ב.ז.2.

2. הקנאה על-פי חיוב בתמורה לעבודה

בזה גמרנו לסקור את האפשרויות השונות שבהן עשויה הקנאה להופיע כתמורה קונה להתחייבות שאיננה כספית - ובתחום האפשרויות האחרות של חוזי הקנאה השייכות לסעיף זה של פרקנו מגיעים אנו עתה למקרים שבהם התמורה הקונה לא תהא הקנאה. כל המקרים האלה מצטמצמים למעשה להנחת-היסוד המשותפת, שהתמורה הקונה תהא אמורה להיות עבודה (או, על-כל-פנים, פעולה פיסית); כי אמנם, יש עוד לכאורה בתחום זה אפשרות מסוימת אחרת, ןהיינו שהתמורה הקונה תהא אמורה להיות "הנאת פעולה משפטית", בעוד שהתמורה הנקנית תהא אמורה להיות התחיבות, אך בצירוף-דברים מסוג זה אין למעשה שום תוספת-ייחוד לעומת מה שראינו לעיל.

אולם, גם במקרה שהתמורה הקונה אמורה להיות עבודה, אין עוד הרבה להוסיף על מה שהספקנו לראות כבר לעיל. התמורה הנקנית כנגד עבודה תהא בדרך-כלל חיוב לתשלומו של שכר, והשכר המכוון יהיה בדרך-כלל כספי - וחוזים מסוג זה חורגים מנושא-חיבורנו. לדידנו יש לנו עניין רב במקרה שהתמורה הנקנית כנגד העבודה תהא בחיוב להספקה קנינית מסוימת, בלתי-כספית - והיינו שההספקה הקניינית לא תקנה את חיוב העבודה, כעין מחיר, כפי שניתחנו לעיל, אלא העבודה תהא אמורה לקנות את חיוב ההספקה לסילוק השכר. אולם, חיוב של הספקה קניינית בלתי-כספית אינו יכול להבשיל וללכת באופן פרופורציונלי, כפי שדרוש בשכר. גם אם הצדדים יקבעו למשל כי שכר העבודה במלואה יהיה 1000 קילוגרם פירות, לא יוערך כל חלק של העבודה בשכר מספרי מתוך 1000 ק"ג הפירות, אלא החלק יוערך לפי מידת השכר הכספי הראויה בגינו, על-פי הנחה כי השכר המלא הוא במחיר-השוק של 1000 ק"ג הפירות בעת הראויה לתשלום - ונמצא אפוא כי חיוב הספקה קניינית בלתי-כספית לתשלום שכר-עבודה יכול להבשיל למילוי בעין רק במקרה שהעבודה אמנם נשלמת כראוי, ואילו בכל מקרה אחר נהפך הוא למעשה לחיוב של שכר כספי גרידא.^שכה) אולם, אם זוהי התוצאה, משמעות הדבר היא כי חיוב להספקה קניינית בלתי-כספית בתמורת עבודה יכול למעשה להתהוות רק במסגרת כזאת: משנקשר חוזה העבודה, "בההיא הנאה דמהימן ליה", נולד חיוב מצד שוכר-העבודה לשלם את שכר-העבודה לפי ערך ההספקה המכוונת ביום הראוי לתשלום, בתנאי שאם תושלם אמנם העבודה כראוי יהא השוכר חייב לשלם את השכר באופן מוחלט, על-ידי קיום ההספקה הקניינית בעינה, ובמידת האפשר אף יימצא העובד זוכה באותה הספקה באופן אוטומטי, מכוח מעשה-הקניין שמלכתחילה, על תנאי דוחה - והכל כפי שראינו לעיל בחיוב להספקה קניינית בתמורת הקנאה, בסמיכות להערות ש"י-ש"כ.^שכו)

שכה) כך מסתבר על-פי עה"ש חו"מ סי' של"ב סע' י"א. טעם הדבר הוא, שגם כאשר נקבע השכר בפירות, אין רואים את הקביעה כחיוב פשוט להספקת הפירות, אלא עדיין רואים את עיקר חיובו של שוכר-העבודה בתשלום השכר הכספי הראוי, ואילו את חיוב הפירות רואים רק כהסכם על אופן הערכתו של השכר ועל פרעונו בצורה מוחלפת. דוגמה מובהקת להצדקת השיטה תהא לנו אם ניקח למשל את המקרה שהפועל עשה עבודה כדי עשירית משכרו, והמחיר של 1000ק"ג פירות הוא אלף זוז, אך 100ק"ג מאותם פירות אין להשיג אלא במאה ועשרה זוזים. (הדברים אמורים,כמובן, על-פי הנחה שבסתם. אין בודאי מניעה שהצדדים יתנו שגם התשלום הפרופורציונלי יהיה מן הפירות בעין, ואז ייחשב גם כל מועד פרעון אמצעי כאילו כבר הושלמה בו העבודה כראוי, בגדרי עניינו).

שכו) הזכייה האוטומטית תהא כאן רק על תנאי דוחה, ואין להביא בחשבון זכייה על תנאי משהה, כפי שעשינובסמיכות להערה שכ"ג, - מפני ששם על-כל-פנים עוד נותר מקום להנחה שהצדדים התכוונו אמנם להקנאת הנכס לאלתר בכפוף להשלמת העבודה הנדרשת בתמורתו, בעוד שכאן הנחת-היסוד היא שאין הצדדים מתכוונים להקנאה אלא בתמורה להשלמת העבודה.

הדף הבא