ו.ו.1.

בהתאם לכך פשוט הדבר, שאם בעל החפץ הוא השומר הנמוך, הריהו פטור מאחריות - לפחות במידה שלא פגע בשום זכות שעבודית של השומר שמעליו, ובתנאי שלא יתבע שום אחריות אפשרית מן השומר שמעליו, בעוד שהוא היה אחראי גם בעצמו לוּ היה שומר רגיל.^עט) אולם, השאלה עשויה להתעורר, מה יהא כשהבעל-השומר הנמוך היה יוצא פטור גם בהיותו שומר רגיל, ואילו השומר שמעליו - שומר-הביניים - אחראי, לפי גדרי אחריותו, אף לנזק שיארע ביד השומר הנמוך? לפי מהלך-הדברים הפשוט היה יוצא כי שומר-הביניים יישאר במקרה כזה אחראי לבעלים אף כשהנזק יארע ביד הבעלים עצמם - כגון ששומר-הביניים הוא שואל, האחראי לאונסים, והוא הפקיד את החפץ לשעה ביד הבעלים, והאונס אירע בידם; וכדי לסייג את התוצאה הזאת בא הדין המיוחד של "שמירה בבעלים".

לפי תפיסת רב המנונא, בבא מציעא צ"ה ב', משמעותו של דין זה היא הגיונית לגמרי: קובע הוא כי (באין התנאה אחרת) יהא שומר-הביניים פטור, אם מלכתחילה קיבל את החפץ על דעת שהבעלים יהיו עושים בו משמו, והחפץ ניזוק אמנם בשמירת הבעלים. התנאי ששמירת-הבעלים תהא מכוונת מלכתחילה מסתבר מתוך כך, שכאשר כוונה כזאת קיימת - אפשר בסתם להסיק כי מלכתחילה העמידו הצדדים את שמירת-הביניים על דרגת אחריות מופחתת;^פ) אבל כשמלכתחילה הועמדה שמירת-הביניים על דרגת-האחריות הרגילה, ורק לאחר מכן נמסרה השמירה הנמוכה לבעלים, יש בסתם להניח כי בחירת הבעלים בשומר הנמוך אינה מהותית לעניין, אלא מקרית היא בלבד, ואין אפוא סיבה להפחית את אחריות שומר-הביניים ממה שאמורה היא להיות בהיות השומר הנמוך אדם אחר כלשהו. אולם, פירוש זה של הדין לא נתקבל בהלכה, וההלכה המקובלת היא כי שומר-הביניים פטור בתנאי היחיד שבעל החפץ יימצא מלכתחילה בשרותו, בצורה כלשהי - ואף אם לא לשם שמירתו של החפץ, ואף אם הנזק מתארע כשהחפץ אינו מסור כלל לשמירת הבעלים.^פא) בגדרים אלה, הנלמדים על-פי המשנה וברייתא בבבא מציעא, ריש פרק השואל, משני פסוקים מקראיים המוצאים מידי פשוטם (שמות, כ"ב י"ג-י"ד) - נראה שאין לדין האמור הצדקה עניינית כלשהי.^פב) תוצאתו היא שכל המשתמש ברשות בכליו של פועל שלו, או גם של סתם משמשו-מיטיבו, פטור מאחריות השומרים, אף אם ניזקו הכלים בפשיעתו - והרי זו תוצאה שלכאורה אין הדעת סובלתה.^פג)

עט) כך מסתבר על-פי בבא מציעא ריש ל"ד א'; כי במידה שבעל החפץ נפרע מן השומר, מאבד הוא את הבעלות למפרע, מסמוך לשעת הנזק, לטובתו של הלה - ובנידון שלנו יוצא כי הבעל-השומר שייפרע משומר-הביניים ייהפך למפרע לשומר רגיל, אשר שומר הביניים יוכל לחזור ולהיפרע ממנו.

פ) כגון שהמדובר הוא בשאלת מכונית, על תנאי שבעליה ישמש כנהג שכיר לשואל, או ששכן שומר-חינם בביתו של חייט מזמין אצל בעל-הבית חליפה מאריג שלו, והאריג נגנב בשעת השמירה, בלי פשיעת השומר.

פא) שו"ע חו"מ סי' שמ"ו.

פב) ר' ערוך השלחן חו"מ סי' רצ"א סע' ו', ופירוש "תורה תמימה" על שמות, פרשת משפטים, סי' קנ"ג, והרב הרצוג, ב', עמ' 190.

פג) לדין "השמירה בבעלים", בגדרי ההלכה המקובלת, מיחסים אמנם גם שתי תוצאות-לואי שהן חשובות כשלעצמן והנראות כרצויות. האחת היא, שאחריות-השומרים אינה חלה על הבעל בנכסי-המילוג של אשתו, משום שהיא "עמו במלאכתו": שו"ע אה"ע סי' פ"ה סע' ב'. אולם, למעשה, אין לנו כלל צורך בהסמכה זו, כי אחריות-השומרים מצד הבעל בנכסי-מילוג אין לה מקום ממילא, על-פי עצם דינם של נכסי המילוג (תוספות על בבא מציעא צ"ו ב',ד"ה אמר רבא), וכן מכוח תקנת אושא, שלפיה יוצא כי הבעל "לא שואל הוי ולא שוכר הוי, אלא (כ)לוקח הוי" (בבא מציעא, שם, ור' עה"ש חו"מ סי' שמ"ו סע' כ"ז והערה ק"א, להלן).

תוצאת-הלואי החשובה האחרת היא, שאין למעשה אחריות-שמירה בין שותפים, כל זמן שהם פועלים בחפץ במעורב. אמנם, מבחינה עקרונית הריהם אז שומרי-שכר זה לזה - איש בשכר שמירתו של רעהו; אבל על-כל-פנים, על-ידי עצם הדבר הזה אף נמצאים הם בשרות זה לזה כל אחד כשכיר-שמירה של חברו, ולפי ההלכה המקובלת - אדם השומר למשמשו הוא פטור, אף אם פשע. רק אם אחד השותפים מסתלק מן הפעולה המעורבת, ומשאיר את החפץ ביד חבריו בלבד - יוצא הוא משרותם, לפחות עד שישוב, ואז נעשים הם שומרים רגילים משמו. אם יש ביניהם הסכם של התחלפות בשמירה, הרי בשעת משמרתו של כל אחד - חבריו בינתים אינם בשרותו, ואחראי הוא כלפיהם כשומר-שכר - בשכר שרות-השמירה של חבריו שהוא זכאי לו לעתיד (בבא מציעא [בתרא] מ"ב ב' ומ"ג א'-ב).

אולם, תוצאה זו בדין השותפים מתקבלת גם לפי שיטת רב המנונא. כי מהו באמת ההבדל בין "פעולה מעורבת" ל"התחלפות בשמירה"? הווה אומר, שב"פעולה המעורבת" - אף כשפועל אחד השותפים לבדו, מכל-מקום אין הוא פוטר את חבריו מלשמור את החפץ עמו, אף באותו רגע עצמו, - והשמירה מוסיפה אפוא להיחשב כמשותפת. למעשה מתבטא ומוסבר הדבר, בכך, שגם אם אחד השותפים פועל כאן בינתים לבדו, הרי עם זאת - אף חבריו יכולים ומורשים להתערב בפעולה בכל רגע ורגע; אין כאן אפוא העברה - אף של ההחזקה הישירה - באופן יחודי אל השותף-הפועל, ואין חבריו של זה מסולקים מן ההשתתפות אף בהחזקה הישירה, לפי מה שהסקנו בדיני העברת ההחזקה לשומר, בפרק ג' לעיל. יוצא אם-כן כי במצב זה, לא רק השותף-הפועל הוא שומר לחביריו, המופיעים כשומרי-ביניים לגביו, בין פעולתו הוא משמם לבין בעלותו כנגדם, אלא גם הוא מצידו הריהו שומר-ביניים לגביהם, בין בעלותם כנגדו לבין שמירתם-הם משמו; ומשמע לפי רב המנונא, שכשם שהם פטורים במצב זה לגביו, ביחס לכל נזק שנגרם לחלקו בחפץ, שלא "בידיהם", תוך כדי שמירתו, - כן גם הוא פטור לגביהם, ביחס לכל נזק שנגרם שלא "בידיו" לחלקם, תוך כדי שמירתם.

יש להדגיש, כי בין לפי שיטת רב המנונא ובין לפי ההלכה המקובלת, קו-הגבול בין "הפעולה המעורבת" ל"התחלפות בשמירה" הוא עדין ביותר; וכל אימת שהשותפים יפעלו כביכול במעורב, אלא שהעירוב יהיה כרוך למעשה בהסתלקות חלק מן השותפים מן ההחזקה הישירה בשעה שחבריהם פועלים - הרי זו תהיה למעשה התחלפות בשמירה, והשותפים-הפועלים יהיו אחראים. פירושו הנכון של המצב, בין שתי האפשרויות הבאות בחשבון, צריך אפוא להיערך תמיד מחדש, לפי המסיבות.

הדף הבא