנו שהמחזיק את המיטלטל הגזול עשוי להיות פטור מן החובה להחזירו בעין, באשר החפץ נקנה לו - ובזה יש להבחין בין המקרה שהחפץ נקנה למחזיק אגב קבלתו לבין המקרה שהחפץ נקנה בהיותו כבר מוחזק. את המסיבות שבהן עשוי להתהוות מקרה מן הסוג הראשון נשאיר לדיון בחלק יותר מאוחר של פרקנו, ופה נעמוד רק על המקרה השני.
הדין הוא שהמיטלטל הגזול נקנה למחזיק, כשאירע בו שינוי שאינו חוזר לברייתו ושיש עמו שינוי שמו של החפץ - ובין אם אירע השינוי בדרך-הטבע בין אם אירע על-ידי מעשה האדם.כב)
השינוי בדרך-הטבע קרוי שינוי-השם, והכוונה בו לשינויי מהותי המתארע בדרכי ההתפתחות הרגילות, כגון שנגזלה ביצה ונבקע ממנה אפרוח או שנגזל עגל, והעגל גדל ונהפך לפר. קנה-המידה למהותיות-השינוי הוא בלשון בני-האדם: כל זמן שהשם המקורי חל על החפץ, אין קניינו משתנה אף-על-פי שכל אותו זמן משתנה הוא והולך מן המהות האחת אל המהות האחרת, אבל משעה שמקבל השינוי הכרה בלשון בני-האדם, שלא יחילו עוד על החפץ את שמו המקורי - הרי הוא נקנה לגזלן המחזיק בו.
השינוי המלאכותי נקרא שינוי-מעשה, ואף בו הכוונה היא לשינוי מהותי המובחן באופן לשוני - ובעצם אין זה אלא סוג של "שינוי השם". אך כאן יש משמעות מיוחדת גם לדרישה השנייה, שהשינוי לא יהא חוזר לברייתו - היינו שהחפץ לא יהא ניתן להחזירו עוד למהותו המקורית, למשל, היתה הגזלה עצים, ועשאם המחזיק קרשים, הרי זה שינוי גמור וזכה המחזיק, אבל אם היתה הגזלה קרשים, והרכיב מהם המחזיק ארגז - הרי ניתן הארגז לפירוק, הקרשים חוזרים לברייתם, והמחזיק איננו זוכה. היתה הגזלה ביצה, ושלקה המחזיק - גם זה הוא שינוי שאינו חוזר לברייתו, ואף-על-פי-כן נראה כי המחזיק לא זכה: השינוי לא הסיר מן החפץ את שם ה"ביצה", ובכן לא נתקיים כאן מבחן ההבדל במהות, והשינוי נידון כשינוי-שבח בלבד.
זכייה על-ידי שינוי-השם או על-ידי שינוי-מעשה יכולה כמובן להתקיים רק במחזיק, שעצם קבלת החפץ על ידיו אינה מספיקה לזכותו - ובכן, אף לפי מה שכבר ראינו ניתן להסיק כי הדברים אמורים בגזלן המקורי, בגוזל מן הגזלן, ביורשיהם, וכן בלקוחות לפני יאוש. אשר למחזיק שהוא שומר לגזלן - ודאי יש להבחין: אין הוא זוכה על-ידי שינוי-השם גרידא, או על-ידי שינוי-מעשה שהוא גורם לשם בעל-הבית ובהסכמתו של הלה - שהרי בשני המקרים החזקתו אינה עצמאית ומשמשת היא רק כהתפשטות של יד בעל-הבית; אולם, אם גורם השומר שינוי שלא בהסכמת בעל-הבית, נפסק קשר-ההחזקה ביניהם, השומר נהפך לגזלן-לעצמו - והריהו זוכה.
על טעם גדרי הזכיות האלה, לא קשה לעמוד. כשהחפץ נשתנה, אך השינוי חוזר לברייתו או שהשינוי אינו מהותי - מסתברת הברירה שראינו לעיל, שבעל החפץ יוכל לבחור בין החזרת החפץ כמות שהוא לבין הויתור עליו. אך כשהשינוי הוא מהותי ואינו חוזר לברייתו - ממילא אין עוד אפשרות שבעל החפץ יקבל אותו חפץ עצמו שנגזל מאתו; החזרה בעין אף במקרה שכזה - משמע להכביד על הצד המתנגד, בלי איזון של הצדקה מבחינת הצד המעונין. הדבר נכון לא רק כשנגרם השינוי על-ידי מעשה, אלא גם כשנגרם השינוי בדרך הטבע - כגון שנהפך העגל לשור - שהרי בינתים ודאי צריך היה המחזיק לטפל בעגל ולהזינו, ואף רצוי לעודדו לכך, במקום שימהר וישחט את העגל לבשר.
בשיטות הנוכריות מוצאים אנו לכאורה הקבלה לעניין הנידון בדין ה-specificatio {מִפרָט -חוק החזקת הרכוש, לטינית} שביבשת אירופה, אך למעשה ההקבלה היא יותר מושגית מאשר תוכנית או פונקציונלית. מוסד הזכייה מכוח שינוי מהותי מעורה במשפט העברי לחלוטין בדיני הגזלה - הוא מכוון כלו לבעיות הגזלה ואין הוא עשוי לשמש אלא את המחזיק בחפץ גזול. לעומת זאת, דין ה-specificatio האירופי הוא ענף מדיני החפצים המתחברים, המתערבבים או המושבחים - ואף-על-פי שאמנם גם מכלול הדינים הללו עשוי למצוא את שימושו המובהק ביותר ביחסים בין נגזל למחזיק בגזלה, הרי מבחינה עקרונית מכוונים דינים אלה לתקף-עניינים רחב יותר, החורג מגדרי נושא-מחקרנו, כפי שכבר היתה לנו הזדמנות לציין.כג)
עם זאת, העובדה היא שגם בסקירת המשפט העברי לא יכלנו להימנע מלהפליג לתחום דינים מקיפים אלה - לפחות במידה שמתפשטים הם לתוך דיני הגזלה ומשפיעים עליהם;כד) ועתה נראה מהי עמדת השיטות הנכריות בקו המקביל לכך ולדין הזכייה מכוח שינוי מהותי כאחד.
אשר למשפט האנגלי, ראינו שהדין המקביל לענייננו הריהו שם למעשה, תמיד, מעין "שודא דדייני", ונשאר לנו אפוא לחקור רק את הדינים ביבשת אירופה.
כאן גורמים ההתחברות או הערבוב של מיטלטלין לשינוי אוטומטי בבעלות, לפי סוג המעשה שאירע. ההסדר המפורט ביותר הוא בצרפת, בסע' 577-565 של ספר החוקים האזרחי, ותמציתו כלהלן: א) במקרה של התחברות תוך השתמרות הזהויות (adjunction {תוספת, צרפתית} או accession {רְכוּשָׁה, אנגלית}) מבחינים בין חפץ עיקרי וטפל, לפי קני-מידה שונים, ובעל החפץ העיקרי זוכה בדרך-כלל בחפץ הטפל; ב) אם נעשה בחפץ שינוי מהותי (specification {מִפרָט, לטינית}), הרי כשערך החפץ כפי ששוּנה הוא הרבה יותר גדול ממה שהיה בתחילה, זוכה בו עושה-השינוי, ואף אם חוזר השינוי לברייתו; ג) אם חפצים מתערבבים (mélange {תערובת, צרפתית}), נוצר שיתוף, אבל אם היה אחד החפצים הרבה יותר חשוב מחבריו בכמותו ובמחירו, יכול בעליו לזכות בתערובת כלה. כל הדינים האלה כפופים "ליושר הטבעי", והשופט צריך להשתמש בהם כדוגמה ליישובם של מקרים שלא הוסדרו בפירוש. מקבילים לכך סע' 939-940 של ספר החוקים האזרחי באיטליה; סע' 93 ו-947-951 של הבג"ב; סע' 726-727 של הצג"ב. לפי הבג"ב אין שום שינוי קנייני מתהווה כשהחפצים ניתנים להפרדה בלי נזק הדדי או שינוי מהותי ובלי הוצאות מופרזות; לפי הצג"ב יכול השופט לשייך את החפץ לבעליו המקורי אף אם נעשה בו שינוי מהותי שערכו גדול יותר מן החומר הגלמי.
חובת ההחזרה של החפץ הגזול בעין - או ברירת הנגזל לעמוד על החזרה בעין או על תשלום התמורה - חלות ביבשת אירופה בכפוף לדינים אלה.
כב) שו"ע חו"מ סי' שנ"ג סע' א' - ור' גם בעה"ש שם - וסי' ש"ס סע' ה' ואילך.
כג) לעיל, פרק א', סע' ה' סי' 7.